ארנסט קריק
 | |
| לידה |
6 ביולי 1882 מילהיים, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
19 במרץ 1947 (בגיל 64) מוסברג אן דר איזר, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
גרמניה |
| מעסיק |
אוניברסיטת היידלברג, אוניברסיטת גתה בפרנקפורט |
| מפלגה |
המפלגה הנאצית |
| פרסים והוקרה |
מדליית גתה לאמנות ומדעים (1942) |
  | |
ארנסט קריק (בגרמנית: Ernst Krieck; נולד ב-6 ביוני 1882 בפוגיסהיים, מת ב-19 במרץ 1947 במוסבורג על האיזר) היה מורה גרמני ומחבר שנחשב, לצדו של אלפרד בוימלר, לפדגוג הבכיר ביותר של גרמניה בתקופת הרייך השלישי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סיום בית הספר התיכון פנה קריק לסמינר המורים בקרלסרוהה. לאחר מכאן פנה לעבוד כמורה בבית ספר היסודי. כמורה הצביע קריק על הרוח המכניסטית והבירוקרטית שמושלת בבית הספר, תוך שהוא מבקר אותה בחומרה. בשנת 1910 ראתה אור יצירתו הספרותית הראשונה, "Persönlichkeit und Kultur". בשנת 1917 הוציא את הספר "Die deutsche Staatsidee", ובשנת 1920 את "Die Revolution der Wissenschaft". האחרון שבספריו היה "Philosophie der Erziehung", שנחשב אף לספרו החשוב ביותר. בשל ספרו זה זכה קריק אף לתואר דוקטור מאוניברסיטת היידלברג. לאחר ארבע שנים נוספות, שבמהלכן עבד ככותב חופשי, זכה למשרה באקדמיה הפדגוגית שבפרנקפורט על המיין. עד סוף שנות העשרים הוא המיר את תפיסת החינוך הליברלית המסורתית, ששלטה בעת ההיא, בתפיסה חינוכית הקוראת תיגר על החינוך הפוליטי של הסוציאל-דמוקרטיה מן הצד האחד והכנסייה הקתולית מן הצד השני.
בשנת 1931 הצטרף כחבר לליגת המאבק האנטישמית למען התרבות הגרמנית (Antisemitischen Kampfbund für deutsche Kultur), שהייתה בעלת נטיות גרמניות לאומניות מובהקות. במהלך נקודת ההיפוך של שנת 1931 כבר ביטא באופן מובהק קריאות בשבח הרייך השלישי. שנה בלבד לאחר מכן, במהלך שנת 1932, הפך לחבר רשמי במפלגה הנציונל-סוציאליסטית ובארגון המורים הרשמי שלה (Nationalsozialistischen Lehrerbund). באותה שנה, מסיבות נציונל-סוציאליסטיות פוליטיות פנימיות, הוא הושעה ממשרתו כפרופסור באוניברסיטה.
אחרי עלייתם לשלטון של הנאצים בגרמניה פעל קריק כרקטור ופרופסור לפדגוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת פרנקפורט. באותו הזמן גם תפקד כעורך כתב העת "Volk im Werden" ("עם בהתהוות"), שראה אור בין השנים 1933 – 1934. בכתב העת הזה, שנתן ביטוי בעיקר לרעיונות נציונל-סוציאליסטיים בחינוך, פרסם קריק מאמרים רבים. בשנת 1934 פנה קריק לאוניברסיטת היידלברג וזכה בה למשרה של מרצה לפדגוגיה ופילוסופיה. החל משנת 1934 הוא הועסק גם בשירותי הביטחון של ה-SS בתחום הריגול המדעי.
מאפריל 1937 ועד אוקטובר 1938 הוא כיהן כרקטור באוניברסיטה, אלא שמחלוקת חריפה שהתעוררה בין רעיונותיו הפילוסופיים לבין חוקרי גזע שונים הובילה להתפטרותו לאלתר מכל משרותיו האקדמיות והמפלגתיות. בשנת 1938 התפטר קריק אף משורות ה–SS, כשהוא נושא דרגה מכובדת של Obersturmbannführer. את משרתו של קריק בהיידלברג החזיק רקיק עד סוף מלחמת העולם השנייה.
בשנת 1939 עבד קריק ב "Institut zur Erforschung und Beseitigung des jüdischen Einflusses auf das deutsche kirchliche Leben" (המכון לבדיקה והסרה של השפעה יהודית על חיי הכנסייה), שהיה פסאודו-מדעי ואנטישמי במהותו. בנוסף הוא שימש כחבר כבוד במכון הממלכתי להיסטוריה של גרמניה החדשה (Reichsinstitut für Geschichte des Neuen Deutschlands) כמו גם כחבר בהנהגתו של ארגון המרצים הנאציונל-סוציאליסטי.
עם סיום מלחמת העולם השנייה הוא שוחרר על ידי הרשויות האמריקאיות משירותו בבית הספר התיכון, והוא אף נכלא, ומת בחודש מרץ שנת 1947.
