גד הילב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גד הילב, 2009

גד הילב (2 באפריל 1924 - 10 באפריל 2009) היה רב חובל ישראלי. נודע כרב החובל של אוניות המעפילים חיים ארלוזורוב ופאן יורק.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הילב נולד במנהיים שבגרמניה, בן בכור להוריו, קרל קלמן הילב, עורך דין, וגרטרודה (לבית טראוב), מורה לפסנתר. המשפחה עלתה לארץ ישראל ב-1926, חזרה לגרמניה ב-1929, ועלתה שוב ב-1932. הילב למד בבית הספר "זיכרון יוסף" בחיפה, וב-1938, בגיל 14, הפליג לראשונה כנער סיפון באונייה עמל של החברה לשירות ימי עתיד.

במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1940 הפליג הילב מחיפה, בקבוצה של עשרה ימאים מארץ ישראל, באוניית משא איטלקית שנלקחה שלל על ידי הבריטים, ורבניה (Verbania). האונייה הגיעה לצפון אמריקה בהפלגה ארוכה מסביב לאפריקה, ומשם בשיירה לבריטניה. מאוקטובר 1941 עד מרץ 1942 המתינו הימאים לשווא להחזרתם לארץ ישראל. באפריל 1942 הפליג הילב באונייה ההולנדית קונייט (Koenjit), שהוטבעה ב-12 במאי. כעבור שבוע הגיע בסירת הצלה, עם 23 אנשי צוות אחרים, לאי דומיניקה. מספטמבר 1942 עד אוגוסט 1946 הפליג הילב כקצין שני על שש אוניות משא אמריקאיות.

חיים ארלוזורוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חיים ארלוזורוב (אוניית מעפילים)

בקיץ 1946 נקרא הילב להיפגש בניו יורק עם אנשי המוסד לעלייה ב', ובעקבות הפגישה התנדב להגנה וקיבל את הפיקוד על האוניה אולואה (לימים אוניית המעפילים חיים ארלוזורוב), שהפליגה מנמל בולטימור ב-15 באוקטובר. האונייה הובילה 1,346 מעפילים מנמלי שוודיה ואיטליה, ועלתה על שרטון מול חוף בת גלים שבחיפה ב-28 בפברואר 1947, תוך מאבק בספינות וחיילי הצי הבריטי. הילב התערב בין המעפילים ונעצר במחנות המעצר בקפריסין. אחרי שיצר קשר עם מנגנון ההגנה במחנות הוא שולב בקבוצת מעפילים שהועברה למחנה המעצר בעתלית, ומשם הוברח לחופשי.

הפלגת הפאנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גד הילב על אוניית המעפילים פאן יורק
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפאנים

הילב השתתף במבצע הפאנים - אוניות המעפילים "פאן יורק" (בשמה העברי קיבוץ גלויות) ו"פאן קרסנט" (בשמה העברי – עצמאות), שהביאו למעלה מ-15,000 מיהודי רומניה ובולגריה. האוניות נקנו בארצות הברית באמצעות חברת קש, ובמאי 1947 הפליגו לים התיכון עם צוותים אמריקאים. ה"פאן יורק" נשלחה למרסיי, הצוות האמריקאי שוחרר, וצוות חדש בפיקודו של רב החובל הספרדי אסטבן הרננדורנה תפס את מקומו. הילב מונה לתפקיד רב החובל בסוף אוגוסט, ושכנע את הרננדורנה להמשיך כקצין ראשון. אנשי הצוות היו גולים ספרדים רפובליקנים, ומתנדבים יהודים אמריקאים.

הבריטים, שעקבו אחר תנועת הספינות, הפעילו לחץ דיפלומטי כבד על ממשלות פנמה, טורקיה ורומניה כדי למנוע את הפלגתן, ואף שתלו דיסאינפורמציה בתקשורת העולמית בנוגע לספינות. כשזה לא עזר, החלו הבריטים להפעיל את השפעתם על הממשל האמריקאי, בטענה שקרית שהספינות מאורגנות בסיוע ברית המועצות על מנת להגביר השפעתה במזרח התיכון. ממשלת ארצות הברית השתכנעה ודרשה מהסוכנות היהודית לעצור את הספינות.

באותו זמן החל האו"ם לדון בתוכנית החלוקה להקמת מדינה יהודית בשטחי ארץ ישראל, וההנהגה הציונית לא רצתה להתעמת עם הבריטים. משה שרת, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות, הורה לעצור את הפלגת הספינות. אולם, ראש "המוסד לעלייה ב'" שאול אביגור ואחרים ביישוב התעקשו לבצע את ההפלגה, בגלל הצורך לא לעכב את העולים שכבר היו מאורגנים ולחצו לעלות, והסכנה המוחשית שארבה, לדבריהם, ליהדות רומניה.

למרות הלחצים שהפעילה הנהגת הסוכנות, הפליגו לבסוף שתי הספינות לנמל בורגס בבולגריה, לשם הגיעו המעפילים מרחבי רומניה ברכבות נוסעים מיוחדות. האוניות הפליגו ב-27 בדצמבר 1947 כשעליהן יותר מ-15,000 מעפילים, ובהיותן בלב ים קבע להן דוד בן-גוריון את השמות העבריים "קיבוץ גלויות" ו"עצמאות". כשעברו הספינות מן הים השחור אל הים התיכון הן נתקלו במשחתות בריטיות. בהוראת בן-גוריון, שחשש לגורל הנוסעים הרבים, החל משא ומתן בין הבריטים לבין מפקדי הספינות, ולאחר שהושג הסכם, עלו חיילים לא חמושים על הספינות וכיוונו אותן ישירות לקפריסין, שם הורדו המעפילים למחנות מעצר.

הילב ורוב אנשי הצוות נשארו על האוניה במהלך מעצרה בנמל פמגוסטה בקפריסין, ושמרו על כשירותה להפלגה. כחודש אחרי הקמת מדינת ישראל, ב-18 ביוני 1948, הפליגו האוניות לחיפה, שם נעצרו במובלעת הבריטית בנמל עד לפינויה ב-30 ביוני. הילב נעצר, נשפט ונדון לתשלום קנס. הוא היה העציר האחרון של הבריטים בארץ.[1]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1949 התפנה הילב ללימודים, וב-1950 הוסמך רשמית כרב חובל להפלגות ארוכות. במשך שנה שרת כקצין ראשון תחת פיקודו של רב החובל אסטבן הרננדורנה, שהיה סגנו בפאן יורק, ובהמשך הפליג כרב חובל באוניות שונות של חברת צים. מ-1955 ועד פרישתו ב-1989 היה מפקח ימי ומנהל אגף במשרדי צים בחיפה ובלונדון.

הילב נפטר בחיפה ב-2009.

דרכונו הראשון של גד הילב ואשר שימש אותו ללימודיו בארצות הברית משנת 1949 עד 1950

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גד הילב, "סיפור המעשה", בתוך: שמואל ינאי ויוסף אלמוג (עורכים), השערים פתוחים - אסופת זכרונות העפלה 1945 - 1948 (הוצאת קרן פלי"ם, 2001), עמ' 212 - 220

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גד הילב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]