חבר הכנסת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חבר הכנסת
Knesset Building (South Side).JPG
איוש נוכחי הכנסת העשרים ושלוש
תאריך כניסה לתפקיד 16 במרץ 2020
דרכי מינוי בחירות ארציות לכנסת
תחום שיפוט ישראלישראל  ישראל
מושב המשרה ירושלים, ישראל
משך כהונה קצוב 4 שנים
ייסוד המשרה 14 בפברואר 1949
איוש ראשון האספה המכוננת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
משכן הכנסת, בו מכהנים 120 חברי הכנסת, הנבחרים בכל מערכת בחירות ארצית

חבר הכנסת הוא אחד מ-120 הנציגים המכהנים בכנסת, לאחר שנבחרו לכהונה זו על ידי אזרחי מדינת ישראל בבחירות דמוקרטיות.

כחלק מחברותם בכנסת, משמשים חברי הכנסת גם כחברים בוועדות הכנסת, ויכולים לכהן גם כשרים או כסגני שרים בממשלה. ראש הממשלה וממלא מקומו חייבים לכהן גם כחברי הכנסת.

הבחירות לכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לכנסת

בבחירות לכנסת רשאי להצביע כל אזרח ישראל שמלאו לו 18 שנה. כל אזרח שמלאו לו 21 שנה רשאי להיות מועמד לכנסת, למעט עובדי מדינה, שופטים ואנשי צבא, וכן בעלי תפקידים נוספים. מבעלי תפקידים בכירים מסוימים (כגון קציני צבא בדרגת אלוף ומעלה) דורש החוק תקופת צינון של שלוש שנים.

פעילות חברי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הכנסת

חברי הכנסת מקיימים את תפקידיה של הכנסת כבית המחוקקים של מדינת ישראל. פעילות זו כוללת:

הדיונים השונים נערכים במליאה ובוועדות הכנסת, המחולקות לפי נושאים, והחלטות מתקבלות ברוב קולות של הנוכחים בדיון. עבודת הכנסת נעשית לפי חוקים המסדירים אותה, תקנון הכנסת, או "הנוהג והנוהל המקובלים". לשם ביצוע תפקידיהם, נעזרים חברי הכנסת במחלקות ובבעלי תפקידים שונים הפועלים בכנסת, כדוגמת מרכז המחקר והמידע, היועץ המשפטי ובעבר נציב הדורות הבאים.

חסינות חברי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל ישראל
ערך זה הוא חלק מסדרת
ממשל ופוליטיקה של ישראל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם

בדומה למקובל בפרלמנטים אחרים בעולם, גם לחברי הכנסת יש חסינות, בהתאם לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם[1] מתוך תפישה שראוי להגן על פעילותו של חבר הכנסת מפני גורמים בשלטון אשר יבקשו להצר את צעדיו.

עד יולי 2005 הייתה החסינות אוטומטית ומוענקת גם מבלי שהח"כ יבקש אותה, ואילו הסרתה דרשה החלטת ועדת הכנסת והחלטת המליאה בהצבעה חשאית. מאז יולי 2005 על חבר הכנסת המעוניין בחסינות לבקש אותה, ואם ועדת הכנסת החליטה להיענות לבקשתו, החלטתה טעונה אישור המליאה בהצבעה גלויה.

החסינות בישראל מחולקת לשני סוגים:

  • חסינות מהותית/עניינית - חסינות על חבר הכנסת בפני סנקציות פליליות בגין פעולות שביצע במסגרת מילוי תפקידו כחבר הכנסת. חסינות זו היא מוחלטת ואינה ניתנת להסרה.
  • חסינות דיונית - חבר הכנסת שהוגש נגדו כתב אישום רשאי לפנות לוועדת הכנסת ולבקש שתעניק לו חסינות מהנימוקים הבאים:
    • העבירה נעשתה למען מילוי תפקידו כחבר הכנסת
    • כתב האישום הוגש שלא בתום לב ובחריגה ממדיניות התביעה
    • הדין עם חבר הכנסת מוצה על ידי ועדת האתיקה
    • ההעמדה לדין תפגע בתפקוד הכנסת ובייצוג ציבור הבוחרים ואי העמדה לדין לא תפגע באינטרס הציבורי.

ניתן לעצור חבר הכנסת אם הוא נתפס "בשעה שעשה מעשה פשע שיש עמו שימוש בכוח או הפרעת השלום" (סעיף 3(א) לחוק חסינות חברי הכנסת).

ניתן להעמיד חבר הכנסת לדין לאחר סיום כהונתו בגין מעשים שאינם מוגנים על ידי החסינות המהותית, בלי שיתאפשר לו לבקש הענקת חסינות.

זכויות חברי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת למלא את תפקידם, ניתנות לחברי הכנסת מספר הטבות בנוסף למשכורותיהם. הטבות אלו כוללות:

  • זכות להעסיק שלושה עוזרים פרלמנטריים[2]
  • תקציב לקשר עם הבוחר
  • דרכון דיפלומטי

בעבר ניתנה לחברי הכנסת זכות למשלוח חינם של דברי דואר ללא הגבלה.

שכר חברי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופן קביעת שכרם של חברי הכנסת הוסדר בחוק שכר חברי הכנסת, התש"ט-1949,[3] שהוחלף ב-17 בפברואר 2003 בפרק ט' לחוק הכנסת.[4] עקרונות לתשלומים נוספים נקבעו בהחלטת שכר חברי הכנסת (הענקות ותשלומים), התשס"א-2001.

בהתאם לחוק הוקמה ועדה ציבורית הממליצה על גובה שכרם של חברי הכנסת ועל תשלומים נוספים,[5] כגון הוצאות נסיעה ולינה הכרוכות במילוי תפקידם של חברי הכנסת, וכן תשלומים לקופת גמל או קרן השתלמות. שכר היסוד של חברי הכנסת מתעדכן מפעם לפעם (בדרך כלל בתחילת כל שנה) בהתאם לשינוי בשכר הממוצע במשק. המלצות הוועדה הציבורית מוגשות לוועדת הכנסת, וזו רשאית לקבל את ההמלצות ובכך להפוך אותן להחלטה מחייבת או לדחותן ולהחזירן לוועדה הציבורית לשם מתן המלצות חדשות. החלטות בעניין שכרם של חברי הכנסת מתפרסמות בקובץ התקנות. ביולי 2003 מונו לוועדה הציבורית פרופ' ראובן גרונאו - יושב ראש, עו"ד יוסף גילאור ורו"ח דניאל דורון.

גובה השכר ברוטו של חברי הכנסת משתנה אם הם אוחזים בתפקידים שונים במשכן:[6]

תפקיד שכר יסוד הערות
יו"ר הכנסת 50,225 ש"ח גבוה באופן ניכר משכר היסוד של שר (שהוא 42,534 ש"ח)
ראש האופוזיציה 47,825 ש"ח מעט גבוה משכר היסוד של ראש הממשלה (שהוא 47,485 ש"ח)
חבר הכנסת 45,000 ש"ח[7] יו"ר ועדה מקבל תוספת של כ-1,500 ש"ח

עד לשנת 1999 זכו חברי הכנסת לפנסיה תקציבית. מאז, ההפרשות של חברי הכנסת לקרן פנסיה מתבצעות באופן הדומה לזה של רוב השכירים במשק הישראלי, לפי עקרון הפנסיה הצוברת, משמע בהתאם לשכרם החודשי.[7]

הגבלות על חברי הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על חברי הכנסת חלות הגבלות אחדות, הקבועות בחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951:

  • סעיף 13א קובע "חבר הכנסת לא יעסוק בכל עסק או בכל עיסוק נוסף, למעט עיסוק בהתנדבות וללא תמורה". סעיף זה אינו חל בששת החודשים הראשונים לכהונתו של חבר הכנסת. סעיף זה נכנס לתוקף ב-1 בספטמבר 1989, ותוקן מאז פעמים אחדות. עד לחקיקתו נהגו רבים מחברי הכנסת לעסוק בעיסוקים שונים (כגון עריכת דין), במקביל לחברותם בכנסת.
  • סעיף 13א1 קובע "חבר הכנסת לא יכהן כנבחר בגוף ציבורי, אף שלא בתמורה". סעיף זה נכנס לתוקף עם תחילת כהונתה של הכנסת ה-14, ב-1996, והוא מונע, בין השאר, כהונה של חבר הכנסת כנבחר ברשות מקומית או בהסתדרות הכללית, נוהג שהיה מקובל קודם לחקיקת סעיף זה.
  • על חבר הכנסת לציית לכללי אתיקה. ועדת האתיקה של הכנסת רשאית להטיל עונשים על חבר הכנסת שהפר את כללי האתיקה.
  • אם המיועד לשמש חבר הכנסת מחזיק באזרחות של מדינה נוספת מלבד ישראל, הוא יאלץ לוותר על האזרחות לאותה מדינה. זאת על פי הכתוב בחוק יסוד הכנסת: "היה חבר הכנסת בעל אזרחות נוספת שאינה ישראלית, ודיני המדינה שהוא אזרח שלה, מאפשרים את שחרורו מאזרחות זו, לא יצהיר אמונים אלא לאחר שעשה את כל הדרוש מצדו לשם שחרורו ממנה, והוא לא ייהנה מזכויותיו של חבר הכנסת כל עוד לא הצהיר".

הפסקה כפויה של החברות בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק יסוד: הכנסת מונה מצבים אחדים שבהם כהונתו של חבר הכנסת נפסקת, באופן זמני או מוחלט. מצבים אלה הם:

  • בחירתו של חבר הכנסת לתפקיד שנושאו מנוע מלהיות מועמד לכנסת מביאה להפסקת חברותו בכנסת עם בחירתו או עם התמנותו לתפקיד זה. תפקידים אלה הם: נשיא המדינה; שני הרבנים הראשיים; שופט; דיין של בית דין דתי; מבקר המדינה; הרמטכ"ל; רבנים וכוהני דתות אחרות, כשהם משמשים בכהונתם בשכר; עובדי מדינה בכירים וקציני צבא בדרגות או בתפקידים שייקבעו בחוק; שוטרים וסוהרים בדרגות או בתפקידים שייקבעו בחוק; עובדי תאגידים שהוקמו בחוק, בדרגות או בתפקידים שייקבעו בחוק.
  • הרשעה בעבירה פלילית:
    • חבר הכנסת שהורשע בעבירה פלילית שיש עמה קלון, יושעה מכהונתו בכנסת מיום קביעת בית המשפט ועד למועד שבו פסק הדין נעשה סופי. ביום שפסק הדין נעשה סופי תיפסק חברותו בכנסת.
    • חבר הכנסת שהורשע בעבירה פלילית ונידון למאסר, יושעה מכהונתו בכנסת למשך הזמן שהוא נושא את עונש המאסר.
  • ברוב של 90 חברי כנסת ניתן להדיח חבר כנסת, בשל שתיים מהעילות המנויות בסעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת - הסתה לגזענות או תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או ארגון טרור נגד מדינת ישראל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטגוריה:חברי הכנסת

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חבר הכנסת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]