לדלג לתוכן

אזרבייג'ן

עריכת הקישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרפובליקה של אזרבייג'ן
Azərbaycan Respublikası (אזרית)
דגלסמל
הבירה באקו
הבירה באקו

לחצו כדי להקטין חזרה

הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודימצריםתוניסיהלובאלג'יריהמרוקומאוריטניהסנגלגמביהגינאה ביסאוגינאהסיירה לאוןליבריהחוף השנהבגאנהטוגובניןניגריהגינאה המשווניתקמרוןגבוןהרפובליקה של קונגואנגולההרפובליקה הדמוקרטית של קונגונמיביהדרום אפריקהלסוטואסוואטינימוזמביקטנזניהקניהסומליהג'יבוטיאריתריאהסודאןרואנדהאוגנדהבורונדיזמביהמלאוויזימבבואהבוטסואנהאתיופיהדרום סודאןהרפובליקה המרכז-אפריקאיתצ'אדניז'רמאליבורקינה פאסותימןעומאןאיחוד האמירויות הערביותערב הסעודיתעיראקאיראןכוויתקטרבחרייןישראלסוריהלבנוןירדןקפריסיןטורקיהאפגניסטןטורקמניסטןפקיסטןיווןאיטליהמלטהצרפתפורטוגלספרדהאיים הקנרייםכף ורדהמאוריציוסראוניוןמיוטקומורוסיישלמדגסקרסאו טומה ופרינסיפהסרי לנקההודואינדונזיהבנגלדשהרפובליקה העממית של סיןנפאלבהוטןמיאנמרקנדהגרינלנדאיסלנדמונגוליהנורווגיהשוודיהפינלנדאירלנדהממלכה המאוחדתהולנדבלגיהדנמרקשווייץאוסטריהגרמניהסלובניהקרואטיהצ'כיהסלובקיההונגריהפוליןרוסיהליטאלטביהאסטוניהבלארוסמולדובהאוקראינהמקדוניה הצפוניתאלבניהמונטנגרובוסניה והרצגובינהסרביהבולגריהרומניהגאורגיהאזרבייג'ןארמניהקזחסטןאוזבקיסטןטג'יקיסטןקירגיזסטןרוסיהארצות הבריתהאיים המלדיבייםיפןקוריאה הצפוניתקוריאה הדרומיתטאיוואןסינגפוראוסטרליהמלזיהברונייהפיליפיניםתאילנדוייטנאםלאוסקמבודיההודו
המנון לאומי המנון אזרבייג'ן
המנון
ממשל
משטר משטר חצי-נשיאותי, בפועל דיקטטורה
ראש המדינה נשיא אזרבייג'ן עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב
ראש הרשות המבצעת ראש ממשלת אזרבייג'ן עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש ממשלת אזרבייג'ן עלי אסדוב עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה רשמית

אזרית

שפה נוספת רוסית[א]
עיר בירה באקו 40°22′N 49°53′E / 40.367°N 49.883°E / 40.367; 49.883
(והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת הפרלמנט של אזרבייג'ן עריכת הנתון בוויקינתונים
גאוגרפיה
יבשת אירואסיה
שטח יבשתי[3] 86,600 קמ"ר[4] (114 בעולם)
אחוז שטח המים זניח
אזור זמן UTC +4
היסטוריה
הקמה   
הרפובליקה הדמוקרטית
פירוק ברית המועצות		 28 במאי 1918
30 באוגוסט 1991[2]
ישות קודמת אזרבייג'ן הסובייטיתאזרבייג'ן הסובייטית אזרבייג'ן הסובייטית
דמוגרפיה
אוכלוסייה[5]
(הערכה 1 בינואר 2026)		 10,428,669 נפש[4] (93 בעולם)
צפיפות 120.42 נפש לקמ"ר (100 בעולם)
דת אסלאם שיעי 82%
אסלאם סוני 15%
נצרות 3%[1]
אוכלוסייה לפי גיל[6]
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
בגיל 0–14 21.81%
בגיל 15–24 13.58%
בגיל 25–54 44.53%
בגיל 55–64 11.53%
בגיל 65 ומעלה 8.56%
כלכלה
תמ"ג[7] (2024) 74.32 מיליארד דולר (85 בעולם)
תמ"ג לנפש 7,126 דולר (118 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי[8]
(2023)		 0.789 (81 בעולם)
מדד ג'יני 26.6 (נכון ל־2005) עריכת הנתון בוויקינתונים
מטבע מאנאט אזרבייג'ני (מחולק ל-100 קופיקה)‏ (AZM)
בנק מרכזי הבנק המרכזי של אזרבייג'ן עריכת הנתון בוויקינתונים
שונות
סיומת אינטרנט az
קידומת בין־לאומית 994
mfa.gov.az/en
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מפה בעברית של מחוזות אזרבייג'ן.
המחוזות בירוק עמדו במחלוקת לאוטונומיה נגורנו קרבאך של הרפובליקה הארמנית.

רפובליקת אָזֶרְבַּיְיגָ'ן (באזרית: Azərbaycan Respublikası, [ɑːzæɾbɑjˈdʒɑn ɾespublikɑˈsɯ]) ובקיצור אָזֶרְבַּיְיגָ'ן (באזרית: Azərbaycan, [ɑːzæɾbɑjˈdʒɑn]) היא מדינה בעבר הקווקז שבדרום-מרכז אירואסיה הגובלת ברוסיה בצפון, בגאורגיה, בטורקיה (דרך נחצ'יבאן) ובארמניה במערב, באיראן בדרום ובים הכספי במזרח. עיר בירתה של אזרבייג'ן היא באקו.

שטחה של רפובליקת אזרבייג'ן כולל את הרפובליקה האוטונומית של נחצ'יבאן מובלעת הגובלת בארמניה מצפון וממזרח, באיראן מדרום וממערב, ובטורקיה מצפון-מערב ברצועה קצרה של גבול. שטחה של רפובליקת אזרבייג'ן כולל בנוסף שלוש מובלעות (קארקי, בארחודארלי ויוחארי אסקיפארה) בתוך ארמניה. מאידך, מובלעת ארטסוואשן הכלולה בשטחה של ארמניה היא מובלעת בתוך אזרבייג'ן.

רוב תושבי המדינה מוסלמים. בהשוואה למדינות מוסלמיות אחרות נחשבת אזרבייג'ן לפתוחה יחסית וסובלנית רבה לדתות אחרות.[9] בחוקת אזרבייג'ן לא מוגדרת דת מדינה. מרבית אזרחיה משתייכים לזרם האסלאם השיעי. למרות זאת, הזהות המוסלמית של האזרים נוטה להיות מבוססת יותר על זיקה אתנית ותרבותית.

אזרבייג'ן הייתה מדינה בעלת רוב מוסלמי הנחשבת כבעלת משטר דמוקרטי לא-אדוק (הרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן). היא נוסדה בשנת 1918, והצטרפה לברית המועצות בשנת 1920, כשבאותה תקופה נודעה בשם אזרבייג'ן הסובייטית. בתחילת שנת 1991, עם התפרקות המשטר הסובייטי, היא שבה והפכה לעצמאית.[2] ב-1992, במהלך מלחמת נגורנו קרבאך הראשונה, כבשה ממנה הרפובליקה הארמנית את חבל-הארץ נגורנו קרבאך, את השטחים המקיפים אותו, וכן גם מספר מובלעות נוספות.

רובם המכריע של אוכלוסיית אזרבייג'ן הם מוסלמים, והיא אף מדינה חברה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי. ראש הממשלה הנוכחי הוא עלי אסדוב, ונשיא המדינה הוא אילהם אלייב.[10]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – היסטוריה של אזרבייג'ן

השטחים הכלולים בשטחה של אזרבייג'ן המודרנית נחשבים למקורן של ציוויליזציות פרהיסטוריות. לאזור היסטוריה בת אלפי שנים של שלטונות מתחלפים, הלאום האזרי התגבש בעת החדשה המאוחרת. לפני חידוש העצמאות בשנת 1991 ידעה אזרבייג'ן תקופת עצמאות קצרה במשך כמעט שנתיים (1918–1920).[11][12]

בעת העתיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העדות המוקדמת ביותר להתיישבות אנושית בשטחה של אזרבייג'ן מתוארכת לתקופת האבן המאוחרת וקשורה לתרבות הגורוצ'אי של מערת אז'יק.[13]

ההתיישבות המוקדמת כללה את הסקיתים במהלך המאה ה-9 לפני הספירה.[14] בעקבות הסקיתים, הגיעו מדיים איראנים לשלוט באזור שמדרום לנהר אראס.[15] המדיים האיראנים יצרו אימפריה עצומה בין השנים 900 ל-700 לפני הספירה, ששולבה באימפריה האחמנית בסביבות שנת 550 לפני הספירה.[16] האזור נכבש על ידי האחמנים והוביל להתפשטות הזורואסטריזם.[17]

מהתקופה הסאסאנית ועד התקופה הספאווית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימפריה הסאסאנית הפכה את אלבניה הקווקזית למדינה קליינטית בשנת 252, בעוד המלך אורנייר אימץ רשמית את הנצרות כדת המדינה במאה ה-4.[18] למרות השלטון הסאסאנידי, אלבניה נותרה מדינה עד המאה ה-9, בעודה כפופה לחלוטין לאימפריה הסאסאנית, ושמרה על המלוכה שלה. למרות היותו אחד מהווסלים הראשיים של הקיסר הסאסאני, למלך האלבני היה רק מראית עין של סמכות, והמושל הסאסאני החזיק ברוב הסמכות האזרחית, הדתית והצבאית.[19]

במחצית הראשונה של המאה ה-7, אלבניה הקווקזית, עברה לשלטון מוסלמי נומינלי עקב הכיבוש המוסלמי של פרס שכלל הכיבוש המוסלמי של אזרבייג'ן. הח'ליפות האומיית הדפה הן את הסאסאנים והן את הביזנטים מדרום הקווקז והפכה את אלבניה הקווקזית למדינה קליינטית לאחר שהתנגדות נוצרית בראשות המלך ג'וונשיר דוכאה ב-667. את הריק הכוחני שהותירה שקיעת הח'ליפות העבאסית מילאה שושלות מקומיות רבות כמו הסלארים, הסאג'ידים והשאדידים. בתחילת המאה ה-11, השטח נתפס בהדרגה על ידי גלי הטורקים האוע'וזים ממרכז אסיה, שאימצו אז שם אתני טורקומני.[20] הראשונה מבין השושלות הטורקיות הללו שהוקמו הייתה האימפריה הסלג'וקית, שנכנסה לאזור הידוע כיום כאזרבייג'ן ב-1067.[21]

האוכלוסייה הפרה-טורקית שחיה בשטחה של אזרבייג'ן המודרנית דיברה מספר שפות הודו-אירופיות וקווקזיות, ביניהן ארמנית[22] ושפה איראנית, אזרית עתיקה, שהוחלפה בהדרגה בשפה טורקית, השילוב בין השפות הוביל שפה האזרית של ימינו.[23] כמה בלשנים הצהירו גם שהדיאלקטים הטאטיים של אזרבייג'ן האיראנית ושל הרפובליקה של אזרבייג'ן, כמו אלה שדיברו על ידי הטאטים, הם צאצאים מהאזרית העתיקה.[24][25]

מהמאה ה-11 עד המאה ה-20

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קברי הסופים בשמאחי, הבירה העתיקה של אזרבייג'ן, בציורו של ההולנדי קורנליס דה ברוין שביקר במקום ב-1703

במאה ה-11 פלשו לאזור אזרבייג'ן של היום נוודים טורקמנים[11] והתגבשו ללאום האזרי. משנת 1050 התעוררה התרבות האזרית לחיים והגיעה להישגים גדולים בתחומי האדריכלות והאמנות.[11] במאות הבאות הייתה אזרבייג'ן בשליטת המעצמות השכנות (רוסיה, טורקיה ופרס).[11] השם 'אזרבייג'ן' היה עד ימי הביניים המאוחרים מזוהה עם החלק של אזרבייג'ן של היום שהיה בשליטת פרס, ואילו שאר האזורים נודעו בשם "אלבניה".[ב] עד לפני דורות אחדים עדיין היה אזור אלבניה מכונה בשם "אלבניה הפרסית". אזרבייג'ן הפרסית שימש לפרסים כבסיס מלחמה נגד הכוזרים, ששלטו על חלקים מאלבניה. לאחר מאבקים בין האימפריה הרוסית לבין הממלכה הפרסית במסגרת מלחמת רוסיה-פרס (1813-1804) על השליטה באזור, נחתם בשנת 1813 הסכם גוליסטן, והמדינה חולקה סופית בין רוסיה ופרס לאורך נהר אראס.[11] תחת שלטונה של האימפריה הרוסית תועשה אזרבייג'ן הרוסית, ואזור העיר באקו היה לאחד מהמקומות הראשונים בעולם שהפיקו בהם נפט, הכלכלה צמחה בד בבד עם הכלכלה הרוסית, ואזרבייג'ן סיפקה לרוסיה נפט גולמי, כימיקלים ומוצרי מזון ויין. משאבים אלה נוצלו ודולדלו אמנם על ידי ברית המועצות, אך גם במאה ה-21 אזרבייג'ן ממלאת תפקיד חשוב באספקת נפט וטקסטיל.[11]

המאה ה-20

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך אפריל-יולי 1918 בבאקו שלטה קומונת באקו שהייתה ממשל סובייטי. לקראת סתיו 1918 ממשל זה הופל ואזרבייג'ן ניצלה את מלחמת האזרחים שבערה ברוסיה, והכריזה עצמאות;[26][12] בכך הייתה לרפובליקה האסלאמית הראשונה בהיסטוריה.[12] אבל כבר שנתיים לאחר מכן, ב-1920 פלש הצבא האדום לאזרבייג'ן וכבשהּ,[12] והיא נעשתה חלק מהפדרציה הטראנסקווקזית,[11] ובכך הייתה לדרומית שברפובליקות ברית המועצות במערב אסיה.[12] ב-1924 סופח החבל נגורנו קרבאך לרפובליקה האזרית והיא הייתה תחת השלטון האזרי המוסלמי. שלוש הרפובליקות שנכללו ברפובליקה הפדרלית (ארמניה וגאורגיה יחד עם אזרבייג'ן) פוזרו ב-1936, אך נשארו במסגרת אחת,[11] ואזרבייג'ן הייתה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האזרית במסגרת ברית המועצות.[26] במלחמת העולם השנייה כשברית המועצות סיפחה את צפון איראן לשליטתה, היה זה הממשל האיראני שגדע באיבם סימנים ראשוניים של תנועת עצמאות אזרית.[11] תחת השלטון הסובייטי הוגבר עוד יותר התיעוש של אזרבייג'ן ונעשתה בה קולקטיביזציה של החקלאות.

עצמאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי ימי ברית המועצות החלו הארמנים שחיו בחבל נגורנו קרבאך לדרוש להסתפח לארמניה,[11] ובשנות ה-90 הביאו דרישותיהם למלחמה. באוקטובר 1991 הכריזה אזרבייג'ן על עצמאותה.[11] ב-1993 התחילה המערכת הפוליטית של אזרבייג'ן להתייצב, עם עלייתו לשלטון של ראש המפלגה הקומוניסטית לשעבר חיידר אלייב. ב-1994 לאחר שהתברר שבים הכספי מצויים מרבצי נפט וגז טבעי עצומים, בשליטת אזרבייג'ן, נחתמו שורה של הסכמים בין מדינות המערב לבין אזרבייג'ן, על עסקה ענקית לפיתוח שדות הנפט והגז והעברתם למערב.[11] ב-1998 אלייב נבחר מחדש לנשיא, במערכת בחירות שהועלו בה חשדות לאי סדרים.

מלחמות עם ארמניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פליט אזרי במלחמת נגורנו קרבאך הראשונה
טנק ארמני שלל ממלחמת נגורנו קרבאך השנייה

מלחמת נגורנו קרבאך הראשונה פרצה מיד לאחר הכרזת העצמאות של אזרבייג'ן. המלחמה הייתה ארוכה (תחילה פוליטית) נגד ארמניה על השליטה בחבל נגורנו קרבאך. לחימה כוללת התפרצה לקראת סוף החורף של שנת 1992, כאשר ארמניה החליטה לתקוף במפתיע את האזרים. הארמנים כבשו את חבל נגורנו קרבאך, הצבא האזרי שלא היה מוכן למלחמה נסוג. תיווך בינלאומי על ידי קבוצות שונות לא נחל הצלחה ביישוב הסכסוך. באביב 1993 כבשו כוחות ארמנים אזורים מחוץ לחבל עצמו, ובכך הביאו לאיום של התערבות צבאית של מדינות אחרות באזור. בסוף המלחמה היו הארמנים בשליטה מלאה על המובלעת של נגורנו-קרבאך ובנוסף לכך בשטחים שהיוו 9% משטחה המקורי של אזרבייג'ן אשר מחוץ למובלעת. כ-230,000 ארמנים מאזרבייג'ן וכ-800,000 אזרים מארמניה ומנגורנו-קרבאך נעקרו ממקום מושבם עקב המלחמה. המלחמה הסתיימה בניצחון מוחץ של ארמניה, ובמאי 1994 הוכרזה הפסקת אש באזור הודות לתיווך רוסי, כשהחבל נגורנו קרבך מקבל אוטונומיה רחבה. בנוסף, החלו שיחות שלום בתיווכו של "הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה". במלחמה נהרגו כ-35,000 בני אדם משני הצדדים. הארמנים השלימו את ההשתלטות על החבל ב-1994, וכבשו גם אזור חיץ מסביב לו, המהווה כשמונה אחוזים משטח אזרבייג'ן.

ב-2020, התקיימה מלחמת נגורנו קרבאך השנייה שנמשכה בין ספטמבר לנובמבר של אותה השנה והסתיימה בהפסקת אש בתיווך רוסי וניצחון אזרי שכלל כיבוש של שטחים נרחבים בנגורנו קראבך, כולל כמעט כל השטחים שנכבשו על ידי הכוחות הארמנים במלחמה הקודמת, והקמת מסדרון שיחבר בין חבל נחצ'יבאן האזרי לשאר המדינה, במלחמה נהרגו 6,788 ונפצעו למעלה מעשרת אלפים בני אדם. במלחמה השתמשה אזרבייג'ן רבות בנשק ישראלי.

הלחימה בין המדינות התחדשה בספטמבר 2022. בינואר 2023, ניתקה את קווי האספקה אל חבל נגורנו קרבאך. לאחר תשעה חודשים, פתחה אזרבייג'ן במלחמת נגורנו קרבאך השלישית וכבשה את נגורנו קרבאך בסיוע של נשק שסופק מישראל.[27] ארמניה לא התערבה בלחימה.

פוליטיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – פוליטיקה של אזרבייג'ן, זכויות האדם באזרבייג'ן, זכויות להט"ב באזרבייג'ן
אזרים עם דגל אזרבייג'ן ודגל גאווה במצעד הגאווה בברלין, 2015

אזרבייג'ן היא רפובליקה נשיאותית. הנשיא נבחר לכהונה בת חמש שנים ואחראי, בין השאר, על מינוי השרים בממשלה. בית המחוקקים האזרי מונה 125 חברים אשר נבחרים בבחירות כלליות. הנשיא וראש הממשלה אינם חברים בבית המחוקקים. חוקת אזרבייג'ן מכריזה על שוויון זכויות ללא הבדל דת, גזע ומין, אך בפועל מתרחשות הפרות רבות של זכויות האדם באזרבייג'ן, על פי דיווחים של ארגוני זכויות האדם.

יחסי חוץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסים עם ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יחסי אזרבייג'ן–ישראל

לאזרבייג'ן יש יחסים מצוינים עם ישראל, למרות היותה מדינה מוסלמית שיעית.[28] בין המדינות ישנו סחר נרחב במשאבים, ונכון ל-2009, כ-50% מהנפט הנצרך בישראל מיובא מאזרבייג'ן[29] וישראל מוכרת לאזרבייג'ן מערכות נשק מתקדמות[30].

במרץ 2023 פתחה אזרבייג'ן שגרירות בתל אביב, כך הפכה אזרבייג'ן למדינה המוסלמית-שיעית הראשונה הפותחת שגרירות במדינת ישראל.

כלכלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-90 של המאה ה-20 סבלה המדינה מאבטלה גבוהה וירידה ברמת החיים, בין השאר בשל הסכסוך המתמשך עם ארמניה.

בתחילת המאה ה-21 התפתחה תעשיית הנפט והגז במדינה וחל גידול בשטחים המעובדים, שהובילו לצמיחה גבוהה בתוצר המקומי הגולמי השנתי.

מוצרי התעשייה העיקריים הם מוצרי תעשיית הנפט, דשנים, כימיקלים, מלט, מוצרי בשר, טקסטיל וקוויאר. החקלאות באזרבייג'ן מהווה כשליש מהתוצר המקומי הגולמי. כ-18% משטח אזרבייג'ן מעובד בחקלאות שלחין ומושקה בעיקר בהשקיה מלאכותית. בנוסף קיים ענף דיג בים הכספי במזרח אזרבייג'ן וענף משק חי של גידול צאן ובקר באזור הרי הקווקז.

צינור הנפט בשנת 1879

אנרגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – צינור הנפט באקו-טביליסי-ג'ייהאן

באזרבייג'ן ישנם שדות גדולים של נפט וגז טבעי, אבל הפוטנציאל שלהם נוצל רק באופן חלקי בשל אי היציבות הפוליטית באזור וחוסר בהשקעות מצד השלטון הסובייטי של ברית המועצות. עם זאת, כ-70% מההכנסות של אזרבייג'ן מיצוא מקורם במוצרי נפט. הפקת נפט מבוצע על ידי חברה ממשלתית שהיא חלק של משרד האנרגיה.

גאוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזרבייג'ן נמצאת באירואסיה וגובלת ברוסיה ובגאורגיה בצפון, בארמניה במערב, באיראן בדרום ובים הכספי במזרח.

שלג בשָמָחִי

האקלים באזרבייג'ן הוא צחיח בכל חלקי המדינה פרט לאזור הדרום-מזרחי. באזור הדרום-מזרחי הטמפרטורה נעה בין 6 מעלות צלזיוס בחורף ל-26 מעלות בקיץ (ממוצע). באזורים ההרריים, הטמפרטורה נעה בין 12 מעלות בקיץ ל-9 - בחורף. כמות המשקעים השנתית נעה בין 200 ל-400 מ"מ בשנה. הכמות הנמוכה ביותר נמדדת בדרך-כלל באזור הצפון-מזרחי. באזור הדרום-מזרחי, לעומת-זאת, האקלים לח בהרבה וכמות המשקעים יכולה להגיע ל-1,300 מ"מ בשנה. ברוב חלקי המדינה, העונות הגשומות ביותר הן האביב והסתיו ואילו הקיץ הוא העונה החמה ביותר.

פני השטח של אזרבייג'ן מאוד הרריים (הרי הקווקז) ו-50% הם ההרים הנמצאים במרכז המדינה. במזרח קיים שטח מישור רחב המשתפל לעבר הים הכספי. כ־11% משטח אזרבייג'ן מיוער. מקווי המים של המדינה הם ימת מינגאצאור וקוּרָה ויובליו - הגדול ביניהם הוא אראס/אראקס.

דמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית אזרבייג'ן מונה כ-10.1 מיליון איש. ממוצע הילודה הוא 1.7 לאישה. תוחלת החיים הממוצע היא 66.87 שנים.

שפות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפה העיקרית והרשמית היא אזרית, שפה הקרובה לטורקית.

אזרבייג'ן היא חלק ממדינות ברית המועצות לשעבר ומשום כך השפה הרוסית נפוצה בה[א][31].

הרכב אתני

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזרים ממוצא פולני בבאקו, 1903

91.6% מהתושבים הם אזרים. המיעוט הגדול ביותר הם הלזגינים שמנו ב-2009 2% מן האוכלוסייה. 1.3% מהאוכלוסייה היא ממוצא רוסי. בעבר, הייתה אוכלוסייה זו גדולה יותר אך תושבים רוסים רבים יצאו מן המדינה לאחר שקיבלה עצמאות. אזרים רבים היגרו לאזרבייג'ן מארמניה בעקבות הסכסוך הממושך בין שתי המדינות. מנגד, כמעט כל אוכלוסיית הארמנים באזרבייג'ן התיישבה במוקד הסכסוך - חבל הארץ נגורנו קרבאך. מלבד הקבוצות האתניות שנזכרו לעיל, ישנן עוד קבוצות אתניות קטנות באזרבייג'ן, בהן טלישים (עם איראני קטן) וטורקים.

דתות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהאים בבאקו, 1934

רוב מכריע של תושבי אזרבייג'ן הם מוסלמים, רובם שיעים ומיעוטם סונים. מיעוט קטן משתייך לדת הנוצרית, בדרך כלל לנצרות האורתודוקסית. מלבד אלה ניתן למצוא באזרבייג'ן קהילות קטנות ממגוון דתות וכתות. רוב תושבי אזרבייג'ן מתייחסים לדת כעניין סמלי ומסורתי וגישתם לחיים היא חילונית בעיקרה.

יהדות אזרבייג'ן

[עריכת קוד מקור | עריכה]
משפחה מיהודי ההרים בקובה בסביבות 1900
ערך מורחב – יהדות אזרבייג'ן

באזרבייג'ן מתגוררים יהודי ההרים (נודעים גם בכינויים "יהודים קווקזים"), לכל המאוחר, מהמאה ה-3–5 לספירה. עם התפתחותה של תעשיית הנפט בבאקו גדלה הקהילה שעד אז כללה רק את יהודי ההרים, כתוצאה מהגירת אשכנזים מאזור תחום המושב שבאימפריה הרוסית לשעבר. בשנת 1979 נמנו בה כ-35 אלף תושבים יהודים. בתחילת המאה ה-21 מנתה הקהילה היהודית, לפי הערכות שונות, בין כ-16 אלף לכ-30 אלף יהודים בקרב אוכלוסייתה, רובם המשתייכים לקהילת יהודי ההרים ("קווקזים"), אם כי בנוסף להם גם כ-5 אלף אשכנזים ועוד כמה מאות יהודים גאורגים. בבירה האזרית באקו ישנם שני בתי כנסת, בעיר האזרית קובה קיימים שני בתי כנסת ובית מדרש, ובעיר אוגוז שני בתי כנסת נוספים.

עיור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יותר מ-50% מאוכלוסיית אזרבייג'ן היא עירונית ויותר מ-40% מהאוכלוסייה היא כפרית. בבירה באקו ובסביבותיה מתגוררים כשני מיליון תושבים.

הערים הגדולות של אזרבייג'ן
[אוכלוסין 1]
דירוג שם מחוז כלכלי אוכלוסייה
באקו
באקו
סומגאיט
סומגאיט
1 באקו באקו 1,311,900 גנג'ה
גנג'ה
חירדאלאן
חירדאלאן
2 סומגאיט אבשרון-חיזי 440,900
3 גנג'ה גנג'ה-דאשקסן 301,200
4 חירדאלאן אבשרון-חיזי 215,800
5 מינגצ'ביר מרכז אראן 122,200
6 נחצ'יבאן נחצ'יבאן 83,700
7 שירוואן שירוואן-סאליאן 79,900
8 ייבלאח מרכז אראן 68,000
9 שקי שקי-זאקאטאלה 66,400
10 ברדה נגורנו-קרבאך 53,500

תרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיקה של אזרבייג'ן מאופיינת בשילוב השפעות טורקיות, רוסיות ומערביות.

באזרבייג'ן פועל תיאטרון דרמה רוסי עוד מהתקופה שאזרבייג'ן הייתה חברה בברית המועצות. המנהל הוא אלכסנדר שרובסקי, חברו של ראש הקהילה היהודית-אשכנזית קנדי זלמנוביץ.

ספורט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדורגל ושחמט הם בין ענפי ספורט הפופולריים במדינה.

במאי 2012 אירחה את תחרות האירוויזיון בעיר הבירה באקו.

ביוני 2015 אירחה את המשחקים האירופיים הראשונים בבאקו.

בעונת הפורמולה 1 של 2016 גרנד פרי אירופה נערך בעיר הבירה באקו.

בשנת 2019 אירחה אזרבייג'ן את גמר הליגה האירופית של אופ"א.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: אזרבייג'ן
ויקימסע מדריך למטייל בוויקימסע: אזרבייג'ן
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אזרבייג'ן

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 כיום, השפה הרוסית עודנה משמשת כשפת הדיבור הבין-אתנית בקרב רבים מאזרחי ותושבי אזברייג'ן, כשהבאה אחריה היא הטורקית.
  2. ^ אין קשר למדינת אלבניה באירופה.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Middle East :: Azerbaijan — The World Factbook - Central Intelligence Agency, www.cia.gov
  2. ^ 1 2 גם הן עצמאיות: קירגיזיה אוזבקיסטאן ואזרביג׳אן⁩, חדשות, 1 בספטמבר 1991
  3. ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
  4. ^ 1 2 כולל נגורנו קרבאך וכולל נחיצ'יבאן
  5. ^ טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: UN_PPP2024_Output_PopTot.xlsx, שם החוצץ: Median - מתוך אתר האו"ם
  6. ^ טבלאת אוכלוסייה שם הקובץ: WPP2024_POP_F01_1_POPULATION _SINGLE_AGE_BOTH_SEXES.xlsx, שם החוצץ: Medium variant - מתוך אתר האו"ם, הערכה 1 ביולי 2024
  7. ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-6 בספטמבר 2025
  8. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2023 בדו"ח שפורסם ב-2025 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  9. ^ E. Cornell, Svante (2006). The Politicization of Islam in Azerbaijan. Silk Road Paper. pp. 124, 222, 229, 269–270.
  10. ^ V.M. Abbasov, S.E. Abdullayev, R.Z. Hasanova, S.B. Loghmanova, B.M. Aliyev, Yu.H. Yusifov, Development of oil industry in Azerbaijan, Azerbaijan Oil Industry, 2021-04-15, עמ' 38–42 doi: 10.37474/0365-8554/2021-2-38-42
  11. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 אזרבייג'ן, באתר ynet (מאורכב בארכיון האינטרנט)
  12. ^ 1 2 3 4 5 שרון קדמי, הרפובליקה האיסלאמית הראשונה בהיסטוריה, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2006
  13. ^ Azakov, Siyavush. "National report on institutional landscape and research policy Social Sciences and Humanities in Azerbaijan" (PDF). Azerbaijan National Academy of Sciences. אורכב מ-המקור (PDF) ב-16 בנובמבר 2011. . {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "Azerbaijan: Early History: Iranian and Greek Influences". U.S. Library of Congress. . {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Swietochowski, Tadeusz (1999). Historical Dictionary of Azerbaijan. Lanham, Maryland: The Scarecrow Press. ISBN 978-0-8108-3550-4.
  16. ^ H. Dizadji (2010). Journey from Tehran to Chicago: My Life in Iran and the United States, and a Brief History of Iran. US: Trafford Publishing. p. 105. ISBN 978-1-4269-2918-2.
  17. ^ Chaumont, M. L. (1984). "Albania". Encyclopædia Iranica.
  18. ^ Shaw, Ian (2017). Christianity: The Biography: 2000 Years of Global History. Zondervan Academic. ISBN 978-0-310-53628-4.
  19. ^ Ehsan Yarshater (1983). The Cambridge history of Iran, Volume 1. Cambridge University Press. p. 141. ISBN 978-0-521-20092-9.
  20. ^ Barthold, V.V. Sochineniya; p. 558: "Whatever the former significance of the Oghuz people in Eastern Asia, after the events of the 8th and 9th centuries, it focuses more and more on the West, on the border of the Pre-Asian cultural world, which was destined to be invaded by the Oghuz people in the 11th century, or, as they were called only in the west, by the Turkmen."
  21. ^ Canby, Sheila R.; Beyazit, Deniz; Rugiadi, Martina; Peacock, A. C. S. (2016-04-27). Court and Cosmos: The Great Age of the Seljuqs (באנגלית). Metropolitan Museum of Art. ISBN 978-1-58839-589-4.
  22. ^ Hewsen, Robert H.; Salvatico, Christoper C. (2001). Armenia: A Historical Atlas (באנגלית). University of Chicago Press. ISBN 978-0-226-33228-4.
  23. ^ Yarshater, E. (1987). "The Iranian Language of Azerbaijan". Encyclopædia Iranica. Vol. III/2.
  24. ^ Ludwig, Paul (1998). Proceedings of the Third European Conference of Iranian Studies. Vol. 1 (Nicholas Sims-Williams (ed.) ed.). Cambridge: Wiesbaden: Reichert. ISBN 978-3-89500-070-6.
  25. ^ Roy, Olivier (2007). The new Central Asia: geopolitics and the birth of nations (reprint ed.). I.B. Tauris. p. 6. ISBN 978-1-84511-552-4.
  26. ^ 1 2 אזרבייג'ן (הקישור אינו פעיל) באתר "חו"ל"
  27. ^ גיא אלסטר‏, עם אספקת נשק שוטפת: כך סייעה ישראל לאזרבייג'ן לכבוש את נגורנו-קרבאך, באתר וואלה, 5 באוקטובר 2023
  28. ^ דודי כהן ו-AFP, אזרבייג'ן עצרה מחבלים של איראן וחיזבאללה, באתר ynet, 21 בפברואר 2012
  29. ^ איתי רום, קזחסטן, ‏בן-אליעזר: כמחצית מהנפט שמייבאת ישראל מגיע מאזרבייג'אן, באתר גלובס, 30 ביוני 2009
  30. ^ אתר למנויים בלבד אנשיל פפר, השותפה הסמויה של ישראל מתרחקת מהמערב ומתקרבת לפוטין, באתר הארץ, 13 בדצמבר 2014
  31. ^ "Şəhərlər qardaşlaşıb" (באזרית). Ismayıllı-Xəbərləri. 2018-03-27. .


מדינות אסיה
אוזבקיסטן • אזרבייג'ן • איחוד האמירויות הערביות • אינדונזיה3 • איראן • אפגניסטן • ארמניה • בהוטן • בחריין • בנגלדש • ברוניי • גאורגיה1 • הודו • המלדיביים • הפיליפינים • טאיוואן2 • וייטנאם • טג'יקיסטן • טורקיה1 • טורקמניסטן • יפן • ירדן • ישראל • כווית • לאוס • לבנון • מונגוליה • מזרח טימור3 • מיאנמר • מלזיה • נפאל • סוריה • סין • סינגפור • סרי לנקה • עומאן • עיראק • ערב הסעודית • פקיסטן • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קזחסטן1 • קטר • קירגיזסטן • קמבודיה • קפריסין • רוסיה1 • תאילנד • תימן

1חלק משטח המדינה נמצא באירופה. 2המדינה לא מוכרת על ידי האומות המאוחדות כמדינה רשמית. 3חלק משטח המדינה נמצא באוקיאניה.

אסיה
מדינות אירופה
מדינות ריבוניות אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן 1 • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה 2 • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • גאורגיה 1 • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • הרפובליקה הצ'כית • ותיקן • טורקיה 1 • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מונטנגרו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צרפת • קזחסטן 1 • קפריסין 2 • קרואטיה • רומניה • רוסיה 1 • שוודיה • שווייץ אירופה
חבלי ארץ "לא מוכרים" אבחזיה • דרום אוסטיה • טרנסניסטריה • קוסובו • צפון קפריסין 2
שטחים תלויים אולנד • אקרוטירי ודקליה 2 • איי פארו • גיברלטר • גגאוזיה • גרנזי • יאן מאיין • ג'רזי • האי מאן • סבאלברד
הערות 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2 מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות.
מדינות חבר המדינות
אוזבקיסטן • טורקמניסטן • אזרבייג'ן • ארמניה • בלארוס • טג'יקיסטן • מולדובה • רוסיה • קזחסטן • קירגיזסטן חברות חבר המדינות
הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי
חברות אפגניסטן • אלג'יריה • צ'אד • מצרים • גינאה • אינדונזיה • איראן • ירדן • כווית • לבנון • לוב • מלזיה • מאלי • מאוריטניה • מרוקו • ניז'ר • פקיסטן • תימן • ערב הסעודית • סנגל • פלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) • סודאן • סומליה • תוניסיה • טורקיה • בחריין • עומאן • קטר • איחוד האמירויות הערביות • סיירה לאון • בנגלדש • גבון • גמביה • גינאה ביסאו • אוגנדה • בורקינה פאסו • קמרון • קומורו • עיראק • המלדיביים • ג'יבוטי • בנין • ברוניי • ניגריה • אזרבייג'ן • אלבניה • קירגיזסטן • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • מוזמביק • קזחסטן • אוזבקיסטן • סורינאם • טוגו • גיאנה • חוף השנהב • סוריה
מדינות משקיפות בוסניה והרצגובינה • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • קפריסין הצפונית • תאילנד • רוסיה
ארגונים משקיפים הליגה הערבית • האו"ם • המדינות הבלתי-מזדהות • האיחוד האפריקאי • הארגון לשיתוף פעולה כלכלי
מדינות ברית המועצות לשעבר
אוזבקיסטןאוזבקיסטן אוזבקיסטן • אוקראינהאוקראינה אוקראינה • אזרבייג'ןאזרבייג'ן אזרבייג'ן • אסטוניהאסטוניה אסטוניה • ארמניהארמניה ארמניה • בלארוסבלארוס בלארוס • גאורגיהגאורגיה גאורגיה • טג'יקיסטןטג'יקיסטן טג'יקיסטן • טורקמניסטןטורקמניסטן טורקמניסטן • לטביהלטביה לטביה • ליטאליטא ליטא • מולדובהמולדובה מולדובה • קזחסטןקזחסטן קזחסטן • קירגיזסטןקירגיזסטן קירגיזסטן • רוסיהרוסיה רוסיה מדינות ברית המועצות לשעבר
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אזרבייג%27ן&oldid=42503454"