צנן
צְנָן (גם: צַאֲנָן) הייתה עיר מקראית בשפלת יהודה, הנזכרת פעמיים בתנ"ך.
בתחילה, העיר נזכרת בספר יהושע, בתיאור ערי השפלה בנחלת שבט יהודה, באזור העיר לכיש: ”צְנָן וַחֲדָשָׁה וּמִגְדַּל גָּד”[1].
לאחר מכן, נזכרת העיר בנבואות החורבן של מיכה הנביא על ערי השפלה: ”עִבְרִי לָכֶם יוֹשֶׁבֶת שָׁפִיר עֶרְיָה בֹשֶׁת לֹא יָצְאָה יוֹשֶׁבֶת צַאֲנָן מִסְפַּד בֵּית הָאֵצֶל יִקַּח מִכֶּם עֶמְדָּתוֹ”[2].
העיר נזכרה, בהקשר המקראי שלה, גם אצל חז"ל[3].
במאה ה-19 הציע החוקר יהוסף שוורץ את זיהויה של העיר בכפר הקטן "צאנאברא", כחמישה ק"מ מזרחית לבית גוברין[4].
בחורבה, המכונה כיום "חורבת צנובר", שרידי חומות, מבנים, מערות רבות ופסיפס, ולצדה תל קטן עם חרסים החל מתקופת הברונזה הקדומה[5].
בשנות ה-70 של המאה ה-19 נעשה ניסיון לקנות אדמות ליישוב יהודי חקלאי במקום, בידי דוד גוטמן, ממייסדי פתח תקווה[6].
