רוביניה בת-השיטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןרוביניה בת-השיטה
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
תת־מחלקה: פרפרניים
סדרה: קטניתאים
משפחה: קטניות
סוג: רוביניה
מין: רוביניה בת-השיטה
שם מדעי
Robinia pseudoacacia
ליניאוס, 1753
תחום תפוצה

רוֹבִּינְיָה בַּת-שִׁטָּה (שם מדעי: Robinia pseudoacacia) היא עץ נוי נשיר וקוצני ממשפחת הקטניות (תת-משפחת הפרפרניים) בעל פרחים לבנים שערוכים באשכולות גדולים[2][3]. הסוג רוביניה מכיל 4 מינים שמוצאם הטבעי מצומצם לאזורים הממוזגים של ארצות הברית וצפון מקסיקו. מלבד רוביניה בת-שיטה, שאוזרחה בישראל ובמקומות רבים בעולם, אוזרחו בישראל עוד שני מינים נוספים ופחות נפוצים: העץ רוביניה דביקה (Robinia viscosa) והשיח רוביניה זיפית (Robinia hispida) שפרחיהם ורודים, ארגמניים ותרמיליהם שעירים. ישנם זנים גנניים של רוביניה בת-שיטה שצבע פרחיהם ורודים, ארגמניים.

אומנם, רוביניה בת-שיטה הוכרזה כצמח פולש בישראל, שקצב התפשטותו איטי מאוד, נזקו מועט ביותר ונזקו הפוטנציאלי בינוני, היא עד עתה לא יצרה מוקדים רבים וצפופים בארץ[4]. יתכן שפוטנציאל פלישתה מוגבל בחבל הים תיכוני בגלל קיץ יבש וחם עד 8 חודשים. מאידך היא אחד העצים הפולשים ביותר באירופה הממוזגת ובאזורים ממוזגים ביבשות אחרות, למשל, בניו-זילנד, בארגנטינה, צילה, בקוריאה ויפן וגם באזורים בעלי אקלים ים תיכוני, קליפורניה, קפריסין, איטליה, צפון אפריקה, ובשנים האחרונות, בדרום-אפריקה ודרום-מערב אוסטרליה[5].

הזרעים, העלים והקליפה של העץ רעילים לצאן ובקר ולבני אדם, ועל כן רוביניה בת-שיטה מצויה ברשימת צמחים לא רצויים בחצר בית הספר[6] וגם ברשימת ארגון בטרם לבטיחות ילדים[7].

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפרחת של רובינה בת-שיטה
עלה אופייני של רוביניה בת-שיטה

שילוב של צמיחה מהירה ועצה קשה וחזקה הופכת את רוביניה בת-שיטה כמקור רב ערך לייצור רהיטים מתקני כושר וספורט וקישוטי עץ. מין זה משמש כחומר בעירה איכותי. בגלל רעילות חלקי הצמח הוא לצאן ובקר ולבני אדם הוא לא יכול למש למספוא או מרעה, מאידך פרחיו הרבים מהווה מרעה דבורים משובח.

מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Robinia pseudoacacia

עץ או שיח נשיר חורף ומהיר צמיחה, בעל גזע ישר המגיע לגובה של 5 עד 16 מ'. הגזע חלק וירוק בפרטים צעירים מאוד, שהופך לאפור כהה ולמחוספס עם חריצי אורך עמוקים בפרטים בוגרים[8].

הענפים הצעירים קירחים או שעירים במקצת בעלי חריץ אורך בצדם העליון.

הלוואים קיימים ולעיתים קרובות קוצניים. הלוואים הקוצניים בולטים בצמחים צעירים ומקשים על המעבר בין פרטים הגדלים בצפיפות. בפרטים בוגרים הקוצים קטנים יותר או לעתים חסרים ואינם מהווים הפרעה בגלל גובהם.

העלים מסורגים ומנוצים פעם אחת למספר בלתי זוגי של 7 עד 19 עלעלים אליפטיים, שאורכם 2.5 עד 5 ס"מ. העלעלים כמעט מנוגדים ובעלי פטוטרת קצרה, קודקודם מעוגל או קטועים, לעיתים מפורצים מעט ומסתיימים בחוד קטן וקצר עד כמעט בלתי נראה[8]. צידם העליון ירוק כהה וצידם התחתון ירוק חיוור.

הפרחים דו-מיניים, לבנים, ריחניים מאוד, אורכם 1.5 עד 2 ס"מ וערוכים באשכולות ארוכים (10 עד 18 ס"מ) היוצאים מחיקי העלים ומשולשלים כלפי מטה. בכל תפרחת לפחות 15 פרחים. ישנם זני תרבות שפרחיהם ורודים או תכולים.

הגביע דמוי פעמון או ספל, דו-שפתני במקצת ובעל 5 שיניים מחודדות, צבעו מעט כהה מעלי הכותרת.

הכותרת פרפרנית אופיינית בעלת סימטריה דו-צדדית, עלי הגביע, עלי הכותרת והאבקנים מאוחים מתחת לשחלה אחד אחד. עלי הכותרת שצבעם אחיד בעלי ציפורניים (החלק התחתון והצר של עלה הכותרת) קצרות.

הזירים 10, מהם 9 מאוחים ואחד מפורד. ראשי הזירים והאבקנים חופשיים.

השחלה עילית בעלת עלה שחלה אחד. השיליה עוברת לאורך תפר הבטן של עלה השחלה.

הפרי תרמיל קירח קצר, ישר, פחוס (שטוח)  צבעו חום-אדמדם ואורכו 5 עד 10 ס"מ ורחובו ס"מ אחד[8]. התרמיל נפתח בשני קשוות, מכיל 3 עד 10 זרעים.

הזרעים קטנים (4 עד 6 מ"מ) וקליפתם חומה-שחורה, חלקה וקשה.

רעילות הצמח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעל העיקרי ברוביניה בת-שיטה הוא רובין (robin) שמשויך לקבוצה המכונה טוקסאלבומינים (toxalbumin) שהם חלבונים מורכבים המצויים במיני צמחים מסוימים ורעילים בעת בליעה, שאיפה או מתן פרנטרלי. הצמחים הנפוצים ביותר המכילים טוקסאלבומינים מלבד רוביניה בת-שיטה הם קיקיון מצוי (Ricinus communis), ואברוס (Abrus precatorius). שני האחרונים מרכזים את הרעלן שלהם ריצין ואברין (בהתאמה) בתוך הזרעים שלהם, הלקטין הרעיל של רוביניה בת-שיטה, רובין נמצאים בקליפה, בזרעים, בעלים ובשורשים של הצמח. הם מסווגים כחלבונים משתיקי ריבוזום - Ribosome-inactivating proteins (RIP).

כאמור כל חלקי הצמח מכילים את הרעלן מהסוג טוקסאלבומין רובין (toxalbumin robin) שמסוכן לאדם ולחיות משק.

בנוסף, מכילים חלקי הצמח רעלן מקבוצת הגליקוזידים (Glucoside). הרעלים הללו נהרסים בנוכחות חום, ולכן יש ארצות בהן נאכלים חלקים מסוימים מהצמח-בעיקר הפרחים, לאחר בישול או טיגון.

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור העץ באזור הממוזג של דרום מזרח ארצות הברית המשתרע במדינות: אלבמה, ג'ורג'יה, קנטקי, מרילנד, צפון קרוליינה, פנסילבניה, דרום קרוליינה, טנסי, וירג'יניה, מערב וירג'יניה. היא אוזרחה במדינות רבות של ארצות הברית, דרום אפריקה מאגן הים התיכון ואירופה ועד מזרח אסיה ובמקומות רבים היא נחשבת כצמח פולש[3].

רוביניה בת השיטה יחד עם רוביניה דביקה הובאה לארץ ישראל בימי המנדט הבריטי במסגרת ייעורם של ההרים בישראל, הן על ידי אנשי הממשל הבריטי והן עלי די אנשי הקרן הקיימת. היא נקלטה היטב בקרקעות גיר בהרים ושגשגה אפילו במדרונות תלולים[9].

רוביניה בת-שיטה היא צמח אור מלא, עמיד בקרה, בשרב, בגיר ובמליחות. גדל כמעט בכל אזורי ישראל. היא מתפתחת על כל סוגי הקרקעות מלבד דיונות חול וקרקעות לא מנוקזות. הריבוי באמצעות זרעים בסתיו. הוא מתרבה באמצעות זרעים ובצורה וגטטיבית דרך חוטרים מהשורשים. לאחר התבססות המוקדים הראשונים, המשך הפלישה נעשה באמצעות חוטרי שורש. גם לאחר שריפה או כריתה העץ מפתח חוטרים משורשיו.

הפריחה מסוף פברואר ועד תחילת מאי ועיקרה באפריל[4].

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוביניה בת-השיטה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רוביניה בת-השיטה באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ Robinia L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  3. ^ 1 2 .Robinia pseudoacacia L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  4. ^ 1 2 רוביניה בת-שיטה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  5. ^ ד"ר ז'אן-מארק דופור-דרור, רוביניה בת-שיטה, באתר פורטל הערכות הסיכון לטבע בישראל
  6. ^ מתוך חוברת : תכנון חצר בית-הספר, הנחיות והמלצות, המכון למחקר ופיתוח מוסדות חינוך ורווחה חוברת מספר 95 , נובמבר 1999 , תל-אביב, עמודים 115- 116.
  7. ^ צמחים רעילים, באתר ארגון בטרם לבטיחות ילדים
  8. ^ 1 2 3 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 196, 210
  9. ^ גדעון ביגר ונילי ליפשיץ, הניסיונות לאקלום עצים אקזוטיים בארץ-ישראל בתקופת השלטון הבריטי, קתדרה 85, אוקטובר 1997, עמ' 138