ריקלה גלזר

ריקלה גלזר
Rikle Glezer
לידה	17 בדצמבר 1924; וילנה, רפובליקת פולין
פטירה	12 בינואר 2010 (בגיל 85)
מדינה	ליטא, ישראל

ריקְלֶה (רות) גלֶזֶר-קפלן (ביידיש: ריקלע גלעזער-קאַפּלאַן; 17 בדצמבר 1924 – 12 בינואר 2006) הייתה אסירה בגטו וילנה ופרטיזנית שחיברה בתקופת המלחמה שירים פופולריים העוסקים בשואה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלזר נולדה בעיר וילנה שבפולין. בגיל 16, כשנכבשה העיר על ידי הגרמנים, גורשה לגטו וילנה.

בגטו חיברה שירים למנגינות של פזמונים ידועים. בשיר "גטו שלי" ("דו געטאָ מײַן"), שחיברה למנגינת השיר הרוסי "מוסקבה שלי" ("Моя Москва") מאת המלחין הסובייטי איסאק דוּנאיֶיבסקי, מתאר באירוניה לא את יופייה של העיר (כבמקור), כי אם את תלאות הגטו.

כשהייתה בת 18 התפרסם שירה הנודע "היה זה יום קיץ" ("ס'איז געווען אַ זומערטאָג", סִיז גֶווֵן אַ זוּמֶרטוֹג), שאותו כתבה למנגינת הלהיט היידי "פָּפִּירוֹסְן" ("פּאַפּיראָסן", 'סיגריות') מאת הרמן יבלוקוף. השיר עוסק בפּוֹנָאר, הפרוור שבו נרצחו עשרות אלפי יהודים, רובם בני וילנה.^[1] (לימים זכה השיר להקלטות, והושר בין היתר על ידי חוה אלברשטיין.)

זמן קצר אחרי כן גורשה מהגטו למחנה. היא הצליחה לקפוץ מהרכבת, יצרה קשר עם אנשי ארגון הפרטיזנים המאוחד (פ.פ.או) והצטרפה לפרטיזנים הליטאים של יערות רודניקי שמדרום לווילנה, כלוחמת בגדוד "מוות לפאשיזם". בין הפעולות הצבאיות הוסיפה לכתוב.

בחודש דצמבר 1948 עלתה לישראל עם משפחתה באונייה "נגבה" והמשפחה השתקעה בחולון.^[2]

בשנת 1991 התפרסם בהוצאת טרקלין בתל אביב ספר שיריה, "לידער פון לעבן" (לידֶר פוּן לֶבְּן, 'שירי חיים').