ישיבת פוניבז'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
'ישיבת פוניבז''
Logopon.gif
ישיבה
תאריך ייסוד 1943
השתייכות זרם ליטאי
מייסדים הרב יוסף שלמה כהנמן
ראש הישיבה


תלמידים 1700 (שתי הישיבות יחד)
מיקום בני ברק
קואורדינטות 32°04′59″N 34°49′58″E / 32.083191666667°N 34.832802777778°E / 32.083191666667; 34.832802777778 קואורדינטות: 32°04′59″N 34°49′58″E / 32.083191666667°N 34.832802777778°E / 32.083191666667; 34.832802777778 
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ישיבת פּוֹנִיבֶז' (נקראת בדרך כלל פּוֹנוֹבִיץ') היא ישיבה גבוהה ליטאית בבני ברק, נחשבת לישיבה החשובה בציבור הליטאי[1].

מאז סוף שנות ה-90 של המאה ה-20 מתקיימים בישיבה מאבקי שליטה קשים, וכתוצאה מכך הישיבה מפוצלת כיום לשתי ישיבות נפרדות הפועלות במקביל בקריית הישיבה תחת שם זהה. על פי מספרים שפורסמו בהארץ בראשית 2015, בישיבה בראשות הרב אדלשטיין לומדים למעלה מ-1,000 בחורים, ובשנייה בראשות הרב מרקוביץ לומדים כ-700 בחורים[2]. בנוסף, לומדים עוד מאות אברכים בישיבה וכ-1000 אברכים נוספים בכולל הסמוך לה.

בנוסף לישיבה הגבוהה, פועלים במסגרת עמותת ישיבת פוניבז' מוסדות ומיזמים נוספים, כדוגמת ישיבות קטנות, מוסד בית יעקב, ספרייה תורנית, מכון להוצאת ספרים, אוהל שם להנצחת יהדות ליטא, ומיזם ירחי כלה שנתי[3]. לצד העמותה פועלת גם חברה לתועלת הציבור בשם חברת ישיבת פוניבז' בע"מ[4]. הישיבה הנוספת בקריית הישיבה פועלת תחת עמותת 'מסורת התורה'.

תולדות הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החזית המערבית של הישיבה
מראה כללי, 2007

בליטא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב יוסף שלמה כהנמן הקים בשנת 1919 ישיבה גבוהה בעיר פוניבז' שבליטא. בשיאה מנתה הישיבה כ־400 בחורים[5]. מרבית תלמידי הישיבה נרצחו במהלך השואה.

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב כהנמן, שעלה לארץ ישראל ב־1940, החליט לייסד את הישיבה מחדש. החשיבות המיוחדת שראה לשיקום לימוד התורה לאחר השואה מתבטאת בפסוק שהציב בפתח בניין הישיבה כמוטו: "וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ"[6]. בראש בניין "אוהל קדושים" שלמרגלות הישיבה נכתב פסוק ברוח דומה: "וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ"[7].

הישיבה נוסדה בה' בכסלו תש"ד (2 בדצמבר 1943) ושוכנה באופן זמני בבית הכנסת "הליגמן" שבמרכז העיר[8]. בעת פתיחתה למדו בה שבעה תלמידים, בהם האחים הרב גרשון אדלשטיין והרב יעקב אדלשטיין, הרב חיים פרידלנדר והרב אורי שרגא קלרמן. כר"מ כיהן הרב שמואל רוזובסקי, שעד אז היה ר"מ בישיבת לומז'ה. בחורף תש"ה מנתה הישיבה כ־70 בחורים. בחורף זה הובא ר"מ נוסף, הרב דוד פוברסקי, שכיהן עד אז כר"מ בישיבת אחי תמימים בתל אביב.

משכן קבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

באלול תש"ה עברה הישיבה למשכנה הקבוע על אחת מגבעות בני ברק, ששטחה היה שייך ליעקב הלפרין, מייסד שכונת זיכרון מאיר. היא תוכננה בידי האדריכל יצחק שוסטר[9]. בשנת תשי"ב הובא ר"מ שלישי - הרב אלעזר מנחם מן שך, לימים מנהיג הציבור החרדי הליטאי.

בליל שבת, 15 בפברואר 1947 לפנות בוקר חדרו שלושה ערבים לבניין הישיבה על מנת לשדוד את תכולת המחסן. בחורים שגילו את השודדים התחזו לישנים, אך מנהלת מחסן ההלבשה של בתי אבות, רבקה הרצוג, אלמנה בת 42, הקימה זעקה ונרצחה בידי השודדים[10].

מאז הקמת מדינת ישראל מניפים דגל ישראל בראש בניין הישיבה ביום העצמאות. נוהג זה, החריג לעולם החרדי שאינו מציין את יום העצמאות, הוא בעקבות הוראתו של מייסד הישיבה, הרב יוסף שלמה כהנמן, והוא נשמר גם כיום, חרף התנגדויות פנימיות במהלך השנים[11].

ביוני 1953 נחנך הבניין המרכזי של הישיבה "היכל התורה ע"ש קרויזהאר" על "גבעת הישיבה" בבני ברק ובו בית המדרש המרכזי וחדרי שיעורים. הטקס החגיגי נערך בהשתתפות נשיא המדינה יצחק בן-צבי, הרב הראשי הרב הרצוג, השרים בורג ושפירא, האדמו"רים מפשמישל, מסדיגורה וממודז'יץ והרבנים הראשיים של ערי גוש דן. את הטקס הנחה השופט יצחק קיסטר[12]. לאחר נאום ברכה של הרב זלמן סורוצקין, ראש ועד הישיבות, נאם הרב כהנמן, לראשונה בחייו בעברית. הוא אמר שמ-300 תלמידי הישיבה קודם השואה שרדו רק שניים, וכעת נבנה המשך למפעל התורה הזה בארץ ישראל. לאחריו נאם הנשיא בן-צבי. בהיכל בית המדרש המרכזי היו בעת חנוכתו 500 מקומות ישיבה ו-250 מקומות נוספים ביציע[13]. לרגל חנוכת הבית סללה העירייה כביש מרחוב סוקולוב בעיר לגבעת הישיבה (כיום בשטח רחובות מהרש"ל וחפץ חיים)[14].

קנאים חרדים פרסמו פשקווילים בחתימת "ותיקי ותלמידי ישיבת פוניבז'" המגנים את הזמנת האישים הציוניים לישיבה. הנהלת הישיבה תלתה את המעשה בגורמים חיצוניים המבקשים לפגוע בה[15]. בזמן טקס חנוכת הבית התנוססו על גג הישיבה דגל ישראל ונס הנשיא.

פעילות הקנאים נגד קשרי הישיבה עם מוסדות המדינה המשיכה גם בחודשים הבאים. בעת מסע ההלוויה של משגיח הישיבה, הרב אליהו אליעזר דסלר, בסוף דצמבר 1953, הספיד אותו הרב הרצוג בהיכל הישיבה. קנאים הפריעו להספד בקריאות ביניים. הפרעה דומה נעשתה בהלוויית הרב איסר זלמן מלצר בנובמבר אותה שנה בירושלים, והרב דסלר גינה זאת. בעקבות האירוע המביך, שלחה הישיבה מברק התנצלות לרב הרצוג, שבו גינתה בחריפות את הקנאים. המברק פורסם גם בעיתונות[16][17]. סיעת הפועל המזרחי במועצת העיר טענה שחברי מועצה חרדים ובהם שמעון סירוקה עמדו מאחורי תקיפת הרב הרצוג[18][19] ובעקבות דרישתה הוקמה ועדת חקירה לבדיקת המקרה[20],

בנובמבר 1957 יצא מהישיבה מסע הלווייתו של בוגר הישיבה שלמה לוינשטיין, בנו של חבר מועצת המדינה הזמנית מאיר דוד לוינשטיין, שנהרג בקרב המיתלה במלחמת סיני ונקבר בתחילה בבית קברות ארעי. ההלוויה יצאה ממקום התייחדות מיוחד למרגלות בנין הישיבה[21], משם יוצאות הלוויותיהם של אישים הקרובים לישיבה שאינם נמנים עם צוות הרבנים.

עד שנות ה-90 נמסרו השיעורים בישיבה ביידיש. בשנות ה-90 החלו הר"מים למסור שיעורים בעברית, למעט הרב דוד פוברסקי שהמשיך למסור שיעורים ביידיש, עד לפטירתו.

בשנת 2012 יצא הסרט התיעודי זמן פוניבז' שעוקב במשך כשנתיים אחר חייהם של כמה מתלמידי ורבני הישיבה.

נושאי תפקידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט הסבר על ישיבת פוניבז' בבני ברק
בניין "אוהל קדושים" שלמרגלות הישיבה
הדגל שמתנוסס על מבנה הישיבה ביום העצמאות

שלושת הר"מים הראשונים - הרב רוזובסקי, הרב פוברסקי והרב שך, שימשו כראשי הישיבה שנים רבות עד לפטירתם. בשנותיה הראשונות של הישיבה מונו כר"מים נוספים שלושה מבוגרי הישיבה: הרב ירחמיאל גרשון אדלשטיין, הרב שלמה ברמן והרב ברוך דב פוברסקי, בנו של הרב דוד פוברסקי. בשנת תשמ"ח מונו לר"מים הרב שמואל מרקוביץ והרב אשר דויטש, ובהמשך מונו גם הרב דוד מילר והרב יונה זלושינסקי.

המנהלים הרוחניים והמשגיחים הבכירים שכיהנו בישיבה הם הרב אבא גרוסברד, הרב אליהו אליעזר דסלר והרב יחזקאל לוינשטיין. כמו כן כיהנו כמשגיחים הרב בן ציון במברגר, הרב חיים פרידלנדר, הרב דוד זינגרביץ והרב ראובן יהושע גינזבורג (חתנו של הרב לוינשטיין).

בנוסף לבעלי התפקידים הרשמיים, הביא הרב יוסף שלמה כהנמן לישיבה מספר תלמידי חכמים יוצאי ישיבות ליטא שילמדו בישיבה ויהוו דוגמה לבחורים. גם כיום לומדים בישיבה מספר אישים כאלו, בהם הרב חיים ברמן (אחיו של הרב שלמה, המוסר ועדים לבחורים) והרב אהרן יהושע צוקר.

לאחר פטירתו של הרב יוסף שלמה כהנמן התמנה כנשיא הישיבה בנו אברהם, ולאחר פטירתו הוא הוריש את הישיבה לידי רעייתו רבקה. בעקבות מחלוקת ממושכת בישיבה, בסוף שנת תשס"ה התפצלה הישיבה, כך שלמעשה פועלות באותו מבנה שתי ישיבות. בישיבה האחת, בנשיאות הרב אליעזר כהנמן (בנו של הרב אברהם כהנמן וחתנו של הרב שלמה ברמן), משמשים כראשי הישיבה הרב גרשון אדלשטיין, הרב ברוך דב פוברסקי. החל משנת תשס"ז כיהן לצידם גם הרב חיים שלמה ליבוביץ עד לפטירתו בחורף תשע"ו. לישיבה הצטרפו כר"מים הרב דוד מילר, הרב חיים פרץ ברמן (בנו של הרב שלמה ברמן, וחתנו של הרב דוב פוברסקי שמונה לר"מ לאחר פטירת אביו, כחצי שנה לפני הפילוג), ובהמשך מונו לר"מים נוספים הרבנים שמואל יהודה מלר (מתש"ע) ודוד לוי (חתנו של הרב אדלשטיין, מונה בשנת תשע"א). המשגיח בישיבה זו הוא הרב אליעזר גינזבורג (בנו של המשגיח הקודם הרב ראובן וחתנו של הרב שלמה ברמן) ולצדו מונה בהמשך הרב אליהו אליעזר קלרמן.

בראשות הישיבה השנייה עומד הרב שמואל מרקוביץ (חתנו של הרב אברהם כהנמן), ולישיבתו הצטרפו כר"מים הרב אשר דויטש והרב יונה זלושינסקי, ובשנת תשס"ט מונו לר"מים נוספים הרב יחיאל דז'ימטרובסקי והרב חנוך הבלין. המשגיחים שהצטרפו לישיבה זו הם הרב אהרון זאב גרוסברד, הרב אליהו אליעזר דסלר, ובהמשך מונה הרב אהרן זלזניק.

גם בתפקידי המשגיחים ישנם בני משפחה של המשגיחים מהדורות הקודמים.

שיטת וסדרי הלימוד בישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרך הלימוד בישיבה דומה ביסודה לצורת הלימוד בישיבות ליטא. מבין ראשיה בעבר ובהווה השפיע בעיקר הרב שמואל רוזובסקי. דרכו התבססה על הקפת הנתונים בכל סוגיה תלמודית, עימותם ההדדי ומסקנות חדשניות. גם לאחר פטירתו, בשנת תשל"ט (1979), הייתה דרכו הפופולרית ביותר בישיבה, עד למחצית השנייה של שנות ה-90, אז התרופפה השפעתו של הרב רוזובסקי ופינתה את מקומה לדרכים אחרות. סדרי הלימוד בישיבה הם כמקובל בשאר הישיבות הליטאיות. בפועל מתקיים הלימוד בבית המדרש לכל אורך שעות היממה.

בישיבה נהוג שגם ראשי הישיבות מוסרים שיעור יומי (להבדיל למשל מישיבת חברון), וכן נהוג שבכל שנה מתחלפים לכל שיעור שלושה רבנים (אחד בזמן אלול וחצי זמן חורף, אחד בחצי זמן חורף ואחד בזמן קיץ), וכל רב מוסר שיעורים רק בשני שלישים של שנת הלימודים.

בהקמת הישיבה, תכנן הרב כהנמן שהתלמידים יסיימו את כל הש"ס בתקופת הלימודים בה. בעקבות זאת למדו בשנים הראשונות בחורי הקיבוץ אחרי הצהריים ובערב מסכתות אחרות מאלה הנלמדות בדרך כלל בישיבות הליטאיות, אך בסופו של דבר התקשו התלמידים לעמוד בתוכנית והיא בוטלה.

בעבר קצב הלימוד היה למעלה מעמוד גמרא ליום. כך למשל, בהקמת הישיבה בכסלו תש"ד למדו מסכת בבא מציעא, ועד לסוף הזמן כעבור ארבעה חודשים, הגיעו עד דף נ, ובקיץ למדו עוד כשלושים דפים. בהמשך ירד הקצב, ולאחר פטירת הרב כהנמן הוא הגיע לתשעה דפים לחודש. כיום הקצב של הרב אדלשטיין הוא של כ-5 דפים לחודש, אך מרבית התלמידים אינם לומדים בקצב זה.

בשנים הראשונות של הישיבה מסר הרב כהנמן שיעור בשולחן ערוך אורח חיים עם מגן אברהם[22].

בשנות ה-70 נקבע שהבחורים החדשים בשיעור א' ילמדו בשעות הערב עם בחורים מהקיבוץ. חברותא זו מכונה "אילן". בשנת תש"ע ביטל הרב אדלשטיין את הנוהג, והוא מתקיים כיום רק בישיבה בראשות הרב מרקוביץ'.

ארון הקודש מאיטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארון הקודש

באולם בית הכנסת מוצב ארון קודש מסוגנן אשר הובא מאיטליה על ידי שלמה אומברטו נכון. ארון הקודש, הבנוי מעץ ומצופה זהב, היה מוצב בבית הכנסת האיטלקי הגדול (Scuola Grande Italiana) בעיר מנטובה שבאיטליה. הארון נבנה בשנת ה'שצ"ה (1635), ולפי הכתובת שבמרכז הארון, שופץ מחדש (כחלק משיפוצו מחדש של בית הכנסת במנטובה[23]) בשנת ה'תק"י (1750). בתחילת שנות השמונים שופץ ארון הקודש על ידי הרסטורטור רן שנער, מתרומה של איל ההון היהודי לודוויג יסלזון.

מבנים בקמפוס הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הבניין המרכזי ואגפיו
  • בית שוגרמן
  • בית ציטרון
  • בית ברזיל
  • בית פרלמן
  • בית "נווה שלום" - נחנך ב-1950 מתרומת יצחק שלום מברוקלין ויועד לתלמידים מבני עדות המזרח. בבניין הוקמו בית מדרש, חדרי פנימייה וספרייה[24]. ברבות השנים הוסב הבניין כולו לחדרי פנימייה.
  • בתי פיק
  • בית פיק
  • בית "תפארת יעקב" ע"ש גזונדהייט - נחנך ב-1950 מתרומת יעקב גזונדהייט ורעייתו. בבניין הוקמו בית מדרש, חדרי פנימייה וספרייה[24]. ברבות השנים הוסב הבניין כולו לחדרי פנימייה.
  • ספריית שרמן
  • בית הכנסת "ירחי כלה" ובית המדרש "אהבת חסד"

מוסדות נוספים השייכים לישיבת פוניבז'[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כולל אברכים הממוקם בגבעת ישיבת פוניבז' בבניין "אוהל קדושים", מיועד לבוגרי הישיבה שנישאו. לומדים בו קרוב לאלף אברכים. בראש הכולל עומד הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן. בנוסף לכולל, יש מאות אברכים הלומדים בישיבה עצמה.
  • ישיבת פוניבז' לצעירים היא ישיבה לתלמידים בגילאי תיכון שבראשה עמדו הרבנים מיכל יהודה ליפקוביץ ואהרן יהודה לייב שטיינמן. ישיבה זו היא מוסד נפרד ולומדים בה כ-200 תלמידים.
  • בתי אבות - מוסדות פנימייתיים שהוקמו על ידי מייסד ישיבת פוניבז', הרב יוסף שלמה כהנמן, עבור ילדים ניצולי שואה, ילדים יתומים וילדים ממשפחות רווחה. כיום המוסדות משמשים לילדים הזקוקים לשהייה במוסדות פנימייתיים.
  • ישיבת גרודנא, נוסדה בשנת תשכ"ו על ידי הרב כהנמן באשדוד. בהמשך התפצלה ישיבה זו.
  • ישיבת וילקומיר לצעירים באשדוד בראשות הרב מיכל דוד רוזובסקי בנו של הרב שמואל רוזובסקי.
  • בית המוסר הממוקם בגבעת ישיבת פוניבז' במבנה עצמאי, במתכונת שהייתה נהוגה בעבר בישיבות ליטא לפני השואה.

ישיבות רבות נפתחו על ידי בוגרי ישיבת פוניבז', כגון ישיבת מאור התלמוד, ישיבת בית מתתיהו, ישיבת אור ישראל וישיבת אורחות תורה, ובהן מחזור הלימודים ושיטת הלימוד (בעיקר של הרב שמואל רוזובסקי) הם כבישיבת פוניבז'. ברובן של ישיבות אלה (כמו גם בתי כנסת שנפתחו על ידי בוגרי הישיבה) גם ניגוני התפילות בימים הנוראים הם כמקובל בישיבת פוניבז', מיסודם של משה פורטמן (על בסיס נוסח ישיבת טלז) והרב צבי אייזנשטיין (ראש ישיבת תפארת ציון).

מאבק השליטה על הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישיבה קיימת מתיחות בין תומכי נשיא הישיבה, אליעזר כהנמן, וראשי הישיבה הרב אדלשטיין והרב פוברסקי (מחנה זה מכונה "שונאים"), לבין תומכי ראש הישיבה הרב שמואל מרקוביץ (מחנה זה מכונה "מחבלים"). בעקבות הסכסוך בישיבה נוצר פיצול חלקי במבני הישיבה, כדוגמת מקומות נפרדים לתפילות השבת לכל אחד מהמחנות. במסגרת המאבק שנויים במחלוקת המינויים של כל אנשי הצוות החדשים משני המחנות. בין שני המחנות פרצו סכסוכים שלעתים גלשו לאלימות, והמשטרה נאלצה להתערב מספר פעמים.

לאחר פטירתו של אברהם כהנמן, נשיא הישיבה ובנו של המייסד, בשנת תשס"ט (2009), התברר כי בצוואתו הוריש את הישיבה לרעייתו רבקה. הוא הוסיף כי במקרה שהיא לא תהיה בין החיים בשעת פתיחת הצוואה, תחולק יתרת העזבון בין הבן אליעזר (60%) לבד מחלקו שהקנה לו בחייו (10%), לבין הבת צפורה הנשואה לרב שמואל מרקוביץ' (40%). לאחר שלושים יום מפטירת אברהם כהנמן ייפתה אשתו, רבקה, את כוחו של בנה לנהל בשמה את הישיבה. עם זאת, הצוואה עוררה מחלוקת משפטית באשר לתוקפה ולסמכויות הנגזרות ממנה. כל אחד מהצדדים טען כי הוברר ממנה כי דעתו של המנוח הייתה לטובתו.

לצדו של הרב אליעזר כהנמן עומדים הרב נסים קרליץ והרב חיים קנייבסקי ובעבר הרב מיכל יהודה ליפקוביץ', ולצדו של הרב מרקוביץ עמד הרב יוסף שלום אלישיב וכיום הרב שמואל אוירבך.

דיון בוררות בין שני הצדדים התנהל בפני הרכב דיינים בראשות הרב חיים צימבליסט. הבוררות קבעה כי הבעלות הממונית על נכסי הישיבה תהיה של בנו של אברהם כהנמן, אליעזר כהנמן. ראשות הישיבה אמורה הייתה להתחלק בין הרב פוברסקי, הרב אדלשטיין והרב מרקוביץ. פסיקה זו לא כובדה במלואה עקב מחלוקת בין הצדדים הקשורה לפרשנות המעשית של ביצוע פסק הבוררות. בשנת 2005 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב את הבוררות במעמד צד אחד, אך כשנה לאחר מכן ביטל בית המשפט העליון את אישור הבוררות והחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי[25]. בשנת 2013 פנה הרב כהנמן לבית המשפט המחוזי בתל אביב בדרישה לפסול את הבוררים בטענה שפעלו שלא כהוגן ועשו יד אחת עם הרב מרקוביץ, אולם בית המשפט דחה את הבקשה[26]. גם ערעורו בבית המשפט העליון נדחה[27]

בשנת 2014 שבו הבוררים לדון בתיק. באפריל 2014 שיגרו שלושה דיינים מבית הדין של הרב קרליץ מכתב לבורר הרב צימבליסט ובו כתבו כי "אין להמשיך הבוררות, ואין לזה שום תוקף על פי התורה, וכל כוחם הוא רק מכח הערכאות בלבד". על המכתב חתמו גם הרב אהרן לייב שטיינמן והרב חיים קנייבסקי[28]. בעקבות זאת פנה הרב כהנמן לבית המשפט בדרישה לבטל את הבוררות והציג מכתב בחתימת הרב צימבליסט ובו נכתב שאם הרב שטיינמן ימצא לנכון לבקש מהבוררים שלא להתכנס יקבלו את דעתו. אולם בית המשפט דחה את הבקשה[29].

בדצמבר 2014 ניתן פסק בוררות ובו כתב הרב צימבליסט כי הרב מרקוביץ וקבוצתו "הם ממשיכי ישיבת פוניבז' המקורית" ואילו הרב כהנמן ואנשיו הקימו ישיבה נפרדת[30]. אנשי הרב כהנמן ערערו על פסק הבוררות[31] ובאוגוסט 2015 ביטלה אותו שופטת בית המשפט המחוזי יהודית שבח[32].

פסק הבוררות האמור הביא להתלקחות מחודשת של הסכסוך בין הצדדים, שהובילה לאלימות, להשחתה של הספרייה ולמאבקים סביב תפילת הערבית בבית המדרש המרכזי של הישיבה. ב-29 בינואר 2015 פשטה המשטרה בכוחות גדולים על הישיבה ועצרה כ-25 תלמידים ממחנה הרב מרקוביץ[33]. כעבור מספר ימים נעצר בנו של אליעזר כהנמן, יוסף, בחשד לתקיפת הרב מרקוביץ[34]. כדי למנוע את המאבקים בבית המדרש החליטה המשטרה על חלוקתו מדי ערב בשעה שבע בין המחנות, תוך שהיא מפקחת על כך[2].

הסכסוך הארוך על הנהגת הישיבה היה הביטוי הראשון לפיצול המחנה החרדי-ליטאי לשני פלגים, פיצול שבא לידי ביטוי באופן רחב החל מ־2012, לאחר פטירת הרב יוסף שלום אלישיב.

בוגרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן פוניבז' - סרט תיעודי שעקב במשך כשנתיים אחר חייהם של כמה מתלמידי ורבני הישיבה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אחד בדורו: קורות חייו, מאבקו ופעלו של רבי יוסף שלמה כהנמן מאת שמואל קול, תש"ל
  • הרב מפוניבז’: תולדות חייו של ר’ יוסף שלמה כהנמן רבה של ווידז ורבה האחרון של פוניבז’ שבליטא מאת הרב יואל שוורץ, תשנ"ז
  • הרב מפוניבז’: פרקי חיים ויצירה של רבי יוסף שלמה כהנמן מאת אהרן סורסקי, תשנ"ט

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישיבת פוניבז' בוויקישיתוף
על מאבק השליטה בישיבת פוניבז'

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמנון לוי, החרדים, עמ' 35
  2. ^ 2.0 2.1 יניב קובוביץ ויאיר אטינגר, המשטרה: נכפה הסדרי תפילה בישיבת פוניבז' כמו בכנסיית הקבר, באתר הארץ, 16 בפברואר 2015
  3. ^ אודות ישיבת פוניבז', אתר ישיבת פוניבז' בראשות הרב אליעזר כהנמן
  4. ^ חברת ישיבת פוניבז' באתר רשם החברות
  5. ^ באתר מירושלים לליטא
  6. ^ ספר עובדיה, פרק א', פסוק י"ז. מסופר כי החפץ חיים ציטט פסוק זה כשנשאל בדבר הסכנה הנשקפת ליהודי אירופה מצדו של היטלר
  7. ^ ספר ישעיהו, פרק ד', פסוק ג'
  8. ^ ישראל כהן, ‏רבי יעקב אדלשטיין חשף: פוניבז' נוסדה ב'הליגמן' • צפו, באתר כיכר השבת, 17 בדצמבר 2015
  9. ^ תוכניות בניין הישיבה מאת אדריכל יצחק שוסטר, קדם – בית מכירות פומביות
  10. ^ עובדת בישיבה נרצחה ע"י שודדים, על המשמר, 16 בפברואר 1947; זכרון להולכים: רבקה הרצוג ז"ל (שנה לפטירתה), הצופה, 5 בפברואר 1948.
  11. ^ אמנון לוי, החרדים, עמוד 94, מובא כאן
  12. ^ נחנך "היכל התורה‭‬ בבני ברק, חרות, 11 ביוני 1953.
  13. ^ י. חנוך, בני ברק מצפה לביקור הנשיא, מעריב, 8 ביוני 1953.
  14. ^ נשיא המדינה בחנוכת היכל ישיבת פוניביז', הצופה, 8 ביוני 1953.
  15. ^ הכחשת ישיבת פוניבז', חרות, 10 ביוני 1953.
  16. ^ אחרי הפגיעה ברב הרצוג: ישיבת פוניווז' ורבה של ב"ב מביעים צערם, חרות, 3 בינואר 1954.
  17. ^ ראשי ישיבות מוקיעים התפרעות הפרחחים בהלוויית הרב דסלר זצ"ל, הצופה, 4 בינואר 1954.
  18. ^ התפרעות הקנאים - בעירית בני ברק, דבר, 10 בינואר 1954.
  19. ^ עירית בני ברק מגנה, חרות, 10 בינואר 1954.
  20. ^ עיריית בנ"ב תדון הערב בהתפרעות בהלוויית הרב דסלר ז"ל, הצופה, 7 בינואר 1954.
  21. ^ הסמל לוונשטין הי"ד לקבורה בזכרון מאיר, חרות, 6 בנובמבר 1957
  22. ^ הוא התחיל את השיעור, היכן שהפסיק בישיבת פוניבז' בליטא.
  23. ^ Wikipedia it: Sinagoghe del ghetto di Mantova
  24. ^ 24.0 24.1 נחנכו 2 בתים בישיבת בני־ברק, חרות, 25 במאי 1950.
  25. ^ ע"א 3216/06 הרב אליעזר כהנמן נגד הרב שמואל מרקוביץ, ניתן ב-28 במרץ 2007
  26. ^ קרב הירושה על נכסי ישיבת פוניבז': המחוזי סירב להדיח את הבוררים, באתר כלכליסט, 9 ביולי 2013
  27. ^ רע"א 5421/13 הרב אליעזר כהנמן נגד הרב שמואל מרקוביץ, ניתן ב-1 באוקטובר 2013
  28. ^ "אין לבוררות שום תוקף על פי התורה" בחדרי חרדים
  29. ^ "התחייבות לא לדון בלי הסכמת הגראי"ל" בחדרי חרדים
  30. ^ פסק הדין; יוני גרין, פסק בוררות בסכסוך של פוניבז': 'השונאים' יממנו את 'המחבלים', באתר חרדים10, 29.12.2014
  31. ^ הוכחות הרב צימבליסט: "כל בני ברק יודעת", באתר בחדרי חרדים
  32. ^ פסק בית המשפט המחוזי בסדרת תיקים, מיום 30.8.15
  33. ^ אבי אשכנזי ויקי אדמקר‏, "חילול השם": המשטרה פשטה על אחת הישיבות היוקרתיות בעולם, באתר וואלה! NEWS‏, 29 בינואר 2015
  34. ^ הרב שמואל מרקוביץ הגיש תלונה במשטרה, התוקף נעצר, קול ברמה, 2 בפברואר 2015; לאחר המעצר: בית המשפט שחרר את יוסי כהנמן, כיכר השבת