חלוקה מנהלית של סנקט פטרבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לחצו כדי להקטין חזרה

רובע הנופש (סנקט פטרבורג)רובע האדמירליות (סנקט פטרבורג)רובע האי וסילי (סנקט פטרבורג)רובע ויבורג (סנקט פטרבורג)רובע קלינין (סנקט פטרבורג)רובע קירוב (סנקט פטרבורג)רובע קולפינו (סנקט פטרבורג)רובע המשמר האדום (סנקט פטרבורג)רובע קראסנוסלסקי (סנקט פטרבורג)רובע קראסנוסלסקי (סנקט פטרבורג)קרונשטאדטרובע מוסקבה (סנקט פטרבורג)רובע נבסקי (סנקט פטרבורג)רובע פטרוגרד (סנקט פטרבורג)אזור ארמונות פיוטר הגדול (סנקט פטרבורג)האזור הסמוך לים (סנקט פטרבורג)רובע פושקין (סנקט פטרבורג)רובע פרונזה (סנקט פטרבורג)הרובע המרכזי (סנקט פטרבורג)Spb all districts 2005 abc rus.svg
אודות התמונה
מפת נפות סנקט פטרבורג

החלוקה המינהלית של העיר סנקט פטרבורג מתבססת על החוק העירוני מ-25 ביולי 2005 "אודות המבנה הטריטוריאלי של סנקט פטרבורג" (О территориальном устройстве Санкт-Петербурга).

בגבולות הנפות והאזורים ישנם 111 תת-מחוזות מוניציפליים: 81 מהם מחוזות (אוקרוגים) מוניציפליים, 9 ערים (הנמצאים במחוז לנינגרד) ו-21 כפרים.[1]

נפות העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר הפדרלית סנקט פטרבורג, רוסיה Coat of arms of St. Petersburg
חלוקה מינהלית משנת 2008:
נפות
(районы)‏
18
מחוזות משנה מוניציפליים בעיר
(муниципальные образования—
города)‏
9
מחוזות משנה מוניציפליים - כפרים
(муниципальные образования—
посёлки)‏
21
מחוזות מוניציפליים
(муниципальные образования—
муниципальные округа)‏
81

נפת האדמירליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקמה ב-11 במרץ 1994 עם איחודם של נפת לנין ונפת אוקטובר. חרף איחודן בשטחי אותן נפות פועלים בית דין לנין המחוזי ובית דין אוקטובר המחוזי.

אוכלוסייה: 162,887 איש ↘.

בתחומיה קיימים המחוזות המוניציפליים הבאים: מחוז מוניציפלי קולומנה, מחוז מוניציפלי של סנוי, מחוז מוניציפלי של האדמירליות, מחוז מוניציפלי סמיונובסקי, מחוז מוניציפלי איזמאילובסקי, מחוז מוניציפלי יקטרינהוף.

האי וסילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקמה בפברואר 1917 ממחוז השיטור של האי וסילי.

אוכלוסייה: 208,734 איש ↘.

בתחומיה קיימים המחוזות המוניציפליים הבאים: המחוז המוניציפלי השביעי, מחוז מוניציפלי של האי ואסילי, מחוז מוניציפלי גוואן, מחוז מוניציפלי ימי, מחוז מוניציפלי של אי הדקבריסטים.

נפת ויבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקמה בפברואר 1917 מתוך יחידת השיטור של ויבורג.

אוכלוסייה: 493,051 איש ↘.

בתחומיה קיימים המחוזות המוניציפליים הבאים: המחוז המוניציפלי סמפסונייבסקויה, המחוז המוניציפלי סבטלנובסקויה, המחוז המוניציפלי סוסנובסקויה, המחוז המוניציפלי החמישה-עשר, המחוז המוניציפלי פרנאס, המחוז המוניציפלי שובאלובו-אוזרקי, הכפר לבאשובו, הכפר פארגולובו.

נפת קלינין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקמה ב-1936 מתוך נפת ויבורג. תחילה נקרא נפת המשמר האדום. את שמה הנוכחי קיבלה באוגוסט 1946.

אוכלוסייה: 530,163 איש ↘.

בתחומיה קיימים המחוזות המוניציפליים הבאים: המחוז המוניציפלי גראז'דנקה, המחוז המוניציפלי האקדמי, המחוז המוניציפלי הפיני, המחוז המוניציפלי העשרים-ואחד, המחוז המוניציפלי פיסקאריובקה, המחוז המוניציפלי הצפוני, המחוז המוניציפלי פרומתאוס

נפת קירוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקמה בפברואר 1917 מתוך יחידת השיטור נארווה. את שמה הנוכחי קיבלה בדצמבר 1934.

אוכלוסייה: 339,724 איש ↘.

בתחומיה קיימים המחוזות המוניציפליים הבאים: המחוז המוניציפלי קניאז'בו, המחוז המוניציפלי דצ'נוי, המחוז המוניציפלי אבטובו, מחוז נארווה, המחוז המוניציפלי של שפך קראסננקה, המחוז המוניציפלי שערי ים

נפת קולפינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקמה ב-1936 מפירוק מחוז המשנה הפרברי במחוז לנינגרד.

אוכלוסייה: 186,353 איש ↘.

בתחומיה קיימים היישובים הבאים: העיר קולפינו, הכפר מטאלוסטרוי, הכפר פטרו-סלביאנקה, הכפר פונטוני, הכפר סאפיורני, הכפר אוסט-איז'ורה.

נפת המשמר האדום (קראסנוגווארדייסקי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקמה ב-1973 מתוך נפת קלינין.

אוכלוסייה: 348,202 איש ↘.

בתחומיה קיימים המחוזות הבאים: המחוז המוניציפלי פולוסטרובו, המחוז המוניציפלי אוחטה הגדולה, המחוז המוניציפלי אוחטה הקטנה, המחוז המוניציפלי פורוחוביי, המחוז המוניציפלי רז'בקה

נפת קראסנוסלסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקמה ב-13 באפריל 1973.

אוכלוסייה: 366,442 איש ↗.

בתחומיה קיימים המחוזות הבאים: המחוז המוניציפלי הדרום מערבי, המחוז המוניציפלי הסמוך לים-הדרומי, המחוז המוניציפלי מדשאות האורן (סוסנובאיה פוליאנה), המחוז המוניציפלי אוריצק, המחוז המוניציפלי קונסטנטין, המחוז המוניציפלי גורלובו, העיר קראסנויה-סלו.

קרונשטאדט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרונשטאדט הוקמה על ידי פיוטר הגדול באוקטובר 1723.

אוכלוסייה: 44,374 איש ↗.

נפת הנופש (קורורטני)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקמה כאזור נופש עיקרי בשנת 1946. הגבולות המודרניים הוגדרו בשנת 1994.

אוכלוסייה: 75,121 איש ↗.

בתחומיה שוכנים היישובים הבאים: הערים זלנוגורסק וססטרורצק והכפרים האי הלבן, קומארובו, הכפר מולודוז'נויה, פסוצ'ני, רפינו, סרובו, סמוליאצ'קובו, סולנצ'נויה, אושקובו.

נפת מוסקבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקמה בשנת 1919.

אוכלוסייה: 337,153 איש ↗.

בתחומיה קיימים המחוזות הבאים: המחוז המוניציפלי מאחז מוסקבה, המחוז המוניציפלי גגארין, המחוז המוניציפלי נובו-איזמאילובו, המחוז המוניציפלי מרידיאן פולקובו, המחוז המוניציפלי זבזדנוי.

נפת נבסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקמה בפברואר 1917.

אוכלוסייה: 506,201 איש ↗.

בתחומיה קיימים המחוזות הבאים: המחוז המוניציפלי מאחז נבסקי, המחוז המוניציפלי איבנובסקי, המחוז המוניציפלי אובוחובסקי, המחוז המוניציפלי ריבאצקויה, המחוז המוניציפלי העממי, המחוז המוניציפלי החמישים וארבע, המחוז המוניציפלי נבסקי, המחוז המוניציפלי אוקרוויל, המחוז המוניציפלי של הגדה הימנית.

נפת פטרוגרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת מאז הקמת העיר בשנת 1703.

אוכלוסייה: 136,613 איש ↘.

בתחומיה קיימים המחוזות הבאים: המחוז המוניציפלי וודנסקי, המחוז המוניציפלי קראסנוברסקויה, המחוז המוניציפלי פוסאדסקי, המחוז המוניציפלי האי אפטקרסקי, המחוז המוניציפלי פטרובסקי, המחוז המוניציפלי צ'קאלובסקויה

נפת ארמונות פיוטר הגדול (פטרודבורץ)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקם ב-5 ביוני 1938 עקב ארגון מחודש של המועצה העירונית בעיר פטרהוף.

אוכלוסייה: 135,565 איש ↗.

בתחומיה שוכנים הכפר סטרלנה והערים פטרהוף ולומונוסוב.

הנפה הסמוכה לים (פרימורסקי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקם בשנת 1936.

אוכלוסייה: 549,774 איש ↗.

בתחומי הנפה קיימים המחוזות הבאים: המחוז המוניציפלי לאחטה-אולגינו, המחוז המוניציפלי צ'ורנאיה רצ'קה, המחוז המוניציפלי הששים וחמש, המחוז המוניציפלי של נמל התעופה הצבאי, המחוז המוניציפלי אגם דולגויה, המחוז המוניציפלי יונטולובו, המחוז המוניציפלי קולומיאגי, כפר חוטם השועל (ליסי-נוס).

נפת פושקין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקמה ב-5 ביוני 1938 עקב ארגון מחודש של המועצה העירונית בעיר פושקין.

אוכלוסייה: 178,584 איש ↗.

בתחומיה שוכנים היישובים הבאים: הערים פאבלובסק ופושקין והכפרים אלכסנדרובסקיה, טיארלבו ושושארי.

נפת פרונזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקמה ב-9 באפריל 1936 מחלקי הנפות סמולני והנפה המרכזית שפורקו.

אוכלוסייה: 405,308 איש ↘.

בתחומיה שוכנים: המחוז המוניציפלי וולקובסקויה, המחוז המוניציפלי השבעים ושתיים, המחוז המוניציפלי קופצ'ינו, המחוז המוניציפלי השבעים וחמש, המחוז המוניציפלי הבלקני.

הנפה המרכזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקמה ב-11 במרץ 1994 מחלקי הנפות דזרז'ינסקי, קויבישב וסמולני שפורקו.

אוכלוסייה: 221,441 איש ↘.

בתחומיה שוכנים: המחוז המוניציפלי של הארמון, המחוז המוניציפלי השבעים ושמונה, המחוז המוניציפלי ליטייני, המחוז המוניציפלי סמולני, המחוז המוניציפלי ליגובקה-יאמסקאיה, המחוז המוניציפלי ולדימיר.

שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופי השלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מינהל העיר סנקט פטרבורג
סמולני — בית ממשלת העיר

השלטון בעיר מעוגן בספר החוקים העירוני (Устав Санкт-Петербурга) שהתקבל על ידי האספה המחוקקת של העיר ב-14 בינואר 1998.

המשרה הבכירה ביותר בעיר היא מושל סנקט פטרבורג הנבחר על ידי תושבי העיר בבחירות ישירות לתקופת כהונה בת 5 שנים.[2] מאוגוסט 2011 גאורגי פולטאבצ'נקו מחזיק במשרה זו.

הרשות המבצעת של העיר היא מינהל העיר סנקט פטרבורג המתפקדת כעירייה ואחראית לניהול ענייני העיר.

הרשות המחוקקת בעיר היא האספה המחוקקת של סנקט פטרבורג ובה 50 חברים הנבחרים לתקופת כהונה של 5 שנים.

נוסף לגופים אלה, פועלים גם הלשכה לפיקוח חשבונות (Контрольно-счётная палата Санкт-Петербурга) האחראית לפקח על ניהולו התקין של תקציב העיר.

הרשות השופטת היא בית הדין לענייני חקיקה (Уставный суд Санкт-Петербурга) ובתי משפט השלום הפזורים בעיר.[3]

בעיר ישנם גם מועצות נבחרות של תתי-המחוזות המוניציפליים.

תקציב העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנת 2000 גודל התקציב העירוני צומח במהירות, בעיקר הודות למדיניות מס מחמירה כנגד חברות גדולות הפועלות בעיר, כדוגמת גזפרום נפט, "סובקומפלוט", "פולימטאל" ואחרות.

הכנסות העיר ממסים מתחלקות בהכנסות הבאות ממסי רכוש, מסי תשתית וגביית מס מתושבי העיר (ארנונה).

ההוצאות העיקריות של העיר הן: פיתוח תשתיות תחבורה, בנייה ושיקום כבישים, הפעלת תחבורה ציבורית, פיתוח הרכבת התחתית, בריאות, חינוך, בניית מבני מגורים, תמיכה בנזקקים ומשפחות מרובות ילדים, בידור ותרבות.[4] נכון לינואר 2013, החוב הציבורי של העיר עמד על 9,9 מיליארד רובלים.[5] עקב שינויים בחקיקה הפדרלית בתחום המיסוי, ניכרה ירידה מסוימת בהכנסות העיר מאז מאי 2012.[6]

חלוקת התקציב בדולרים[7][8]
2003 2004 2005 2006 2007 2008 2009 2010 2011 2012 2013 2014[9]
הכנסות 76 87 116 215 278 339 316 347 400 374 405 426
הוצאות 77 92 134 183 259 356 322 359 404 376 443 441
גרעון/עודף תקציבי -1 -4 -18 +32 +19 -17 -7 -11 -5 -2 -39 -15

יחסי חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקונסוליה הגרמנית בסנקט פטרבורג

העיר מתחזקת יחסי חוץ ענפים מתוקף מעמדה כבירתה ההיסטורית של רוסיה. בעיר מתקיימים אירועי תרבות בינלאומיים באופן קבוע.

נכון ל-2016, לעיר יש הסכם ערים תאומות עם 79 ערים בעולם.

בעיר ישנן קונסוליות של 34 מדינות ונציגויות של ארגונים בינלאומיים. העיר מהווה למושב האספה הבין-פרלמנטרית של חבר המדינות, יש סה נציגות של הבנק האירופי לשיקום ופיתוח, סניף הבנק האירו-אסייתי לפיתוח, האספה הפרלמנטרית של הקהילה האירו-אסייתית הכלכלית, נציגות של 28 מתוך הסובייקטים הפדרליים של רוסיה.[10]

סמלי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל סנקט פטרבורג ההיסטורי אומץ בשנת 1730 לראשונה ואומץ מחדש בשנת 1991 לאחר התפרקות ברית המועצות.

דגל סנקט פטרבורג המודרני אומץ ב-8 ביוני 1992[11] ונרשם ברשם הסמלים הממלכתי של רוסיה כדגל העיר הרשמי.[12]

המנון העיר הרשמי (מוזיקת הרקע הוא ההמנון לעיר הגדולה, Гимн Великому городу, מתוך הבלט "פרש הברונזה" מאת גלייר ריינהולד בעריכתו של גריגורי קורצ'מר). את מילות ההמנון כתב אולג צ'ופרוב. ההמנון אומץ רשמית ב-13 במאי 2003.

על פי חוק עירוני, סמלי העיר ההיסטוריים הם סמל הספינה בראש בניין האדמירליות בעיר, פסל פרש הברונזה והמלאך בראש המבצר הפטרופאבלי. בהתאם לזה, המסורת ההיסטורית של ירי תותחים במחצית היום, שמתבצע מתוך מתחם המבצר הפטרופאבלי מהווה אף הוא סמל בלתי נפרד מהעיר.

חגים וימים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסף לחגים הלאומיים הנחוגים בכל רחבי רוסיה, העיר עצמה מציינת ימי חג משלה[13]:

  • 14 בינואר - יום החוקים של סנקט פטרבורג (מאז 1998)
  • 18 בינואר - יום פקיעת המצור על לנינגרד (מאז 1943)
  • 27 בינואר - יום השחרור. שחרורה הסופי של העיר מהמצור (מאז 1944)
  • 10 בפברואר - יום פושקין (לזכר מות המשורר באותו יום בשנת 1837)
  • 27 במאי - יום ייסוד העיר (בשנת 1703)
  • 5 ביולי - יום פקיעת המצור הימי על העיר (1941; נחוג מאז 2006)
  • 9 ביוני - יום הולדתו של פיוטר הגדול (1672)
  • 20 ביוני - חג מפרשי הארגמן (נחוג בשנים 19681979 ומאז 2005), בו חוגגים תלמידי בית הספר בעיר את סיום שנת הלימודים
  • 1 ביולי - יום משקם האמנויות (מאז 2006)[14]
  • 15 באוגוסט - יום סטאריה לאדוגה - הבירה הראשונה של רוסיה (הוקמה בשנת 753)
  • 8 בספטמבר - יום הזיכרון לקורבנות המצור על לנינגרד (יום תחילת המצור ב-1941)
  • 12 בספטמבר - יום השרידים, לציון ניצחונו של אלכסנדר נבסקי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Санкт-Петербурга «О территориальном устройстве Санкт-Петербурга» (с изменениями на 13 июля 2011 года) "О территориальном устройстве Санкт-Петербурга". gov.spb.ru. בדיקה אחרונה ב-12 באוגוסט 2011. 
  2. ^ "О выборах высшего должностного лица Санкт-Петербурга - Губернатора Санкт-Петербурга (с изменениями на 22 марта 2013 года)". Официальный портал администрации СПб. אורכב מ-המקור ב-2013-05-27. בדיקה אחרונה ב-26 ביוני 2016. 
  3. ^ "Устав Санкт-Петербурга (с изменениями на 13 июля 2011 года)". Официальный портал администрации СПб. אורכב מ-המקור ב-2012-01-24. בדיקה אחרונה ב-25 ביוני 2016. 
  4. ^ "О бюджете Санкт-Петербурга на 2012 год и на плановый период 2013 и 2014 годов". Администрация Санкт-Петербурга. אורכב מ-המקור ב-2012-01-24. בדיקה אחרונה ב-26 ביוני 2016. 
  5. ^ "Динамика государственного долга Санкт-Петербурга". Администрация Санкт-Петербурга. אורכב מ-המקור ב-2013-04-14. בדיקה אחרונה ב-26 ביוני 2016. 
  6. ^ "Депутаты Петербурга утвердили во II чтении поправки в горбюджет на 2012 год". Информационное агентство РИА «Новости» — Северо-Запад. אורכב מ-המקור ב-2012-05-19. בדיקה אחרונה ב-26 ביוני 2016. 
  7. ^ "Законы о бюджете Санкт-Петербурга". Комитет финансов Санкт-Петербурга (Россия). אורכב מ-המקור ב-2012-10-14. בדיקה אחרונה ב-26 ביוני 2016. 
  8. ^ Бюджет Петербурга на 2014 год одобрен Смольным с дефицитом в 39 миллиардов
  9. ^ "Закон: "Об исполнении бюджета Санкт-Петербурга за 2014 год" № 423-81 от 24.06.2015". בדיקה אחרונה ב-26 באוקטובר 2015. 
  10. ^ "Консульские учреждения, аккредитованные в Санкт-Петербурге на 04.04.2011". Комитет по внешним связям Санкт-Петербурга. אורכב מ-המקור ב-2012-01-24. בדיקה אחרונה ב-26 ביוני 2016. 
  11. ^ "Решение Ленинградского городского совета народных депутатов от 06.09.1991 № 270 «О введении официальных символов Санкт-Петербурга и возвращении исторических названий»". אורכב מ-המקור ב-2012-01-24. בדיקה אחרונה ב-26 ביוני 2016. 
  12. ^ "Закон Санкт Петербурга от 13.05.2003 № 165-23 «О детальном описании официальных символов Санкт-Петербурга и порядке их использования»". Официальный портал администрации СПб. אורכב מ-המקור ב-2012-01-24. בדיקה אחרונה ב-26 ביוני 2016. 
  13. ^ "Закон Санкт-Петербурга от 12.10.2005 № 555-78 «О праздниках и памятных датах в Санкт-Петербурге» (в редакции 2010 года)". אורכב מ-המקור ב-2012-01-24. בדיקה אחרונה ב-4 בספטמבר 2012. 
  14. ^ "День реставратора" (ברוסית). «Союз реставраторов Санкт-Петербурга». 2 ביולי 2006. אורכב מ-המקור ב-2012-10-14. בדיקה אחרונה ב-26 ביוני 2016.