רפינו
| |||
 | |||
| מדינה |
 רוסיה | ||
|---|---|---|---|
| עיר אם | סנקט פטרבורג | ||
| שטח | 15.88 קמ"ר | ||
| גובה | 23 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ ביישוב | 2,917 (2023) | ||
| קואורדינטות | 60°10′N 29°52′E / 60.167°N 29.867°E | ||
| http://морепино.рф | |||
.png)
.png)
רפינו (ברוסית: Ре́пино) הוא אזור בסנקט פטרבורג, רוסיה על קו הרכבת סנקט פטרבורג-וויבורג שהיה בעבר עיר נפרדת אך עם השנים נבלע בתחום השיפוט של העיר פטרבורג. היה ידוע בשמו הפיני "קואוקלה" (Kuokkala) עד 1948, אז שונה שמו על שם התושב המפורסם ביותר שלו, הצייר איליה רפין. ממוקם במרחק 30 קילומטרים (19 מיל) צפונית מערבית לפטרבורג[1] על המצר הקרלי והמפרץ הפיני.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האזכור הראשון של קואוקלה היה בהסכם שלום בין הרפובליקה של נובגורוד לשוודיה בשנת 1323. השטח בו שוכן הכפר היה במוקד המאבקים בין נסיכות מוסקבה לשוודים במאות ה-16 וה-17 ועבר לשליטת רוסיה לאחר המלחמה הצפונית בראשית המאה ה-18.
בכפר התגוררו דייגים ממוצא פיני ורוסי. האזור התפתח עוד יותר לאחר 1870, כאשר הרכבת המקשרת בין פטרבורג להלסינקי עברה בעיר. תושבים עשירים יותר בסנקט פטרבורג בנו וילות נופש באזור ותחנת רכבת חדשה הוקמה בשנת 1889. קואוקלה שוכנה בדוכסות הגדולה של פינלנד, שקיבלה ממשל עצמי של האימפריה הרוסית והייתה בה סביבה ליברלית יותר, שמשכה אליה אמנים ואנשי רוח, כולל האמן איליה רפין. לנין בילה זמן מה בקואוקלה בשנים 1905 עד 1907 ושהה בווילת ואסה.
זמן קצר לאחר מהפכת אוקטובר בשנת 1917 הכריזה פינלנד על עצמאותה מהרפובליקה הרוסית וקואוקלה הפכה לחלק מהאומה העצמאית החדשה תוך שהיא שומרת על אוכלוסייה רוסית אתנית משמעותית. התרחשה התכתשות בין פינים לבנים ואדומים בקואוקלה במהלך מלחמת האזרחים הפינית ב-28 באפריל 1918. קואוקלה נכבשה על ידי הסובייטים כאשר המצר הקרלי הועבר על ידי פינלנד לברית המועצות לאחר מלחמת החורף (1939–1940) ומלחמת ההמשך (1941–1944).
קואוקלה הפכה לחלק ממחוז לנינגרד בשנת 1948 ושמה שונה לרפינו לזכרו של הצייר איליה רפין.[1] לאחר המלחמה האזור התפתח כאזור תיירותי עם כמה בתי מלון ובתי מרפא והועבר לתחום השיפוט של העיר סנקט פטרבורג כחלק מנפת הנופש וממשיך לשמש גם כיום כאתר נופש ומנוחה ובו בתי קיט רבים.
בית רפין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1899 קנה כאן רפין אחוזה וכינה אותה פנאטיוס. הוא תכנן את ביתו, ולאחר שנבנה מספר שנים לאחר מכן, עבר רפין לקואוקלה. הוא גר שם עד מותו בשנת 1930. הבית מוקף בפארק גדול.
האחוזה היא חלק מאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.[2] האחוזה היא מוזיאון מאז 1940.[3]
תושבים מפורסמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיכאיל בוטוויניק, אלוף העולם בשחמט, נולד בקואוקלה בשנת 1911.
- ולדימיר לנין, מנהיג קומוניסטי ומייסד ברית המועצות, חי בקואוקלה בין 1906 ל-1907.
- ז'אן פוני, אמן אוונגרדי, נולד בקואוקלה בשנת 1894.
- איליה רפין, צייר ופסל, התגורר בקואוקלה מראשית המאה העשרים ועד מותו בשנת 1930.
- קורניי צ'וקובסקי, משורר ופילולוג לילדים, התגורר בקואוקלה בין השנים 1906 עד 1916.
- ילנה מרוזובסקאיה, צלמת, מתה בקואוקלה בשנת 1941.[4]
- דמיטרי שוסטקוביץ', המלחין הסובייטי, נסע לקוטג' מספר 20 באתר הנופש של המלחינים, הממוקם ברפינו, כדי להירגע ולהלחין, כל שנה בשנים 1961 ל-1975.[5]
- בשנת 2018 שימשה רפינו כמחנה האימונים של נבחרת אנגליה למונדיאל 2018 שהתקיים ברוסיה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 [1](בגרמנית) Petersburg-Aktuell, "Repino: Zu Gast beim großen Meister", retrieved on 25 May 2007.
- ^ Unesco World Heritage Site Saint Petersburg and Related Groups of Monuments, retrieved 25 May 2007.
- ^ Info on the museum "Penates", retrieved 25 May 2007.
- ^ Pachmuss, Temira (1992), A moving river of tears: Russia's experience in Finland, American university studies: Slavic languages and literature, vol. 15, P. Lang, p. 173, ISBN 9780820419565
- ^ http://www.katyachilingiri.com/shostakovich.html
