לדלג לתוכן

תותי בר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תותי בר
Smultronstället
בימוי אינגמר ברגמן עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי אלן אקלונד עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט אינגמר ברגמן עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה Oscar Rosander עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ויקטור שיוסטרום, ביבי אנדרסון, אינגריד טולין, גונר ביורנסטראד
מוזיקה אריק נורדגרן עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום גונר פישר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה שוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה SF Studios עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה SF Studios, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה שוודיהשוודיה 26 בדצמבר 1957
ארצות הבריתארצות הברית 22 ביוני 1959
משך הקרנה 92 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט שוודית, לטינית
סוגה סרט פלאשבק, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו wildstrawberries
פרסים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תותי בר (בשוודית: Smultronstället) הוא סרט שוודי משנת 1957 שבוים על ידי אינגמר ברגמן, ומתאר את סיפורו של אדם זקן שמגולל בזיכרונו את עברו. הסרט מעלה סוגיות מורכבות בנוגע לחיים ולמוות ועוסק בנושאים מעוררי מחשבה נוספים, כמו יחסים, משפחה, גילוי עצמי ועצם קיום האדם. הסרט נחשב לאחד מסרטיו האישיים, האופטימיים והטובים ביותר.

פרופסור איזק בורג, אלמן בן 78, הוא רופא קשיש וממורמר. התמחותו הרפואית והמדעית היא בבקטריולוגיה. לפני שהתמחה הוא עבד כרופא משפחה בשוודיה הכפרית. בורג יוצא לנסיעה ארוכה במכונית מסטוקהולם ללונד כדי לקבל תואר כבוד 50 שנה אחרי שסיים את לימודיו באוניברסיטת לונד. הוא מלווה בכלתו שבהיריון מריאן, שלא מחבבת את חותנה ומתכננת להיפרד מבעלה, אוולד, בנו היחיד של איזק.

במהלך טיולם, איזק נאלץ להתמודד עם סיוטים, חלומות בהקיץ, זקנתו והמוות הממשמש ובא, כדי להעריך מחדש את חייו. הוא פוגש בדרך בסדרה של טרמפיסטים, שכל אחד מהם הופיע בחלומות העבר של בורג. בקבוצת הטרמפיסטים הראשונה שני גברים צעירים ואישה בשם שרה, הנערצת על ידי שני הגברים. שרה מקבילה לאהבת נעוריו של איזק (ומשוחקת על ידי אותה שחקנית). הקבוצה הראשונה נשארת איתו לאורך המסע. לאחר מכן הם אוספים זוג בגיל העמידה שרכבו כמעט התנגש בשלהם. לאחר שבני הזוג לא מפסיקים לריב, מריאן עוצרת את הרכבת ומבקשת מהם לרדת. הם מזכירים לאיזק את נישואיו הלא-מאושרים. הוא נזכר בילדותו על שפת החוף ובשרה אהובתו. הוא מתעמת עם הבדידות שלו ועם היותו אדם מרוחק. הוא מזהה תכונות אלה הן אצל אמו הישישה והן אצל בנו הפיזיקאי, ומתקדם בהדרגה לקראת קבלה של עצמו, עברו, ההווה שלו והמוות הקרב ובא.

לבסוף בורג מגיע ליעדו ואוסף את הפרס, שמסתמן כפולחן ריקני. באותו לילה הוא נפרד מחבריו הצעירים בצורה אוהבת, כשהזקן המריר מפעם לוחש, "זכור אותי". כשהוא הולך למיטתו בבית בנו מתגברת בו תחושה של שלום והוא חולם על פיקניק משפחתי על שפת האגם. סגירה חיובית של חייו הגיעה, ופניו של בורג מקרינות שמחה.

ביקורות ופרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה בפרס דוב הזהב עבור הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין, בפרס "הסרט הטוב ביותר" ו"השחקן הטוב ביותר" בפסטיבל הקולנוע במאר דל פלאטה ובפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר ב-1960. כמו כן היה מועמד לזכייה בפרס אוסקר לתסריט הטוב ביותר.

הסרט השפיע על סרטו של וודי אלן משנת 1988, אשה אחרת. הדמות הראשית בסרט, מריון פוסט, גם היא נתפסת על ידי חבריה כאישה קרה וחסרת רגשות, שבכורח הנסיבות בוחנת מחדש את חייה. כמו כן בסרטו של אלן כלתה של פוסט מספרת לה שאחיה, פול, שנא אותה, ופוסט מתעמתת עם עברה באמצעות חלומות שחושפים מידע חשוב לצופה, כמו בתותי בר. בסרט אחר שלו, פשעים ועבירות קלות, מתייחס אלן לסצנה מתותי בר שאיזק צופה בבני משפחתו כשהם אוכלים ארוחת ערב.

ב-1963 ציין הבמאי סטנלי קובריק את הסרט כסרט השני האהוב עליו כשהתבקש למנות את עשרת הסרטים האהובים עליו.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תותי בר בוויקישיתוף