אשקלון (עיר עתיקה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מטבע כסף עם דמות אלת אשקלון אטרגטיס
תיאור המצור שהטיל צבא מצרים העתיקה בהנהגת רעמסס השני על אשקלון הכנענית שמרדה בו (1280 לפנה"ס).
חורבות אשקלון, צילום מ-1921
קרב אשקלון במסע הצלב הראשון בשנת 1099
קבר שיח' עואד, מבנה ממלוכי מהמאה ה-13

אשקלון נמנית עם הערים הקדומות ביותר בארץ ישראל העתיקה. מקור שמה של אשקלון הוא שקל, שפעם היה שמה של העיר. העיר התקיימה בדרום-מערב העיר אשקלון של ימינו.

תולדות העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית היישוב באזור החלה בתקופה הכלקוליתית ועד לתקופה הממלוכית בתקופות הברונזה התיכונה II, הברזל, הפרסית, ההלניסטית-רומית- ביזנטית, הערבית הקדומה והממלוכית, התקיימה במקום עיר גדולה מאד. בתקופת הברונזה המאוחרת הייתה העיר שנשלטה על ידי יידיה נתונה לשלטון מצרי.[1] על עברה העתיק מעידים ממצאים ארכאולוגים: בחפירות שנערכו בראשות לורנס סטייגר מאוניברסיטת הרווארד ב-1985 התגלו באזור העיר העתיקה, כיום הפארק הלאומי של אשקלון, שרידים והריסות שגילם תואם ככל הנראה את ראשית היישוב בה. השכבות העמוקות ביותר בעומק של 15 מטר מתוארכות לתקופה הקדם פיניקית-כנענית. על העיר שלטו בזה אחר זה שמונה עמים (ותרבויות): כנענים, פלשתים, פיניקים, הממלכות ההלניסטיות, רומאים, ביזנטים, ערבים וצלבנים. אותם עמים, בתורם, השתלטו בכוח הזרוע על העיר וירשו את קודמיהם.

אשקלון בראשיתה, בתקופה הכנענית, נבנתה על קרקע של אבן-חול, המצטיינת ביכולת הקיבול של מי תהום ששימשו את תושבי העיר. העיר מנתה כ-15,000 איש שחיו בין חומותיה שאורכן כ-2.2 ק"מ, 15 מטרים גובה ועובי של 50 מטרים. העיר שכנה על דרך הים, שחיברה את מצרים עם סוריה.

על פי המסופר בספר יהושע (פרק י"ג), העיר לא נכבשה על ידי צבאו והיא הייתה עיר מושב פלישתית, כנראה מגל מוקדם של הגירה פלישתית. אולם מיד לאחר מות יהושע בן נון, נלכדה העיר על ידי בני שבט יהודה (ספר שופטים פרק א') שלא הורישו את תושביה הפלשתים (קויפמן בפרושו לשופטים 83).

בתקופת הברזל גדלה העיר ושטחה הגיע לכ-600 דונם. חומות העיר עובו במשך התקופה והיו עבות ביותר. עם זאת, החומה לא הקיפה את כל העיר אלא יצרה חצי מעגל שמגן על העיר מצפון, מזרח ודרום, ואילו כלפי הים, מערבה, הסתמכו אנשי העיר על מצוק טבעי לשם הגנתה. שיטה זאת של חצי המעגל אומצה אחר כך גם על ידי הרומאים והערבים. אשקלון היא גם העיר העתיקה ביותר בה נמצא שער קשת בכניסתה.על פי ההלכה היא נחשבת עיר מוקפת חומה (כנענית ) מימות יהושע בן נון ולכן היא חייבת בקריאת מגילה בט"ו באדר.

בשנת 1150 לפנה"ס לערך נכבשה העיר על ידי גל נוסף של מהגרים פלשתים מאיי הים התיכון. כלי חרס מראשית התקופה מצביעים על דמיון בין כלי החרס מעשה ידי הפלשתים לכלי חרס המיקניים, דבר המחזק את ההשערה כי מוצאם של הפלשתים הוא ממזרח הים התיכון, אזור שהיה נתון להשפעת התרבות המיקנית. תחת שליטת הפלשתים הפכה אשקלון לאחת מחמש ערי פלשתים, שביניהן ובין ממלכת ישראל המאוחדת ומאוחר מכן, לאחר הפיצול, ביניהן לבין ממלכת יהודה וממלכת ישראל, התקיים מתח צבאי ומדיני מתמיד.

בשנת 604 לפנה"ס בא קץ עידן הפלשתים. אשקלון, העיר האחרונה של הפלשתים, נכבשה על ידי הבבלים, והצבא הבבלי בראשותו של נבוכדנאצר החריב ושרף את העיר והגלה את תושביה. במהלך התקופה הפרסית עמדה העיר, כנראה, ברשות הצורים. סקילאכס קורא לה בשם "אשקלון עיר צורים". באותם ימים קיימו תושבי העיר חיי מסחר ענפים עם שכנתה מצרים, יעידו על כך אותם פסילים דמויי אלי מצרים שנמצאו בחפירות.

אשקלון נבנתה מחדש בתקופה ההלניסטית והייתה לנמל ימי חשוב. בשנת 104 הצליחו תושבי אשקלון להשיג אוטונומיה, על זאת מעיד תאריך העיר המתחיל משנה זו. בימי המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי, כאשר כל אזור החוף עבר לשליטת הממלכה החשמונאית, נשארה אשקלון עצמאית והייתה מובלעת הלניסטית בשל קשריה ובריתה עם מצרים התלמיית.

בתקופה הרומית תפסה אשקלון מקום חשוב בעולם התרבות היווני, סופרים ופילוסופים יוונים רבים, כגון אנטיוכוס מאשקלון, היו מילידי העיר.[2] שמות אלים יוונים נתגלו במטבעות אשקלון, והעיר הייתה ידועה בפולחן האלה עשתורת שנתגלגלה באפרודיטה בתקופה ההלניסטית.

הורדוס, שליט יהודה, שיש הסבורים שנולד בעיר, האדיר את העיר וחיזק אותה. העיר המשיכה לשגשג לאחר מכן תחת שלטון האימפריה הרומית וביזנטיון. גם בתקופת המשנה ותקופת התלמוד חיו באשקלון לא-יהודים לצדם של יהודים. בספרות התלמודית נחשבה אשקלון לעיר העומדת בגבול הארץ, והיו חילוקי דעות לגבי שייכותה לארץ ישראל: "רבי יהודה אומר: מאשקלון לדרום ואשקלון כדרום" (גיטין א ב). במהלך התקופה הרומית הייתה אשקלון ידועה בשנאתה ליהודים.

בשנת 644 השלימו הערבים את כיבוש הארץ, וכך עברה גם אשקלון לשלטון מוסלמי.

בתקופת מסעי הצלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המצור על אשקלון (1153)

בשנת 1099, עם הגעת מסעי הצלב לארץ, הייתה אשקלון מבצר חשוב לפאטמים, ולמרות שבקרב אשקלון שנערך בסמוך לה ניצחו הצלבנים, לא נפלה אשקלון בידיהם.

בשנת 1150 בוצרה העיר על ידי שליטה הפאטמי בחמישים ושלושה מגדלים והייתה העיר האחרונה שעמדה בפני הצלבנים. שלוש שנים לאחר מכן נפלה העיר בידי הצלבנים ומלכם בלדווין השלישי מלך ירושלים, וזאת לאחר מצור שהוטל עליה במשך חודש. העיר שעברה לשליטת הצלבנים נכללה ברוזנות יפו ואשקלון, והייתה לחשובות שבערים הפאודליות שבה. בשנת 1187 הובסו הצלבנים בקרב קרני חיטין על ידי מוסלמים בהנהגת צלאח א-דין, וממלכת ירושלים נפלה. הצלבנים גורשו מהעיר על ידי המוסלמים בהנהגת א-דין, ואלה האחרונים הרסו את העיר, העלו אותה באש וסתמו את נמלה.

הנוסע בנימין מטודילה מצא באשקלון קהילה יהודית, קראית ושומרונית. עם הריסת העיר בשנת 1191, על פי הוראת צלאח א-דין, עברה הקהילה היהודית לירושלים.[3]

העיר זכתה לתחייה בשנת 1192, כאשר הצלבנים חזרו אליה בראשות מנהיגם ריצ'רד לב הארי. הם שיקמו את העיר וביצרו אותה בחפיר, חומה, מגדל ושערים. חומת העיר הוקמה על גבי סוללה בגובה 10 מ' ואורכה הוא כ-3.4 ק"מ, מהם כ-1.2 ק"מ לאורך חוף הים. לשם חיזוק החומה שולבו בה עמודים רומיים. בחומה היו כחמישים וארבעה מגדלים, ובפינתה הדרומית-מזרחית הייתה מצודה. הכניסה לעיר הייתה באמצעות ארבעה שערים.

סופה של אשקלון העתיקה הגיע בשנת 1270 וזאת לאחר שהסולטאן הממלוכי, בייברס, הרס סופית את העיר, מילא את נמלה וסתם אותו, וכתוצאה מכך ננטשה העיר.

חפירות ארכאולוגיות בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמודים רומיים בגן הלאומי באשקלון

בשנת 1815 נערכה באשקלון חפירה ארכאולוגית ראשונה על ידי משלחת חופרים בראשות ליידי הסטר לוסי סטנהופ. סטנהופ הייתה אחייניתו של ראש ממשלת אנגליה ויליאם פיט הבן וניהלה את משק ביתו. כאשר מת פיט, יצאה סטנהופ למסע למזרח התיכון והתאהבה במקום. היא בנתה בית גדול בכפר ג'וּן בהרי השוף ליד צידון ושם הקיפה את עצמה במשרתים ואירחה תיירים מאירופה ואנשים חשובים.

יום אחד הגיע לידה כתב יד עתיק ובו פרטים על אוצר זהב המוסתר בחורבות אשקלון. היא בקשה מסולימאן פאשה, מושל עכו וארץ ישראל, לחפור במקום. סולימאן התייעץ עם עוזרו חיים פרחי וזה המליץ לתת לה רישיון לחפור תמורת קבלת חצי מהאוצר. סטנהופ שכרה 150 ערבים שהחלו לעבוד בהתלהבות. הם גילו פסל שיש גדול שסטנהופ האמינה שבתוכו נמצא האוצר. לפקודתה נופץ הפסל אך האוצר לא היה בו. לאחר עבודה מאומצת של שבועיים הורתה סטנהופ על הפסקת החפירות וחזרה מאוכזבת לביתה בהרי הלבנון.

חפירות של ממש נערכו במקום לראשונה בשנים 19211922 וחשפו את הבזיליקה הרומית. המחקר במקום התחדש בשנת 1985 בחפירות משלחת המוזיאון השמי של אוניברסיטת הרווארד בתמיכת הנדבן האמריקאי ליאון לוי. בשנים האחרונות נחשף סמוך לגן הלאומי אשקלון בית קברות פלִשתי שכמותו לא נתגלה עד כה.[4]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אשקלון בוויקישיתוף


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ל"א סטייגר, אשקלון, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, כרך 1 עמודים 99-98
  2. ^ יוסף גייגר, ‏אנשי רוח יוונים מאשקלון, קתדרה 60, יוני 1990, עמ' 16-5
  3. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 95.
  4. ^ ניר חסון, "בית קברות פלשתי ראשון מסוגו בעולם נחשף באשקלון", הארץ 11 ביולי 2016, עמ' 8