קהילת יהודי מנהיים

קהילת יהודי מנהיים התקיימה בעיר מנהיים שבבאדן-וירטמברג החל ממחצית המאה ה-17.

היסטוריה

1650-1700

יהודים הגיעו לראשונה למנהיים בשנת 1652, כאשר חמש משפחות יהודיות מהעיר פפרדהיים (Pfaffenheim) התקבלו לתוך העיר. בית כנסת ראשון בעיר נבנה בסביבות שנת 1660 ובית קברות יהודי ראשון הוקם בשנת 1661. ההתיישבות היהודית הוזכרה לראשונה בסעיף בזיכיון של מנהיים ב-1 בספטמבר 1660, שהונפק על ידי קרל הראשון לודוויג, הנסיך הבוחר מפפאלץ. היהודים מוזכרים גם בתוכנית "שלוש-עשרה הנקודות" בה הוגדרו הזכויות והחובות של תושבי העיר הגרמנים ושל היהודים המתיישבים בה. במסגרת זאת, היהודים קיבלו מעמד של יהודי חסות. הוענקו ליהודים חירויות נרחבות יחסית והם קיבלו מעמד שוויוני ביחס לתושבי העיר הגרמניים. אולם, מספר שנים לאחר מכן, ההסכם הנ"ל, כמו גם העיר כולה נהרסו על ידי הצרפתים במהלך מלחמת תשע השנים במרץ 1689.

1700-1800

תושבי העיר ברחו ממנה והתיישבות מחדש החלה רק עשר שנים לאחר מכן סביבות שנת 1700, כאשר בית כנסת חדש נחנך בעיר. חקר מקור ההתיישבות היהודית מסובך, שכן ליהודים באותה תקופה לא היו שמות משפחה אחידים והם נאלצו להגר ממקום למקום בכל דור, במיוחד בשל כך שדור הבנים של מתיישבים יהודים בגרמניה לא יכול היה לחדש את כתב החסות של הוריהם ונשללה זכותם למגורים בעריהם.

הגירה של משפחות יהודיות ספציפית למנהיים התאפשרה בסביבות 1700 בעקבות הזיכיון שהתקבל ב-31 באוקטובר 1698, בו יוהאן וילהלם, הנסיך הבוחר מפפאלץ (ששלט בין השנים 1690–1716) העלה את הכמות המקסימלית האפשרית של משפחות יהודיות בעיר מ-84 משפחות ל-150. בנוסף לכך שיהודים שרצו להתיישב בעיר היו צריכים להיות בעלי הון עבור בית, וילהלם ציווה כי צריך שיהיו בעלי לפחות 1000 טאלר, כדי לעודד התיישבות של יהודים עשירים בלבד. מצד שני, בשל לחץ מהתושבים הגרמניים שבעיר, הוחלט על ידי מועצת העיר בשנת 1717 לאסור על היהודים במנהיים להראות את עושרם בציבור. "לבישת שמלות יקרות וגלימות עשויות דמשק (סוג בד) ומשי" היו אסורות ליהודים, אף על פי שהיהודים "גרו בארמונות והבתים היפים ביותר, גרו ברחובות האלגנטיים ביותר וחגגו את חתונותיהם במלוא הדרם". רוב המשפחות הגיעו אל העיר מאמצע המאה ה-18, במיוחד בשל החלטתו של קרל השלישי פיליפ, הנסיך הבוחר מפפאלץ (ששלט בין השנים 1716–1742) לעלות את מספר המשפחות המקסימלי במנהיים למאתיים ב-23 במאי 1717 – כשמינית מכלל אוכלוסיית העיר. ההתיישבות היהודית במנהיים העניקה לעיר, שעוד סבלה מהשלכות המלחמה, שגשוג כלכלי חדש.

אליאס היום (Elias Hayum), לדוגמה, האב של משפחת היצרנים מאייר, הגיע למנהיים מן העיר שטוטגרט בסביבות 1740. בהמשך המשפחה נקראה משפחת לדנבורג, הבעלים של בנק לדנבורג (Bankhaus Ladenburg), אליו גם השתייך אזרח הכבוד בעיר מנהיים קרל לדנבורג. כבר ב-1750 היו במנהיים 18 יהודי חצר. בשנת 1780, מנהיים כבר נקראה "ירושלים הגרמנית", והייתה אחת הערים עם למעלה מ-1000 חברי קהילה יהודית, יחד עם פרנקפורט, המבורג, פירט וגלוגוב.

1800-1900

בשנת 1809, בשל צו ממשלתי של הדוכסות הגדולה של באדן, "היהודים" של באדן נרשמו לראשונה כקהילה דתית מאורגנת בשם כולל כקהילות היהודיות בבאדן, אשר "כפופות" למועצה העליונה. בשנת 1809, על פי מפקד אוכלוסין רשמי, גרו במנהיים 1095 תושבים יהודיים. בסביבות 1830 היהודים היוו 7% מכלל האוכלוסייה (20 אלף תושבים). מתוך היהודים, כשני שלישים עסקו כסוחרים. באופן כללי, לתושבים היהודיים במנהיים היה תפקיד משמעותי בשגשוג הכלכלי בעיר במאה ה-19. פעלו בעיר עסקים בבעלות יהודים שסחרו בבדים, ברזל, תבואה וטבק, כמו גם מפעלי סיגריות, לדוגמה מפעלי הסיגריות של גוטצ'אק מאייר. הוקמו על ידי יהודים בעיר הוצאת ספרים (לספרות משפטית ופוליטית) וגם מפעל זכוכית וצלולואיד שזכה להכרה בינלאומית. בשנת 1827 הוקמה הרבנות המחוזית במנהיים (Bezirksrabbinat). בשנת 1875 כבר היו במנהיים 3943 תושבים יהודים, שהיוו 6.6% מכלל אוכלוסיית העיר. ליהדות מנהיים היה תפקיד חשוב בתרבות העירונית, בזכות קרנות אליהן תרמו בזכותן היה ניתן לממן את ההרשלבד, הגלריה לאמנות העירונית, מוזיאון ה"רייס", וספריית העיר.

1900 ואילך

ב-1925, הקהילה היהודית במנהיים כללה 6972 תושבים והייתה לקהילה הגדולה ביותר בבאדן. מתחילת המאה ה-19, לקהילה היהודית היה מעמד שווה לצד הקהילות הנוצריות בתנופת וקידום העיר. שמות יהודים נקשרו לחברות תעשייתיות מובילות, מוסדות תרבותיים וחברתיים ויהודים היו בעלי תפקידים בגופים פוליטיים החל מעיריית מנהיים ועד הפרלמנט הגרמני.

האווירה במנהיים לרוב לא הייתה אנטישמית בשל המבנה החברתי של העיר (רוב האוכלוסייה השתייכה למעמד הפועלים), לכן הנאצים שהיו בעיקר באזור הצפוני של באדן, הדגישו את הצד המנהלי של הרדיפה כדי לעקור את היהודים מעסקיהם בעיר.

מצבם של היהודים במנהיים לאחר תפיסת הנאצים את השלטון

לאחר חקיקת החוקים האנטי-יהודיים נשמעה ביקורת בתוך הקהילה ובני הקהילה החלו לבנות "עולם יהודי" סגור עם בתי ספר משלהם, בית אבות ובית חולים. נוסדו עמותות כדי לפרנס את היהודים ללא הכנסה.

במהלך ליל הבדולח נהרס בית הכנסת במנהיים ובית הכנסת פיודנהיים הועלה באש. חנויות ובתים של יהודים נבזזו וחפציהם נשרפו. חברי הקהילה המובילים ברחו או גורשו לדכאו .

אחרי כיבוש צרפת נערכה "אקציית ואגנר-בירקל" (Wagner-Bürckel-Aktion) במהלכה נאספו על ידי הגסטפו, ב-22 באוקטובר 1940, אחרוני יהודי מנהיים שהתגוררו בה וגורשו ברכבת למחנה המעצר גירס. המוסדות היהודיים נסגרו ובכך חדלה להתקיים קהילת יהודי מנהיים.

אחרי 1945

הקהילה היהודית הוקמה מחדש לאחר רדיפות הנאצים באוקטובר 1945 עם 120 חברים בלבד. ביניהם היו עקורים המתגוררים במנהיים ו-47 חוזרים מהטרנספורט האחרון לטרזיינשטט. באותו זמן, המרכז הקהילתי ובית הכנסת שלהם היו ממוקמים בבית היתומים היהודי לשעבר ברחוב R7, מס' 24.

כאשר הוקמה אנדרטת "מלאך השלום" (Friedensengel (Mannheim)) ב-1952, אופי ההנצחה עדיין היה שנוי במחלוקת. ראש העירייה הרמן היימריך (1885–1963) ביקש ליצור מקום של אבל ציבורי והנצחה קהילתית לאוכלוסייה. האנדרטה נועדה לתרום לפיוס בעם המפולג בשאלה כיצד להתמודד עם העבר. הפסל, שנוצר על ידי הפסל גרהרד מרקס ונחנך בנוכחות הקנצלר הפדרלי קונרד אדנאואר ביום האבל הלאומי, הועבר לבסוף במאי 1983 ממיקומו הבולט יותר ב-B4 ל-E6.

באמצע שנות ה-50 הצליחה הקהילה היהודית לבנות בית כנסת חדש ברחוב מקסימיליאן, שנחנך ב-1957. זה היה בית הכנסת החדש השני שנבנה בדרום מערב גרמניה לאחר השואה. את מימוש הפרויקט קידם באופן משמעותי ראש העירייה לשעבר הרמן היימריך. לבסוף, בשנת 1987, נחנך בית הכנסת החדש של מנהיים. אנדרטה הוקמה ברובע העתיק ב-2003. שמות הקורבנות היהודים במנהיים כתובים בכתובת מראה על קוביית הזכוכית. הקובייה עצמה הוקמה בזווית כך שתצביע על מרכז מגרש המסדרים. בשנת 2012 מנתה הקהילה כ-500 חברים.

יהודים ילידי מנהיים

סמיואל אדלר – (נולד ב-4 במרץ 1928) הוא מלחין ומנצח יהודי-אמריקאי ממוצא גרמני.
משה אונא – (22 בנובמבר 1902 – 21 בפברואר 1989) היה חבר הכנסת מטעם המפד"ל
ארנסט אוסטר – (26 בינואר 1908 – 30 ביוני 1977) היה פסנתרן, מוזיקולוג ותאורטיקאי מוזיקה יהודי-גרמני. כמומחה לאנליזה של שנק, תרגם לאנגלית את חיבורו האחרון של היינריך שנקר, "קומפוזיציה חופשית".
אברהם אופנהיים – (? – נפטר 7 בנובמבר 1786) היה רב בגרמניה ומחבר ספרים.
שמואל איינשטיין – (6 בנובמבר 1928 – 19 באפריל 2017) היה ראש ישיבת פוניבז' לצעירים.
גרטרוד שרף גולדהבר – (14 ביולי 1911 – 2 בפברואר 1998) הייתה פיזיקאית גרעינית יהודיה-אמריקאית ילידת גרמניה.
אברהם פריץ דוד – (2 במרץ 1910 – 5 באוגוסט 1974) היה סרג'נט במשטרת היישובים, במלחמת השחרור אחראי לתחבורה הימית לגליל המערבי המנותק, מורה בבית הספר הימי בחיפה ומנהל ההוראה בבית הספר לקציני-ים בעכו.
גד הילב – (2 באפריל 1924 – 10 באפריל 2009) היה רב חובל ישראלי. נודע כרב החובל של אוניות המעפילים חיים ארלוזורוב ופאן יורק.
מריאן כהן – (17 בספטמבר 1922 – 8 ביולי 1944) הייתה פעילה במחתרת היהודית בצרפת בתקופת מלחמת העולם השנייה. היא נתפסה על ידי הנאצים כאשר ניסתה להבריח ילדים יהודים אל מעבר לגבול, עונתה ונרצחה.
יהודה לוי – 16( בינואר 1926 –17 ביוני 2019) היה פיזיקאי וחוקר יהדות אמריקאי ישראלי.
מוריץ מאייר-מאהר – (17 בינואר 1869 – 30 ביולי 1947) היה פסנתרן ומורה לפסנתר גרמני ממוצא יהודי.
יהודה ניצן – (17 בינואר 1923 – 4 ביוני 2005) היה מפקד בפלמ"ח וקצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, כיהן כיועץ הכספי לרמטכ"ל. לאחר שחרורו כיהן כמנכ"ל בנק המזרחי המאוחד וכמנכ"ל שטיחי קיסריה.
יוליוס סימון – (1875 – 1969) היה איש עסקים, כלכלן ופעיל למען הציונות.
אוטו קאהן – (21 בפברואר 1867 – 29 במרץ 1934) היה בנקאי, נדבן, אספן אמנות ומצנט יהודי-אמריקאי ממוצא גרמני.
רוברט קאהן – (21 ביולי 1865 – 29 במאי 1951) היה מלחין ופסנתרן יהודי-גרמני ומורה למוזיקה.
מוריץ קנטור – (23 באוגוסט 1829 – 10 באפריל 1920) היה מתמטיקאי והיסטוריון של המתמטיקה, יהודי-גרמני. פרופסור באוניברסיטת היידלברג.
הילדה קסטן – (22 במאי 1917 – 8 בספטמבר 2002) הייתה מחלוצות המחול בארץ ישראל, רקדנית וכוריאוגרפית.
גרשון רנרט – (10 במרץ 1929 – 16 באפריל 2009) היה צייר ישראלי.
נתן שניידר – (נולד ב-6 באוקטובר 1954) הוא סוציולוג ישראלי, פרופסור אמריטוס בבית הספר לממשל וחברה במכללה האקדמית תל אביב-יפו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יהדות מנהיים בוויקישיתוף

פוגרום ליל הבדולח במנהיים, גרמניה, סרטון בערוץ "יד ושם", באתר יוטיוב - שמואל כהן, יליד 1933, מנהיים, גרמניה, מספר על פוגרום ליל הבדולח ושריפת הקלויז במנהיים, החרמת רכוש המשפחה, שריפת הספרייה של אביו החזן אברהם-ארתור כהן וההתעללות בבני המשפחה.
מחברת התווים של מקהלת הגברים מהקלויז במנהיים, סרטון בערוץ "יד ושם", באתר יוטיוב - יוסי כהן, יליד 1935, מנהיים, גרמניה, מספר על מחברת התווים של אביו אברהם-ארתור כהן ששרדה את פוגרום ליל הבדולח. אברהם כהן היה חזן בקלויז במנהיים ומורה לעברית.