מנאנדרוס מאפסוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנאנדרוס מאפסוסיוונית: Μένανδρος;[1] פרח בתחילת המאה ה-2 לפנה"ס) היה סופר יווני שכתב על ההיסטוריה של העיר צור בלבנון.

המקורות היחידים הקיימים לכתבי מנאנדרוס הם ציטוטים של חיבורו הנמצאים בשתי יצירותיו של יוסף בן מתתיהוקדמוניות היהודים ונגד אפיון, או בקטעים מצוטטים מתוך חיבוריו אלה אצל סופרים מאוחרים יותר: תיאופילוס מאנטיוכיה (אנ')אוסביוס מקיסריה וגאורגיוס סינקלוס.

מנאנדרוס מאפסוס חי במאה ה-2 לפנה"ס, במידה מקבלים את הזיהוי שלו עם תלמידו של אריסטרכוס, הנזכר בערך "ארטוסתנס" בסודא.[2][3]

תוכנם של הקטעים ששרדו מתוך חיבורו של מנאנדרוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף בן מתתיהו ציטט בחיבוריו שלושה קטעים מתוך חיבורו האבוד של מנאנדרוס על ההיסטוריה של צור:

  • קדמוניות היהודים, ספר שמיני, פרק ה, פסקה ג, סעיפים 144–146 - על חירם מלך צור ויחסיו עם שלמה המלך (מופיע גם ב"נגד אפיון").
  • קדמוניות היהודים, ספר שמיני, פרק יג, פסקה ב, סעיף 324 - על הבצורת שהתרחשה בימיו של אתבעל, מלך צור.
  • קדמוניות היהודים, ספר תשיעי, פרק יד, פסקה ב, סעיפים 283–287 - על מלחמת האשורים נגד העיר צור.
  • נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק יח - הקטע החשוב ביותר,[3] שכולל את ההיסטוריה של חירם ואת רשימת מלכי צור (אנ') שמלכו אחריו.
  • נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק כא - נראה כי חיבורו של מנאנדרוס הוא גם המקור לתיאורו של יוספוס את ההיסטוריה של צור מנבוכדראצר ועד כורש.[4][3]

לא ברור מדברי יוסף בן מתתיהו מה היה שמו של חיבורו האבוד של מנאנדרוס. כאשר הוא מצטט אותו, הוא מתאר אותו כך: "מנאנדרוס, שתרגם את תעודות הצורים מלשון פיניקית ללשון ההלנית";[5] "מנאנדרוס, שחיבר ספר דברי הימים והעתיק את ארכיוני הצורים לשפת ההלנים";[6] "מֶנאַנדרוס איש אפסוס, שכתב את כל מעשי המלכים אשר קמו ליונים וללועזים ושקד ללמוד את דברי הימים מספרי עם ועם. הוא דבר גם על מלכי צור".[7] מהתיאור ב"נגד אפיון" ניתן ללמוד כי חיבורו של מנאנדרוס עסק ב"מעשי המלכים אשר קמו ליונים ולברברים".[3]

יוספוס מצטט את מנאנדרוס כאמצעי לספק תימוכין לדבריו שלו, לגבי קדמוניותם של היהודים. הוא מצטט מתוכו על מיזמי הבנייה של חירם, כדי להצביע על אמינות קיומו של המלך חירם המקראי וסיועו לשלמה המלך בבניית בית המקדש בירושלים;[8] הוא משווה את הבצורת בימיו של אליהו[9] עם בצורת שמנאנדרוס אומר שהתרחשה בימיו של אתבעל, מלך צור;[10] לאחר שסיפר על כך ששלמנאסר החמישי היה האחראי לחורבן שומרון,[11] הוא מצטט את מנאנדרוס כעדות נוספת לקיומו של שלמנאסר, שעל פי מנאנדרוס, הטיל מצור (שארך 5 שנים) גם על העיר צור.[12]

בנגד אפיון מצטט יוספוס מתוך חיבורו של מנאנדרוס את רשימת מלכי צור, החל מאביבעל, אביו של חירם, ועד פיגמליון (אנ'), עם מספר שנות שלטונו של כל אחד מהמלכים, כמו גם מספר שנות חייו. לגבי פיגמליון, נכתב כי בשנת שלטונו השביעית, אחותו דידו ברחה וייסדה את העיר קרתגו. סוף הקטע הזה, שכולל שתי הערות כרונולוגיות (אחת מהן מתייחסת לתאריך הקמת בית המקדש בירושלים), אינו ציטוט ישיר ממנאנדרוס, אולם סביר שהוא מקורו.[3] רוב החוקרים מטילים ספק בכך שהסינכרוניזציה בין עלייתו לשלטון של חירם, הקמת המקדש בירושלים וייסוד קרתגו נובעת ישירות ממנאנדרוס. ייתכן והוא אכן הזכיר את בניית המקדש בירושלים, אך ייתכן גם שאזכור זה נעשה באופן שלא הלם את הרגשות היהודיים ולכן יוספוס בחר שלא לצטט אותו בנושא הזה ישירות.[13]

הערכות מודרניות של כתבי מנאנדרוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערכות המבוססות על ניתוח ספרותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב קצנשטיין סבור כי העובדה שמנאנדרוס מכנה את שלמה "מלך ירושלים" מוכיחה כי אכן מדובר במקור צורי ולא בדברים שיוספוס שם בפיו, מאחר שמלכי החוף הפיניקי שלטו בעיקרון על עיר אחת וסביבותיה ולכן ראו גם בשלמה שליט של עיר, כמותם. כמו כן, יוספוס אף לא ניסה לתקן את ה"פגם" הזה, אפילו בתיאור שבו הוא עושה מאמץ כדי להאדיר את שלמה. דברים אלה של מנאנדרוס, יחד עם דברי דיוס (היסטוריון הלניסטי נוסף המצוטט על ידי יוספוס), שכינה את שלמה "השליט בירושלים",[14] הם האזכורים היחידים של שמו של שלמה במקור פגאני. קצנשטיין מעיר כי רשימת המלכים של מנאנדרוס נראית אותנטית גם משום שיוספוס אינו סוטה ממנה הצידה, אפילו לא כדי להעיר על אזכורו של אתבעל, חותנו של המלך אחאב, אף על פי שהוא נזכר במקרא.

ויליאם בארנס מציין שנראה כי הרשימה מקורה בארכיון רשמי כלשהו, כי לצרכיו של יוספוס ציון שנות חייהם של המלכים מהווה חזרה מיותרת על סיכום שנות שלטונם.

הערכות המבוססות על כתובות שנמצאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטקסט המצוטט של מנאנדרוס, הוא מציין גם מלכים שלא היו כל כך מפורסמים, ובהם גם אלה שעד לאחרונה לא היו להם עדויות מלבד מנאנדרוס.

  • ב"נגד אפיון" מציין מנאנדרוס את "באלאזרוס" כסבו של פיגמליון. חוקרים מסוימים השוו את באלאזרוס זה (בעל-עזר השני (אנ')) עם "בעל-מזר" שהעלה מס לשלמנאסר השלישי בשנת 841 לפנה"ס.
  • ב"נגד אפיון" נזכר "פיגמליון" כשליט צור. כתובת מהמאה ה-9 לפנה"ס שנמצאה בסרדיניה ככל הנראה מזכירה את השם "פיגמליון".
  • ב"קדמוניות היהודים" (ספר תשיעי), מזכיר מנאנדרוס את אלולאוס כמי שמסרב להעלות מס לסנחריב. קיומו של עימות בין סנחריב ל"לולי" נתמך על ידי לפחות שלוש כתובות של המלך האשורי, כאשר היסטוריונים בדרך כלל משווים בין "לולי" באכדית לצורה היוונית "אלולאוס".

כתובות אלו, המזכירות מלכים פחות ידועים שאינם נזכרים במקרא, מקנות אמינות לכתבי מנאנדרוס, מאחר שלגבי כל אחד מהם, התקופה שמנאנדרוס משייך אותם אליה תואמת לתקופה של הכתובת המעידה עליהם, על פי קביעת היסטוריונים מודרניים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנחם שטרן - M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I, XX. Menander of Ephesus, pp. 119-122.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הגיית השם ביוונית: מננדרוס, במלעיל דמלעיל (ההטעמה בהברה הראשונה).
  2. ^ סודא, ארטוסתנס – Suidas, s.v. Ἐρατοσθένης
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, XX. Menander of Ephesus, p. 119
  4. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק כא.
  5. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר שמיני, פרק ה, פסקה ג, סעיף 144.
  6. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר תשיעי, פרק ה, פסקה ג, סעיף 283.
  7. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק יח.
  8. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר שמיני, פרק ה, פסקה ג, סעיף 145.
  9. ^ ספר מלכים א', פרק י"ז.
  10. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר שמיני, פרק יג, פסקה ב, סעיף 324.
  11. ^ ספר מלכים ב', פרק י"ז, פסוקים ג'-ו'.
  12. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר תשיעי, פרק יד, פסקה ב, סעיפים 283–287.
  13. ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. I, XX. Menander of Ephesus, p. 122
  14. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר שמיני, פרק ה, פסקה ג, סעיפים 149-147; נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק יז.