תיאור כל העולם ועמיו
תיאור כל העולם ועמיו (בלטינית: Expositio totius mundi et gentium) הוא סקר גאוגרפי-מסחרי קצר, שנכתב על ידי אזרח אנונימי של האימפריה הביזנטית, שחי בזמן שלטונו של הקיסר קונסטנטיוס השני. המקור היווני, שנתחבר בין השנים 350–362 לספירה, אבד, אולם הגיע לידינו באמצעות שני תרגומים לטיניים שנעשו במהלך המאה ה-6.
החיבור מורכב משלושה חלקים. הראשון (סעיפים 1–21) מתאר ארצות ממזרח לאימפריה הרומית וכולל את המידע הגאוגרפי הכי אגדתי והפחות מדויק. החלק השני (סעיפים 22–62), הארוך ביותר, מתאר את הפרובינקיות של האימפריה ביבשת, ואילו השלישי (סעיפים 63–68) מתאר פרובינקיות באיים.
המחבר האנונימי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעט ידוע על המחבר האנונימי של החיבור, אולם רמזים מתוך הטקסט משמשים לאיסוף מידע. יש עיסוק בולט בחיבור במסחר וערי נמל. הסביבה הכלכלית שולטת בחיבור והמחבר עוסק רבות במוצרים של האדמה והתעשייה, במיוחד בטקסטיל.[1] הוא מציין 61 ערים, שרק 16 מתוכן נמצאות בחלק המערבי של האימפריה. נראה כי המחבר הכי קשור לערי סוריה, פיניקיה וארץ ישראל.[1] בדרך כלל מניחים שהמחבר היה יליד סוריה.
גם דתו של המחבר היא תעלומה. בזמן שהוא מזכיר סופרים יוונים רבים (ברוסוס, מנתון, אפולוניוס מסתורי, מנאנדרוס מאפסוס, הרודוטוס ותוקידידס), הוא כמעט ואינו מראה סימן כלשהו להשפעה על ידם, או לחינוך משמעותי כלשהו, וייתכן שרק ידע אודותם באמצעות היכרותו עם החיבור נגד אפיון של יוסף בן מתתיהו, שאותו הוא מכנה "מורה היהודים".
מצד אחד, סביר יותר שיוספוס היה ידוע לנוצרי. הטקסט גם כולל אזכורים מתוך הביבליה וביטויים נוצריים. אלא שהטקסט אינו מראה עניין בכנסיות או באתרים הקדושים המתועדים באיטינראריום (אנ') הנוצרי המאוחר יותר, והוא נוטה יותר לציין בעיר משחקים מרתקים, יינות טובים ונשים יפות, בזמן שהוא מציג חיבה ברורה כלפי פולחנים פגניים.
תרגומים לטיניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחד התרגומים ששרדו, שמתוכו נלקח שמו הידוע של החיבור (Expositio totius mundi), כיום אבד גם הוא, אולם נשמר על ידי ז'אק גודפרוי (אנ') בהדפסה של הטקסט משנת 1628. תרגום אחר, מתוך כתב יד שהוחזק במנזר בנדיקטי (אנ') בקאווה דה טירני (אנ'), ליד נאפולי, פורסם ב-1831 על ידי אנג'לו מאי (אנ') ונושא את השם "תיאור כל העולם" (Descriptio totius mundi). ה-"Descriptio" מקוצר יותר מה-Expositio, אולם הוא כתב היד היחיד הכולל את תחילתו של החיבור.
ארץ ישראל בחיבור
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין ערי ארץ ישראל, המחבר מציין את קיסריה ומגדיר אותה כעיר מקסימה שופעת בכל דבר. העיר רשומה גם כאחת מערי פיניקיה וסוריה המשתתפות במשחקי הקירקוס, והיא ידועה גם בשל הצגות הפנטומימה שלה. ערים נוספות בארץ ישראל שניתן להן חשיבות בחיבור, הן ניאפוליס (שכם), פתולימאיס (עכו), אלאותרופוליס (בית גוברין), סקיתופוליס (בית שאן) המפורסמת בשל תעשיית הפשתן שלה, יריחו המגדלת את עץ התמר הידוע בשם "ניקוליאה", לוד, עזה ואשקלון המפורסמת בשל מתאבקיה.[1] את עכו ובית גוברין כולל המחבר בין מספר ערים "מצוינות". קיסריה, שכם ולוד "מייצאות ארגמן באיכות גבוהה". כל הערים הללו "ידועות עבור פוריותן בדגן, יין וזיתים, ויש בהן מכל טוב".[2]
