רומן האובנשטוק-רמתי
 | |
| לידה |
27 בפברואר 1919 קרקוב, הרפובליקה הפולנית השנייה  |
|---|---|
| פטירה |
3 במרץ 1994 (בגיל 75) וינה, אוסטריה |
| מוקד פעילות |
פולין |
| מקום לימודים |
האקדמיה למוזיקה של קרקוב, קונסרבטוריון לבוב, האוניברסיטה היגלונית |
| זרם |
מוזיקה קלאסית של המאה ה-20 |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
גרמנית |
| כלי נגינה |
כינור |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
רומן האובנשטוק-רמתי (27 בפברואר 1919 – 3 במרץ 1994) היה מלחין ומורה יהודי יליד פולין, שחי שנים אחדות בישראל וקיים קשר עם חוגי המוזיקה בארץ גם אחרי שעזב אותה.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
האובנשטוק-רמתי נולד בקרקוב. הוא למד הלחנה, תאוריה של המוזיקה, כינור ופילוסופיה בשנים 1937–1940. משנת 1947 עד 1950 עמד בראש מחלקת המוזיקה של רדיו קרקוב. ובשנת 1950 עלה לישראל ונשאר בה עד 1957. בשנותיו בארץ נמנה עם מקימי הספרייה המרכזית למוזיקה בתל אביב וכיהן כפרופסור באקדמיה למוזיקה בתל אביב. למוסד זה חזר בין השנים 1969 ל-1972 להגיש קורסים בתיווי.
בשנת 1957 קיבל מלגה לשישה חודשים לאקדמיה למוזיקה קונקרטית בפריז. ב-1958 עבר להתגורר בווינה ועבד כעורך מוזיקה חדשה בהוצאת אוניברסל ובמקביל הגיש הרצאות אורח וסמינרים בתל אביב, סטוקהולם, דרמשטדט, בילטהובן (בהולנד) ובואנוס איירס. בשנת 1967 פנתה אליו העסקנית הציונית רחה פראייר להשתתף ב"טסטימוניום" - מיזם מוזיקלי להנצחת ההיסטוריה היהודית. ל"טסטימוניום" הראשון, בשנת 1968, כתב את היצירה "מזמור לירושלים" לתזמורת סימפונית מלאה.
משנת 1973 עבד כפרופסור להלחנה בקונסרבטוריון של וינה, שם נפטר בשנת 1994.
נוסף להיותו מוזיקאי, היה האובנשטוק-רמתי גם מעצב וצייר.
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
האובנשטוק-רמתי השתמש בחלק מיצירותיו בשיטת הסריאליזם, שהעסיקה אותו לצד סוגיית הצורה המוזיקלית. הוא ביקש ליצור צורות נעות ומשתנות במוזיקה, בניגוד לצורות היציבות של המוזיקה הקלאסית. דרך יצירתו הייתה מעגלית - הוא החל בתיווי ועל ידי הרכבת קולות שכבה על גבי שכבה, השיג תהליך משתנה. מן התיווי התהוותה צורה שהייתה לתוכן ובכך שב אל התיווי וסגר את המעגל. הייתה זו צורה סגורה ודינאמית גם יחד, משום שכל מבצע ניגן את תפקידו בזמנים שונים ועל ידי כך השתנה הרכב הכלים המנגנים בו-זמנית, אך כל מנגן חזר על תפקידו פעם אחר פעם, בלולאות קבועות מראש, ומכאן מתפרשת הצורה כסגורה. תהליך היצירה הזה נותן לנגנים הוראות נגינה מדויקות מצד אחד וחירות ביצוע מצד שני והחיבור נשמע אפוא שונה בכל ביצוע, אבל שומר על תוכנו הקבוע.
רשימת יצירות חלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ריצ'רקארי לשלישיית כלי קשת
- "ברכות" לקול אישה ותשעה כלים (1953), יצירה בעלת אופי בינלאומי, המשלבת את שיטת שנים-עשר הטונים האירופאית עם מוזיקה חוץ- אירופאית כמו ראגה הודית מאקאמה ערבית, זימרה ביזנטינית וחזנות יהודית. (בכורה: פסטיבל דונאואשינגן 1954)
- רצ'יטטיב ואריה לצ'מבלו ותזמורת (1955)
- ריצ'רקארי לתזמורת כלי קשת (1956)
- "סימפוניות הגוונים"
- "מזמור לירושלים" לתזמורת סימפונית גדולה (1968)
- "אינסופי" לשבעה נגנים ומנצח (1975)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "נעימי זמירות ישראל"/יהודה כהן, הוצאת עם עובד 1990
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רומן האובנשטוק-רמתי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- רומן האובנשטוק-רמתי, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
רומן האובנשטוק-רמתי, באתר AllMusic (באנגלית)
רומן האובנשטוק-רמתי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
רומן האובנשטוק-רמתי, באתר Discogs (באנגלית)
רומן האובנשטוק-רמתי (1919-1994), דף שער בספרייה הלאומית
.svg){kind=logo}
