שלווה אחלציחלי
 | |
| פטירה |
1227  |
|---|---|
  | |
שַלווה אחאלציחֶלי (גאורגית: შალვა ახალციხელი, מילולית: "שלווה מאחלציחה") (נפטר ב-1227; יום האזכרה 17 ביוני או 30 ביוני על פי הלוח היוליאני) היה גנרל בצבא הממלכה הגאורגית המאוחדת, שהוצא להורג בידי פולשים ח'ווארזמים על שום סירובו לשרת אותם ולהוקיע את הנצרות.
שלווה היה ממשפחת אצילים רבת השפעה מאחלציחה בעלת אחוזות רבות. תחת שלטונה של תמר, מלכת גאורגיה, הוא הגיע לתפקיד הרם של גזבר הממלכה. הוא החזיק בתואר הדוכס הגדול (אריסתווי של האריסתווים או דוכס הדוכסים) ושרת כגנרל מושל במחוז הדרומי של גאורגיה, ג'אוואחתי.
שלווה התפרסם בעיקר בקרב שמכור, קרב בין הממלכה הגאורגית המאוחדת כנגד האטבאגות הסלג'וקית של אזרבייג'ן, בשנת 1195, כאשר נלחם בחיל החלוץ של הצבא הגאורגי, ולכד את דגל הח'ליף. בשנת 1206/1207, שלווה יחד עם סרגיס וטמוגבי פיקד על הצבא הגאורגי שכבש את קארס מידי הסלג'וקים.
בקרב בסיאן, בשנת 1203, שלווה אוחיו איוון מונה לפקד על חיל החלוץ המסחתי ושיחק תפקיד מפתח בניצחון הגאורגי. האחים פיקדו על חיל חלוץ גאורגי גם בקרב גרני, בשנת 1225, כנגד הח'ווארזמים. אולם בקרב זה הפסידו הגאורגים. איוון נהרג בקרב ושלווה נפצע באופן חמור ונשבה. השאח מינגבורנו (جلال الدین منکبرنی), השליט האחרון של האימפריה הח'ווארזמית, הציע לו תפקיד בצבאו בתנאי שימיר את דתו לאסלאם. שלווה סירב והפך לקדוש מעונה בשנת 1227.
על פי הרשומות המסורתיות, שיר הפולקלור הגאורגי, "שוולגו", הוא שיר הלל למעשיו של שלווה. השיר התפרסם בעיקר בשנות השמונים, כאשר שימש כהמנון לא רשמי של התנועה הלאומית של גאורגיה בתקופה הסובייטית.
