תצורת גולן

תצורת גולן היא תצורה גאולוגית בחבורת בשן. התצורה נפוצה בצפון הגולן ובמרכזו. זמנה מתקופת הפליסטוקן העליון, מלפני כ-700,000 שנה ועד לפני כ-100,000 שנה. תצורת גולן מסומנת Qβg‏ במפות הגאולוגיות.

יחידות התצורה

שכבות שחורות של "טוף אביטל" בפארק הוולקני אביטל

תצורת גולן כוללת שמונה יחידות משנה, כאשר שלוש מהם בעלות תפוצה נרחבת, ואלו הן: קילוחי מוויסה, סקוריה אודם וקילוחי עין זיוון.

היחידות האחרות הן קטנות ומצויות במקומות בודדים:

• בזלת רקד - בערוצי נחל רקאד ונחל הירמוך.
• טוף אביטל - בהר אביטל וסביבתו.
• בזלת כרמים, טוף ברכת רם ובזלת סער - בצפון רמת הגולן ובעיקר סביב ברכת רם.

כל יחידות התצורה (פרט לבזלת רקד) בקעו משני סדקים ארוכים שאורכם כ-35 ק"מ, המקבילים זה לזה לאורך הגולן. הם יוצרים שתי שורות של חרוטי לבה וחרוטי אפר הידועים גם בשם קו התילים הישראלי. כיוונם הוא מדרום-דרום-מזרח לצפון-צפון-מערב. החרוטים הבולטים הם:

• השדרה המזרחית: הר פרס, רכס בשנית, תל אל-מומסיה (דרומית לקוניטרה), תל אל-מח'פי (צפונית לקונטרה), הר חרמונית, הר כרמים וברכת רם.

• השדרה המערבית : תילי חושניה, תילי רמת'ניה, הר יוסיפון, הר שיפון, הר אביטל, הר בנטל, הר בראון והר אודם

קילוחי מוויסה (0.32 - 0.37 שנה)

קילוחי מוויסה הם קילוחי לבה אשר בקעו מסדקים אשר בקרקעית האדמה. קילוחים אלה זרמו על שכבת בזלת דלווה השייכת לתצורת אורטל, תוך שהיא ממלאת סדקים, עוברת בין הרכסים מתפשטת דרומה ומערבה וממלאת את האפיקים בלשונות צרות וארוכות.

הבזלת שנוצרה בקילוחי מוויסה נבדלת מבזלת דלווה אשר תחתיה בכך שהיא טרשית פחות מאשר בזלת דלווה, ולכן מרבית השטחים החקלאים נמצאים על בזלת מוויסה. בין שכבת בזלת מוויסה לבזלת דלווה קיימת שכבת פלאוסול (אדמה מאובנת) המורכבת בעיקר מחרסית האטימה למעבר מים וכך נובעים ממנה מעיינות קילוח.

סקוריה אודם (0.11 - 0.13 שנה)

סקוריה אודם מרכיבה את חרוטי האפר של רמת הגולן. הם ערוכים בשתי שורות שכיוונם צפון-צפון מערב ויש להם מאפיינים מורפולוגיים דומים: חרוטים מלוכסני לוע, בנויים מגושים מגובבים של חומרים פירוקלסטיים שגודל חלקיקיהם נע בין מילימטרים בודדים לבין מטרים אחדים. הצבעים האופייניים למסלע הם: שחור, סגול, חום צהוב, או אדמדם (בהתאם להרכב הסקוריה, תכולת המים שבה ולמידת הבליה שעברה).

קילוחי בזלת ברמת הגולן דמויי מקלעת חבלים (Ropy Lava) מכונים גם "גללי פרה"

לסקוריה יש תכונות בולטות: משקל קל, חוזק מכני, נייטרליות כימית ונקבוביות. כל זה עושה אותה חומר גלם לסלילת דרכים וכבישים, יציקת בלוקים קלים, לוחות בידוד וכן לכלי קיבול לצמחים. מחצבות לאבני סקוריה מצויה למרגלותיהם של הר פרס והר אביטל, כמו גם בהרים נוספים ברמת הגולן.

העובדה כי החרוטים שומרים על צורתם המקורית לעומת חרוטים במקומות אחרים בעולם, מעידה על גילם הצעיר. מדידת הגיל בצורה הרגילה הוא קשה בסקוריה לאור מעופה באוויר שאינו מאפשר יצירת גביש.

קילוחי עין זיוון (0.10 - 0.13)

אלו הם הקילוחים הצעירים שבקעו מחרוטי סקוריה אודם או מסדקי תצורת גולן. הבזלת טרשית וקילוחיה ברורים: קילוחי בנטל, קילוחי אודם וקילוחי שיפון. בזלת זו בונה "חרוטי לבה" - הר געש הבנוי על גבי רכס מאורך ובראשו לוע או מספר לועות קטנים. על חרוטי הלבה בנויים חרוטי אפר קטנים כמו בהר אודם, רכס בשנית וחרוט הבסיס של הר פרס.

בזלת חבלים השייכת לקילוחי עין זיוון באזור כרז א-טוויל

לעיתים בזלת עין זיוון מכוסה בחורש עבות. עקב הטרשיות לא היה כדאי לברא את היער.

באזור הכפר "אל-פורן" מצפון מערב לקיבוץ מרום גולן מצוי קילוח אחד קטן בעל מראה מיוחד במינו. חלקו העליון של קילוח הלבה שכנראה דק מאוד למדי וצמיג למדי לא נשבר לגושים במהלך תהליך ההתגבשות. הוא התקפל והסתלסל לאיטו. כך נוצרו פני שטח דמויי מקלעת חבלים (Ropy Lava), המכונים גם "גללי פרה".

ראו גם

• קו התלים הישראלי

לקריאה נוספת

• דורון מור, התופעות הוולקניות ברמת הגולן, (מתוך) ארץ גולן והחרמון בעריכת אבי דגני ומשה ענבר, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1993.
• המכון הגיאולוגי לישראל, המפה הגאולוגית של ישראל 1:1,200,200