אזרבייג'ן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרפובליקה של אזרבייג'ן
Azərbaycan Respublikası
Flag of Azerbaijan.svg Emblem of Azerbaijan.svg
דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה
הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי מצרים תוניסיה לוב אלג'יריה מרוקו מאוריטניה סנגל גמביה גינאה ביסאו גינאה סיירה לאון ליבריה חוף השנהב גאנה טוגו בנין ניגריה גינאה המשוונית קמרון גבון הרפובליקה של קונגו אנגולה הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נמיביה דרום אפריקה לסוטו סווזילנד מוזמביק טנזניה קניה סומליה ג'יבוטי אריתריאה סודאן רואנדה אוגנדה בורונדי זמביה מלאווי זימבבואה בוטסואנה אתיופיה דרום סודאן הרפובליקה המרכז-אפריקאית צ'אד ניז'ר מאלי בורקינה פאסו תימן עומאן איחוד האמירויות הערביות ערב הסעודית עיראק איראן כווית קטר בחריין ישראל סוריה לבנון ירדן קפריסין טורקיה אפגניסטן טורקמניסטן פקיסטן יוון איטליה מלטה צרפת פורטוגל ספרד האיים הקנריים כף ורדה מאוריציוס ראוניון מיוט קומורו סיישל מדגסקר סאו טומה ופרינסיפה סרי לנקה הודו אינדונזיה בנגלדש הרפובליקה העממית של סין נפאל בהוטן מיאנמר קנדה גרינלנד איסלנד מונגוליה נורווגיה שוודיה פינלנד אירלנד הממלכה המאוחדת הולנד בלגיה דנמרק שווייץ אוסטריה גרמניה סלובניה קרואטיה צ'כיה סלובקיה הונגריה פולין רוסיה ליטא לטביה אסטוניה בלארוס מולדובה אוקראינה מקדוניה אלבניה מונטנגרו בוסניה והרצגובינה סרביה בולגריה רומניה גאורגיה אזרבייג'ן ארמניה קזחסטן אוזבקיסטן טג'יקיסטן קירגיזסטן רוסיה ארצות הברית האיים המלדיביים יפן קוריאה הצפונית קוריאה הדרומית טאיוואן סינגפור אוסטרליה מלזיה ברוניי הפיליפינים תאילנד וייטנאם לאוס קמבודיה הודוAzerbaijan on the globe (Afro-Eurasia centered).svg
אודות התמונה
מוטו לאומי אין
המנון לאומי המנון אזרבייג'ן
יבשת אסיה, אירופה (אירואסיה)
שפה רשמית אזרית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
באקו
40°22′N 49°53′E / 40.367°N 49.883°E / 40.367; 49.883
משטר רפובליקה
ראש המדינה
- נשיא
- ראש ממשלה
נשיא
אילהם אלייב
ארטור ראסיזאדה
הקמה
- עצמאות
- תאריך
פירוק ברית המועצות
מברית המועצות
30 באוגוסט 1991
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
86,600 קמ"ר[2]
113 בעולם
זניח
אוכלוסייה[3]
(הערכה ליולי 2015)

- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות

9,780,780 נפש[2] 
91 בעולם
112.94 נפש לקמ"ר
90 בעולם
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 22.72%
גילאי 15 - 24 16.69%
גילאי 25 - 54 45.17%
גילאי 55 - 64 9.06%
גילאי 65 ומעלה 6.37%
תמ"ג[4]
(הערכה לשנת 2015)

- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש

174,300 מיליון $ 
66 בעולם
17,821 $
88 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[5]
(2014)

- דירוג עולמי

0.751 
78 בעולם
מטבע מאנאט אזרבייג'ני ‏ (AZM)
אזור זמן UTC +4
סיומת אינטרנט .az
קידומת בינלאומית 994
ישן וחדש בעיר הבירה באקו
מסגד ביביהבייט בבאקו
נוף הררי באזרבייג'ן

הרפובליקה של אזרבייג'ןאזרית: Azərbaycan Respublikası) היא מדינה בקווקז הסמוכה לים הכספי. היא גובלת ברוסיה בצפון, בגאורגיה ובארמניה במערב ובאיראן בדרום. הרפובליקה האוטונומית של נחיצ'יבאן היא מובלעת המצויה אף היא בשליטת אזרבייג'ן ולה גבול עם ארמניה מצפון וממזרח, עם איראן מדרום וממערב, ורצועה קצרה של גבול עם טורקיה מצפון-מערב.

לאזרבייג'ן מורשת תרבותית עתיקה. היא שוכנת בחבל ארץ הנחשב למקור של ציוויליזציות עתיקות. היא ידועה כבעלת אחת החברות האיסלאמיות המתקדמות והחילוניות ביותר, ונחשבת לאחת המדינות המוסלמיות בעלות הסובלנות הדתית הגבוהה ביותר[6]. בעוד שהחוקה האזרבייג'נית לא מגדירה דת רשמית במדינה, רוב האוכלוסייה משויכת לזרם השיעה. אולם הזהות המוסלמית של האזרחים נוטה להיות מבוססת יותר על אתניות ותרבות.

אזרבייג'ן היא המדינה המוסלמית הראשונה (אחרי הרפובליקה העממית של קרים) שהייתה לרפובליקה דמוקרטית וחילונית (הרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן). היא נוסדה בשנת 1918, והצטרפה לברית המועצות בשנת 1920. בשנת 1991 היא שבה והפכה לעצמאית. זמן קצר לאחר מכן, במהלך מלחמת נגורנו-קרבאך, כבשה ממנה ארמניה את חבל נגורנו-קרבאך, השטחים המקיפים אותה, ובנוסף מספר מובלעות.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פוליטיקה של אזרבייג'ן

אזרבייג'ן היא רפובליקה נשיאותית. הנשיא נבחר לכהונה בת חמש שנים ואחראי, בין השאר, על מינוי השרים בממשלה. בית המחוקקים האזרי מונה 125 חברים אשר נבחרים בבחירות כלליות. הנשיא וראש הממשלה אינם חברים בבית המחוקקים. אזרבייג'ן מכריזה על שוויון זכויות ללא הבדל דת, גזע ומין.

לאזרבייג'ן יש יחסים מצוינים עם ישראל, למרות היותה מדינה מוסלמית שיעית[7].

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזרבייג'ן היא ארץ חקלאית בעיקרה, ויותר מ-40% מתושביה כפריים. כ-18% משטח המדינה מעובדים. החקלאות באזרבייג'ן היא חקלאות שלחין ברובה השקיה מלאכותית, והיא מהווה כשליש מהתמ"ג (תוצר מקומי גולמי). באזור השפלה, חקלאי אזרבייג'ן מגדלים, בין השאר, כותנה, פירות, חיטה, תה, טבק ומינים רבים של ירקות. תולעי המשי מגודלות באזרבייג'ן לייצור משי טבעי לתעשיית הטקסטיל. כן מגדלים בקר, כבשים ועזים, בקרבת האזור ההררי במדינה.

הדייגים האזרים דגים פירות ים ודגים בים הכספי הגובל במדינה.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צינור הנפט באקו-טביליסי-ג'ייהאן

מוצרי התעשייה העיקריים הם מוצרי הנפט, דשנים, כימיקלים, מלט, מוצרי בשר, טקסטיל וקוויאר. באזרבייג'ן ישנם שדות גדולים של נפט וגז טבעי, אבל הפוטנציאל שלהם נוצל רק באופן חלקי בשל אי היציבות הפוליטית באזור וחוסר בהשקעות מצד השלטון הסובייטי של ברית המועצות. עם זאת, כ-70% מההכנסות של אזרבייג'ן מיצוא מקורם במוצרי נפט. באזרבייג'ן משאבי טבע נוספים, ובהם ברזל, בוקסיט, נחושת, עופרת, אבץ ומלח.

בשנות ה-90 סבלה המדינה מאבטלה גבוהה וירידה ברמת החיים, בין השאר בשל הסכסוך המתמשך עם ארמניה. בשנים האחרונות התפתחה רבות תעשיית הנפט והגז במדינה וכמו כן חל גידול בשטחים המעובדים. השוק האזרבייג'ני הוא דינמי ומתפתח במהירות, עובדה זו באה לידי ביטוי בצמיחה גבוהה בתמ"ג השנתי.

ישראל מוכרת לאזרבייג'ן מערכות נשק מתקדמות בתמורה לכמויות נפט גדולות[8].

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזרבייג'ן ממוקמת במערב אסיה לחוף הים הכספי, היא גובלת ברוסיה ובגאורגיה בצפון, בארמניה במערב ובאיראן בדרום.

פני השטח של המדינה מאוד הרריים (הרי הקווקז), כאשר 50% הם ההרים הנמצאים במרכז המדינה. במזרח קיים שטח מישור רחב המשתפל לעבר הים הכספי. כ־11% משטחי הארץ מיוערים.

האקלים באזרבייג'ן הוא צחיח בכל חלקי המדינה פרט לאזור הדרום-מזרחי. באזור הדרום-מזרחי הטמפרטורה נעה בין 6 מעלות צלזיוס בחורף ל-26 מעלות בקיץ (ממוצע). באזורים ההרריים, הטמפרטורה נעה בין 12 מעלות בקיץ ל-9- בחורף. כמות המשקעים השנתית נעה בין 200 ל-400 מ"מ בשנה. הכמות הנמוכה ביותר נמדדת בדרך-כלל באזור הצפון-מזרחי. באזור הדרום-מזרחי, לעומת-זאת, האקלים לח בהרבה וכמות המשקעים יכולה להגיע ל-1,300 מ"מ בשנה. ברוב חלקי המדינה, העונות הגשומות ביותר הן האביב והסתיו ואילו הקיץ הוא העונה החמה ביותר.

מקווי המים של המדינה הם ימת מינגאצאור, נהר קורה ויובליו (הגדול ביניהם הוא אראס).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשטחים הכלולים בשטחה של אזרבייג'ן המודרנית יש היסטוריה בת אלפי שנים של שלטונות מתחלפים, והלאום האזרי התגבש במאה ה-11. לפני חידוש העצמאות בשנת 1991 ידעה אזרבייג'ן רק תקופת עצמאות אחת קצרה בת פחות משנתיים (1918–1920)[9][10].

בעת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת העתיקה בחלק משטחה של אזרבייג'ן המודרנית הייתה ממלכת אלבניה הקוקזית ובחלקה הייתה שייכת לארמניה.

מהמאה ה-11 עד המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-11 פלשו לאזור אזרבייג'ן של היום נוודים טורקמנים[9] והתגבשו ללאום האזרי. משנת 1050 התעוררה התרבות האזרית לחיים והגיעה להישגים גדולים בתחומי האדריכלות והאמנות[9]. במאות הבאות הייתה אזרבייג'ן בשליטת המעצמות השכנות (רוסיה, טורקיה ופרס)[9]. השם 'אזרבייג'ן' היה עד ימי הביניים המאוחרים מזוהה עם החלק של אזרבייג'ן של היום שהיה בשליטת פרס, ואילו שאר האזורים היו תחת השם "אלבניה[11]". עד לפני דורות אחדים עדיין היה אזור אלבניה מכונה בשם "אלבניה הפרסית". אזרבייג'ן הפרסית שימש לפרסים כבסיס מלחמה נגד הכוזרים, ששלטו על חלקים מאלבניה. לאחר מאבקים בין האימפריה הרוסית לבין הממלכה הפרסית במסגרת מלחמת רוסיה-פרס (1813-1804) על השליטה באזור, נחתם בשנת 1813 הסכם גוליסטן, והמדינה חולקה סופית בין רוסיה ופרס לאורך נהר אראס[9]. תחת שלטונה של האימפריה הרוסית תועשה אזרבייג'ן הרוסית, ואזור העיר באקו היה לאחד מהמקומות הראשונים בעולם שהפיקו בהם נפט, הכלכלה צמחה בד בבד עם הכלכלה הרוסית, ואזרבייג'ן סיפקה לרוסיה נפט גולמי, כימיקלים ומוצרי מזון ויין. משאבים אלה נוצלו ודולדלו אמנם על ידי ברית המועצות, אך גם במאה ה-21 אזרבייג'ן ממלאת תפקיד חשוב באספקת נפט וטקסטיל[9].

המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך אפריל-יולי 1918 בבקו שלטה קומונת בקו שהייתה ממשל סובייטי. לקראת סתיו 1918 ממשל זה הופל ואזרבייג'ן ניצלה את מלחמת האזרחים שבערה ברוסיה, והכריזה עצמאות[12][10]; בכך הייתה לרפובליקה האיסלאמית הראשונה בהיסטוריה[10]. אבל כבר שנתיים לאחר מכן, ב-1920 פלש הצבא האדום לאזרבייג'ן וכבשה[10], והיא נעשתה חלק מהפדרציה הטראנסקווקזית[9], ובכך הייתה לדרומית שברפובליקות ברית המועצות במערב אסיה[10]. ב-1924 סופח החבל נגורנו קרבאך לרפובליקה האזרבייג'נית והיא הייתה תחת השלטון האזרי המוסלמי. שלוש הרפובליקות שנכללו ברפובליקה הפדרלית (ארמניה וגאורגיה יחד עם אזרבייג'ן) פוזרו ב-1936, אך נשארו במסגרת אחת[9], ואזרבייג'ן הייתה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האזרית במסגרת ברית המועצות[12]. במלחמת העולם השנייה כשברית המועצות סיפחה את צפון איראן לשליטתה, היה זה הממשל האיראני שגדע באיבם סימנים ראשוניים של תנועת עצמאות אזרית[9]. תחת השלטון הסובייטי הוגבר עוד יותר התיעוש של אזרבייג'ן ונעשתה בה קולקטיביזציה של החקלאות.

עצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי ימי ברית המועצות החלו הארמנים שחיו בחבל נגורנו קרבאך לדרוש להסתפח לארמניה[9], ובשנות ה-90 הביאו דרישותיהם למלחמה. באוקטובר 1991 הכריזה אזרבייג'ן על עצמאותה[9]. ב-1993 התחילה המערכת הפוליטית של אזרבייג'ן להתייצב, עם עלייתו לשלטון של ראש המפלגה הקומניסטית לשעבר חיידר אלייב. ב-1994 לאחר שהתברר שבים הכספי מצויים מרבצי נפט וגז טבעי עצומים, בשליטת אזרבייג'ן, נחתמו שורה של הסכמים בין מדינות המערב לבין אזרבייג'ן, על עסקה ענקית לפיתוח שדות הנפט והגז והעברתם למערב[9]. ב-1998 אלייב נבחר מחדש לנשיא, במערכת בחירות שהועלו בה חשדות לאי סדרים.

המלחמה עם ארמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת נגורנו-קרבאך

מיד לאחר הכרזת העצמאות שקעה אזרבייג'ן במלחמה ארוכה (תחילה פוליטית) עם ארמניה על השליטה בחבל נגורנו קרבאך. לחימה כוללת התפרצה לקראת סוף החורף של שנת 1992, כאשר ארמניה החליטה לתקוף במפתיע את האזרים. הארמנים כבשו את חבל נגורנו קרבאך (הכיבוש בוצע בצורה אכזרית שכלל רציחת אזרחים בהם ילדים, נשים ותינוקות) הצבא האזרי שלא היה מוכן למלחמה נסוג. כ-30,000 בני אדם מתו במהלך המלחמה שפרצה בנגורנו-קרבאך בשנות ה-90 (רובם היו אזרחים אזרים שהוצאו להורג באכזריות ולא חיילים שנפלו בקרב). חבל נגורנו קראבך בשליטת הארמנים עד היום, אך אזרבאיג'ן אינה מתירה לארמנים להתיישב שם כראוי, כך למשל כאשר הארמנים התחילו הקמת נמל תעופה אזרבייג'ן איימה להפציצו והארמנים הפסיקו את בנייתו. תיווך בינלאומי על ידי קבוצות שונות לא נחל הצלחה ביישוב הסכסוך. באביב 1993 כבשו כוחות ארמנים אזורים מחוץ לחבל עצמו, ובכך הביאו לאיום של התערבות צבאית של מדינות אחרות באזור. בסוף המלחמה היו הארמנים בשליטה מלאה על המובלעת של נגורנו-קרבאך ובנוסף לכך בשטחים שהיוו 9% משטחה המקורי של אזרבייג'ן אשר מחוץ למובלעת. כ-230,000 ארמנים מאזרבייג'ן וכ-800,000 אזרים מארמניה ומנגורנו-קרבאך נעקרו ממקום מושבם עקב המלחמה. המלחמה הסתיימה בניצחון מוחץ של ארמניה, ובמאי 1994 הוכרזה הפסקת אש באזור הודות לתיווך רוסי, כשהחבל נגורנו קרבך מקבל אוטונומיה רחבה. בנוסף, החלו שיחות שלום בתיווכו של "הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה". במלחמה נהרגו כ-35,000 בני אדם משני הצדדים. הארמנים השלימו את ההשתלטות על החבל ב-1994, וכבשו גם אזור חיץ מסביב לו, המהווה כשמונה אחוזים משטח אזרבייג'ן.

תרבות וספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2012 אירחה את תחרות האירוויזיון בעיר הבירה באקו.

ביוני 2015 אירחה את המשחקים האירופיים הראשונים בבאקו.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית אזרבייג'ן מונה כ-9 מיליון איש (לפי הערכה מ-2010). מעט יותר ממחצית האוכלוסייה היא עירונית. כשני מיליון תושבים גרים בבירה באקו ובסביבותיה.

90.6% מהתושבים שייכים לעם האזרי, על-פי מפקד אוכלוסין מ-1999.

המיעוט הגדול ביותר הם הלזגינים שמנו ב-1999 2.2% מן האוכלוסייה. 1.8% מהאוכלוסייה היא ממוצא רוסי. בעבר, הייתה אוכלוסייה זו גדולה יותר אך תושבים רוסים רבים יצאו מן המדינה לאחר שקיבלה עצמאות. אזרים רבים היגרו לאזרבייג'ן מארמניה בעקבות הסכסוך הממושך בין שתי המדינות. מנגד, כמעט כל אוכלוסיית הארמנים באזרבייג'ן התיישבה במוקד הסכסוך - חבל הארץ נגורנו קרבאך. מלבד הקבוצות האתניות שנזכרו לעיל, ישנן עוד קבוצות אתניות קטנות באזרבייג'ן, בהן טלישים (עם איראני קטן) וטורקים.

רוב מכריע של תושבי אזרבייג'ן הם מוסלמים, רובם שיעים ומיעוטם סונים. מיעוט קטן משתייך לדת הנוצרית, בדרך כלל לנצרות האורתודוקסית. מלבד אלה ניתן למצוא באזרבייג'ן קהילות קטנות ממגוון דתות וכתות. רוב תושבי אזרבייג'ן מתייחסים לדת כעניין סמלי ומסורתי וגישתם לחיים היא חילונית בעיקרה.

השפה העיקרית היא אזרית, הקרובה לטורקית.

יהדות אזרבייג'ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות אזרבייג'ן

במדינה זו חיים יהודי ההרים, לכל המאוחר, מהמאה ה-3–5 לספירה. עם התפתחותה של תעשיית הנפט בבאקו גדלה הקהילה שעד אז כללה רק את יהודי ההרים, כתוצאה מהגירת אשכנזים מאזור תחום המושב. בשנת 1979 נימנו בה 35,000 יהודים. בתחילת המאה ה-21 מנתה הקהילה היהודית, לפי הערכות שונות כ- 16,000–30,000 יהודים, רובם משתייכים לקהילת יהודי ההרים, אך ישנם גם כ-5,000 אשכנזים ועוד כמה מאות של יהודים גאורגים. בבאקו ישנם שני בתי כנסת, בקובה שני בתי כנסת ובית מדרש ובאוגוז בית כנסת אחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-18 ביולי 2016
  2. ^ 2.0 2.1 כולל נגורנו קרבאך וכולל נחיצ'יבאן
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-11 באוקטובר 2015
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-25 באפריל 2016
  5. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2014 בדו"ח 2015 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  6. ^ E. Cornell, Svante (26 ביולי 2006). The Politicization of Islam in Azerbaijan. Silk Road Paper. עמ' 124, 222, 229, 269–270. 
  7. ^ דודי כהן ו-AFP, אזרבייג'ן עצרה מחבלים של איראן וחיזבאללה, באתר ynet, 21 בפברואר 2012
  8. ^ אנשיל פפרהשותפה הסמויה של ישראל מתרחקת מהמערב ומתקרבת לפוטין, באתר הארץ, 13 בדצמבר 2014
  9. ^ 9.00 9.01 9.02 9.03 9.04 9.05 9.06 9.07 9.08 9.09 9.10 9.11 אזרבייג'ן באתר ynet
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 על פי שרון קדמי, הרפובליקה האסלאמית הראשונה בהיסטוריה בהארץ
  11. ^ אין קשר למדינת אלבניה באירופה
  12. ^ 12.0 12.1 אזרבייג'ן באתר "חו"ל"