דומינטריקס – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
העריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
יצירת דף עם התוכן "250px|ממוזער|דומינטריקס ונשלטה האזוק קובץ:Dominatrix Posing.jpg|250px|ממוזער|לבו..."
(אין הבדלים)

גרסה מ־01:11, 27 בינואר 2019

קובץ:Maîtresse Françoise.jpg
דומינטריקס ונשלטה האזוק
לבוש אופייני של דומינטריקס

דומינטריקס (מאנגלית: Dominatrix) הוא הכינוי הנפוץ לאישה הנוטלת את התפקיד הדומיננטי בפעילויות BDSM. דומינטריקס יכולה להיות בעלת נטייה מינית כלשהי, אולם נטייתה האישית אינה בהכרח מגבילה את זהות המינים עליה היא שולטת. פעילותה של דומינטריקס יכולה לערב גם כאב פיזי כלפי הכנוע. השליטה שלה יכולה להיות מילולית, הכוללת משימות משפילות, או עבדות. דומינטריקס היא ברבות מן המקרים אישה מקצוענית, השולטת על נשלטיה תמורת תשלום שאלו משלמים לה. אם כי המונח אינו בלעדי לאישה מקצוענית בתשלום, וכל אישה דומיננטית בפעילות שליטה נשית יכולה להיקרא בכינוי זה.

המונח "דום" הוא קיצור סלנגי למילה "דומיננטיות", במשמעות של "שולטת". השימוש בשורש זה כגון "דומינטריקס" או "דומיננטית" על ידי כל אישה בתפקיד דומיננטי נבחר בעיקר מתוך העדפה אישית ומוסכמות של התרבות הבדס"מית המקומית. המושגים "גבירה" ו"מלכה" משמשים גם הם לעיתים לתיאור אישה שולטת בתחום. המונחים דומיננטיות נשית, שליטה נשית או פמדום (מאנגלית: "Femdom" שהוא קיצור של: "Female Dominance" - דומיננטיות נשית) מתייחסות לפעילויות וסשנים של BDSM, שבהן השותף הדומיננטי והשולט שבפעילות היא האישה.

בתרבות הפופלרית, ככל שמושגי הפטיש והBDSM הולכים ונעשים שכיחים יותר בתקשורת המערבית, הביטויים של יחסי שליטה דומיננטיים הופכים לנפוצים יותר בקולנוע ובטלוויזיה.

אטימולוגיה

דומינטריקס היא הביטוי הנשי של ה"דומינטור" מלטינית, שמשמעו "שליט" או "לורד", והייתה במקור בשימושים שאינם מיניים. השימוש ההיסטורי במילה בשפה האנגלית מגיע עד לשנת 1561 לפחות. השימוש המוקדם ביותר שלו במובן המודרני השכיח, כ"דומיננטית נשית בדס"מית", מתוארך לשנת 1961.

היסטוריה

יצירה מאת הנרי פוסלי משנת 1807, המתארת אישה נחה על מיטתה בזמן שעבדה הכנוע קשור וכבול לתקרה

ההיסטוריה של דומינטריקס מתוארכת עוד לטקסים של האלה השומרית איננה (או עשתר כפי שהייתה ידועה באכדית), במסופוטמיה העתיקה. טקסטים מקודשים עתיקים המורכבים מ"מזמורים לאיננה" הובאו כדוגמאות לאב טיפוס של נשים חזקות, מיניות, המציגות התנהגויות דומיננטיות ומכריחות את האלים הזכריים והגברים לכניעה אליהן.[1] הארכיאולוגית וההיסטוריונית אן א. נומיס מציינת שהטקסים עבור האלה איננה כללו התלבשות ייחודית של משתתפי הפולחן, וטקסים "חדורי כאב ואקסטזה, שהביאו ליוזמות ותהליכים של שינוי תודעה שכללו עונשים, האנחות, התלהבות, קינה ושירה, כאשר המשתתפים מכלים את כוחם עם בכי וצער".[2]

בתקופות מאוחרות יותר ניכר שהמקצוע החל כאחד מהתחומים בבתי בושת, לפני שהפך למקצוע ייחודי משלו. כבר בשנות ה-90 של המאה ה-16 תועדו מסגרות להלקאה ארוטית. המקצוע הופיע בדפוסים ארוטיים של התקופה, כגון מוזיאון בריטי ייחודי שפעל בשנים 1702-1674, וכן בתיאורים של ספרים אסורים אשר מתארים מתחמי הלקאות ואת הפעילות בהן.

במאה ה-18 התפרסם ספר המתאר נשים המשליטות משמעת עם מקלות מעץ ליבנה. הספר התפרסם במסווה של אוסף הרצאות או מחזות תיאטרליים, שכותרתו "הרצאות אופנתיות" (משנת 1761). ספר זה כלל שמות של 57 נשים, כמה שחקניות וקורטיזנות, שסיפקו פנטזיות על ידי הכאה בעזרת מקלות, השגיחו על חדרים עם מקלותיהן, והטיפו מוסר ודברים ללקוחותיהן.

המאה ה-19 התאפיינה במה שהיסטוריון אן א. נומיס מאפיין כ"תור הזהב של האומנות". לא פחות מעשרים מתחמים תועדו כפעילים בשנות הארבעים של המאה ה-19, שהוחזקו כולם על ידי נשים שביצעו הלקאות עבור לקוחותיהן, וידועים כ"בתי משמעת", הנבדלים לחלוטין מבתי הבושת הרגילים. בין הנשים הדומיננטיות הידועות היו גברת צ'למרס, גברת נויה, גברת ג'ונס וגברת פירי אשר פעלו ברחבי לונדון. המפורסמת ביותר בתחום השליטה הנשית באותה תקופה הייתה הגברת תרזה ברקלי, אשר פעלה להקמת המרכז שלה ברחוב שרלוט שבמרכז לונדון בשכונת מרילבון. היא השתמשה בכלים כגון שוטים ומקלות, כדי להעניש את לקוחותיה הזכרים, כמו גם בסוס הברקלי (אנ'), מכונת הלקאה שתוכננה על ידה במיוחד, ומערכת תלייה עם גלגלת להנפה מהרצפה. ] שימוש היסטורי כזה בענישה גופנית ובתלייה, במסגרת של תפקידי שליטה, דומה מאוד לפרקטיקות של שליטה מקצועית המוכרת בימינו.

באמצע המאה ה-20 פעלו הדומינטריקס בצורה מאוד חשאית ומחתרתית, דבר שהקשה מאוד במעקב ההיסטורי אחרי הפרקטיקות. אולם עדיין נותרו תצלומים אחדים של הנשים שניהלו את עסקי השליטה שלהן בלונדון, בניו יורק, בהאג ובהמבורג, בעיקר בתצלומים בשחור-לבן, ומאמרים וכתבי עת שהועתקו. בין אלה היו מיס דורין מלונדון, שלקוחותיה כללו בין היתר פוליטיקאים ואנשי עסקים בריטים. בניו יורק, דומינטריקס אן לורנס היתה ידועה ביצירת מעגל המחתרות של מכרות דומיננטיות בשנות החמישים, יחד עם מוניק פון קליף שהגיעה לשם בתחילת שנות השישים, והתפרסמה בכותרות הארציות, כאשר בלשי משטרה פשטו על ביתה ב-22 בדצמבר 1965. פון קליף המשיכה להקים את "בית הכאב" בהאג בשנות השבעים, שהפכה לאחת מבירות העולם לדומינמטיות נשית, שעל פי דיווחים מבין לקוחותיה היו עורכי דין, שגרירים, דיפלומטים ופוליטיקאים. דומיניקה ניהוף עבדה כדומינריקס בעיר המבורג והופיעה בתוכניות אירוח בטלוויזיה הגרמנית משנות השבעים ואילך, ועסקה בקידום זכויותיהן של עובדות מין (אנ').[3] הגבירה רייבן, מייסדת ומנהלת הסטודיו "תיבת פנדורה" (אנ'), אחד מהאולפנים הידועים ביותר של ניו יורק,[4] הוצגה בסרטו התיעודי של ניק ברומפילד (אנ') משנת 1996: Fetishes (אנ').[5]

פרטים

נשלט כנוע סוגד לרגלי הדומינטריקס שלו. יצירה משנת 1931
דומינטריקס מקצועית במופע בדס"מי באוסטריה

המונח "דומינטריקס" משמש בעיקר לתיאור של שולטת מקצועית אשר מקבלת תשלום כדי לעסוק בפעילות בדס"מית עם הכנוע שלה. פעילות או משחק תפקידים מכונה "סשן", והוא מתנהל לעתים קרובות במתחם משחק מקצועי ייעודי המכונה "צינוק", אשר הוקם יחד עם ציוד מקצועי. בימינו הסשנים יכולים להתבצע גם מרחוק על ידי התכתבות, בטלפון, בדוא"ל או בצורת התקשרות אינטרנטית אחרת. רוב הלקוחות של נשים דומיננטיות מקצועיות הם גברים. קיימים גם גברים דומיננטים מקצועיים, שהשוק העיקרי שלהם הוא הומואים גברים, אם כי גם נשים נשלטות.

נשים העוסקות בשליטה נשית בדרך כלל מקדימות לפני הזכרת שמן או כינוין המקצועי את המונחים "דומינטריקס", "גבירה", "גברת", "מאדאם", "מלכה", "אלה" או "אלילה". במחקר על דומינטריקס גרמניות, אמר אנדרו וילסון, כי המגמה של הדומיננטיות היא לבחור שמות שמטרתם ליצור ולשמר אווירה שבה מעמד, נשיות ומסתורין הם מרכיבים מרכזיים בזהותן העצמית.[6]

כמה דומיננטיות מקצועיות קובעות מגבלות גיל מינימליות עבור לקוחותיהן. בקשות פופולריות של לקוחות הן סגידה לרגלי השולטת, כליאה בכלובים, משחקי שעבוד, הצלפות שוט, עינויים למיניהם, הגבלות פיזיות כגון קשירה ולבישת מסכות שונות ועוד.[7] השפלה ארוטית מילולית גם היא פופולרית מאוד בתחום.[8] בדרך כלל, דומינטריקס מקצועיות לא מקיימות יחסי מין עם לקוחותיהן, או מופיעות עירומות בפני לקוחותיהן[7] וכמו כן אינן מאפשרות ללקוחותיהן לגעת בגופן.[9] הדומינטריקס הקנדית טרי-ג'אן בדפורד, שהיתה אחת משלוש נשים שיזמו בקשה לבית המשפט העליון של אונטריו, שביקשה לבטל את החוקים הקנדיים בנוגע לבתי בושת, ביקשה להבדיל בין עיסוקיה כ"דומיטריקס " לבין תחום ה"זנות", ולא להציגה כזונה בתקשורת, בלבול שנוצר לשיטתה מאי-הבנה של הציבור בשני המונחים.[10]

בעוד דומיננטיות מגיעות מרקעים שונים, ניכר שרבות מהן הן נשים משכילות. מחקר שפורסם בארצות הברית בשנת 2012 הצביע על כך ש-39% מהנשים הדומיננטיות שנבדקו מחזיקות בהכשרה או בתואר כלשהו.

מחקר שנערך ב-1985 העלה כי כ-30% מהמשתתפים בתרבות ה-BDSM הן נשים.[11] בדו"ח משנת 1994 עלה כי כרבע מהנשים שלוקחות חלק בתרבות ה-BDSM עושות זאת באופן מקצועי.[12] במחקר שנערך בשנת 1995 על מסרים בקבוצות דיון באינטרנט, ההעדפה לתפקיד היוזם הדומיננטי באה לידי ביטוי ב-11% מהמסרים של נשים הטרוסקסואליות, בהשוואה ל-71% מהמסרים של גברים הטרוסקסואליים.[13]

ניתן לראות את הדומינטריקס המקצועיות בפרסום השירותים שלהם באינטרנט ובפרסומים המודפסים במחלקות הפרסום השירותים הארוטיים, כגון מגזינים ליצירת קשר ומגזינים פטישיסטיים המתמחים בשליטה נשית. המספר המדויק של נשים המציעות באופן פעיל שירותי שליטה מקצועית אינו ידוע. רוב הדומינטריקס המקצועיות פועלות בערים גדולות כמו ניו יורק, לוס אנג'לס ולונדון, עם כ-200 נשים העובדות כדומינטריקס בלוס אנג'לס.[14]

דומינטריקס מקצועיות רבות מתגאות ביכולת שלהן להחזיק בתובנות הפסיכולוגית לגבי הפטישים והרצונות של לקוחותיהן, כמו גם היכולת הטכנית שלהן לבצע תרגילי BDSM מורכבים, כגון קשירה יפנית (אנ') וצורות אחרות של שיעבוד ועינויים גופניים - פרקטיקות הדורשות רמה גבוהה של ידע וכשירות לפקח על הפעילות בבטחה, ללא גרימת נזקים ותאונות בלתי הפיכות. מנקודת מבט סוציולוגית, דניאלה לינדמן הצהירה על "משטר הקרב הנקי", שבו רבות מהשולטות מדגישות את הידע המקצועי שלהן ואת הכישורים המקצועיים שלהן, תוך התרחקות מקריטריונים כלכליים להצלחה, באופן הדומה לאמנים האוונגרדים.[15]

כמה מהדומינטריקס עוסקות ב"שליטה כספית" (אנ') או "פינדום" (שליטה פיננסית}, פטיש שבו הכנוע מתעורר מינית על ידי שליחת כסף או מתנות לדומינטריקס בהוראתה. בחלק מהמקרים שולטת הדומינטריקס באופן טוטאלי על כספי הכנוע, או שמתרחש תהליך "סחיטה". ברוב המקרים הדומינטריקס והכנוע אינם נפגשים פיזית. האינטראקציות מתבצעות בדרך כלל באמצעות האינטרנט, שבו גם שירותים אלה מפורסמים. פינדום היה במקור שירות נישה שהדומינטריקס המסורתיות הציעו, אולם מאוחר יותר הפך לפופולרי בקרב דומיננטיות פחות מנוסות, כתוצאה מהתפתחות האינטרנט.[16]

כדי להבדיל בין נשים המזוהות כ"דומינטריקס ", אך אינן מציעות שירותים בתשלום, דומיננטיות לא מקצועיות נקראות לעיתים "סגנון חיים" דומיננטי או "גבירה". המונח "סגנון חיים" בתחום ה-BDSM הוא לעתים נושא ניגוד בקהילת ה-BDSM, וחלק מהשולטות המקצועיות עשויות לדחות את המונח. על אף שכמה דומינטריקס מקצועיות הן גם דומיננטיות ב"סגנון חיים", כלומר, בנוסף לפגישות בתשלום עם לקוחות כנועים הן עוסקות גם בפגישות פנאי ללא תשלום או עשויות לכלול יחסי שליטה בתוך חייהן הפרטיים ומערכות היחסים הפרטית שלהן,[17] המונח "דומינטריקס" נפל מכלל שימוש כללי לגבי נשים דומיננטיות ביחסים הפרטיים שלהן, ולקח על עצמו יותר ויותר, את הקונוטציה של "מקצועי".

ספרים

  • Tomi Ungerer: Schutzengel der Hölle, Diogenes 1986, ISBN 3-257-02016-3
  • Annick Foucault, Françoise maîtresse, Gallimard 1994, ISBN 2-07-073834-5
  • Shawna Kenney, I Was a Teenage Dominatrix: a Memoir, Last Gasp 2002, ISBN 0-86719-530-4
  • Melissa Febos, Whip Smart, St. Martin's Press 2010, ISBN 0-312-56102-4
  • Susan Winemaker Concertina: the Life and Loves of a Dominatrix, Pocket Books 2007, ISBN 978-1-4165-2689-6
  • Evangelline Dubois: How To Be A Domme: the Practical Guide to Becoming a Professional Dominatrix, 2011
  • Anthony McGee: How to be Dominated like a Man, McGee 2013, ISBN 0-86547-452-4
  • Anne O. Nomis: The History & Arts of the Dominatrix Mary Egan Publishing & Anna Nomis Ltd 2013, ISBN 978-0-992701-0-00
  • Lindemann, Danielle J. (2012). Dominatrix: Gender, Eroticism, and Control in the Dungeon. University of Chicago Press. ISBN 9780226482569.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דומינטריקס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "Inana and Ebih" ETCSL, Faculty of Oriental Studies, University of Oxford http://etcsl.orinst.ox.ac.uk/section1/tr132.htm cited in תבנית:Harvp
  2. ^ See "A Hymn to Inana C" ETCSL, Faculty of Oriental Studies, University of Oxford see lines 70–80 viewable at http://etcsl.orinst.ox.ac.uk/section4/tr4073.htm cited in תבנית:Harvp
  3. ^ Childs, David (7 במרץ 2009). "Domenica Niehoff: Prostitute and social activist who campaigned for the legalisation of her profession". The Independent. נבדק ב-21 בנובמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ Stephen Holden (9 במאי 1997). "Humiliation Business And Its Customers". The News York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ Otto Luck (במאי 1997). "Fetishes: Whips, Chains and Other Family Entertainment". NY Rock. אורכב מ-המקור ב-21 באוקטובר 2004. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Wilson, Andrew (2005). "German dominatrices' choice of working names as reflections of self constructed social identity". Sexuality and Culture. 9 (2): 31–41. doi:10.1007/s12119-005-1006-9. {{cite journal}}: לא תקין |ref=harv (עזרה)
  7. ^ 1 2 "Making men's fantasies a reality: The life of a professional dominatrix in Dublin". The Journal. Ireland. בדצמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ Margaret Corvid (28 באוגוסט 2016). "What You Learn About Masculinity from Making Fun of Men's Small Dicks for a Living". Vice. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "'My wish is to serve you': A dominatrix reveals her clients' most intimate fantasies". Independent. 26 בינואר 2014. נבדק ב-22 במאי 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ "Canadian prostitution law". The World. PRI. 29 בספטמבר 2010. אורכב מ-המקור ב-4 באוקטובר 2010. (Includes transcript of discussion between Lisa Mullins and Terri-Jean Bedford) {{cite web}}: (עזרה); תבנית ציטוט כוללת פרמטר ריק לא ידוע: |1= (עזרה)תחזוקה - ציטוט: postscript (link)
  11. ^ Breslow, Norman; Evans, Linda; Langley, Jill (1985). "On the prevalence and roles of females in the sadomasochistic subculture: Report of an empirical study". Archives of Sexual Behavior. 14 (4): 303–17. doi:10.1007/BF01550846. PMID 4051718.
  12. ^ Levitt, Eugene E.; Moser, Charles; Jamison, Karen V. (1994). "The prevalence and some attributes of females in the sadomasochistic subculture: A second report". Archives of Sexual Behavior. 23 (4): 465–73. doi:10.1007/BF01541410. PMID 7993186.
  13. ^ Ernulf, Kurt E.; Innala, Sune M. (1995). "Sexual bondage: A review and unobtrusive investigation". Archives of Sexual Behavior. 24 (6): 631–54. doi:10.1007/BF01542185. PMID 8572912.
  14. ^ Black, Tony. "Dominatrix Directory: Los Angeles – Star Pro-Dommes". אורכב מ-המקור ב-12 במרץ 2014. נבדק ב-12 במרץ 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Lindemann, Danielle (2010). "Will the real dominatrix please stand up: artistic purity and professionalism in the S&M dungeon". Sociological Forum. 25 (3): 588–606. doi:10.1111/j.1573-7861.2010.01197.x. {{cite journal}}: לא תקין |ref=harv (עזרה)
  16. ^ Rachel Hosie (24 במרץ 2017). "What is Findom? A Submissive Man Explains the Fetish". The Independent. UK. נבדק ב-13 במרץ 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ Williams, Holly (2011) "Unleashed: The secret world of Britain's Dominatrixes" in The Independent, 20 November 2011
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דומינטריקס&oldid=24791380"