דומינטריקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לבוש אופייני של דומינטריקס

דומינטריקס (מאנגלית: Dominatrix. מכונה רבות בעברית בכינויים: שולטת או מלכת סאדו) הוא הכינוי הנפוץ לאישה הנוטלת את התפקיד הדומיננטי בפעילויות BDSM. נטייתה המינית של הדומינטריקס אינה בהכרח מגבילה את זהות המגדרים עליהם היא שולטת. פעילותה של דומינטריקס יכולה לערב גם כאב פיזי כלפי הכנוע. השליטה שלה יכולה להיות מילולית, הכוללת משימות משפילות, או עבדות. דומינטריקס היא ברבים מן המקרים אישה מקצוענית, השולטת על נשלטיה תמורת תשלום. אם כי המונח אינו בלעדי לאישה מקצוענית בתשלום, וכל אישה דומיננטית בפעילות שליטה נשית יכולה להיקרא בכינוי זה.

המונח "דום" הוא קיצור סלנגי למילה "דומיננטיות", במשמעות של "שולטת". השימוש בשורש זה כגון "דומינטריקס" או "דומיננטית" על ידי כל אישה בתפקיד דומיננטי נבחר בעיקר מתוך העדפה אישית ומוסכמות של התרבות הבדס"מית המקומית. המושגים "גבירה" ו"מלכה" או"אלה" משמשים גם הם לעיתים לתיאור אישה שולטת בתחום. המונחים דומיננטיות נשית, שליטה נשית או פמדום (מאנגלית: "Femdom" שהוא קיצור של: "Female Dominance" - שליטה נשית) מתייחסים לפעילויות וסשנים של BDSM, שבהם השותף הדומיננטי והשולט שבפעילות היא האישה.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דומינטריקס היא הביטוי הנשי של ה"דומינטור" מלטינית, שמשמעו "שליט" או "לורד", והייתה במקור בשימושים שאינם מיניים. השימוש ההיסטורי במילה בשפה האנגלית מגיע עד לשנת 1561 לפחות. השימוש המוקדם ביותר שלו במובן המודרני השכיח, כ"דומיננטית נשית בדס"מית", מתוארך לשנת 1961.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירה מאת הנרי פוסלי משנת 1807, המתארת את הנסיכה קרימהילדה משירת הניבלונגים נחה על מיטתה ביום כלולותיה, בזמן שגונתר כבול וקשור בחבלים לתקרה
נשלט כנוע סוגד לרגלי הדומינטריקס שלו. יצירה מאת לוק לפנט משנת 1931

ההיסטוריה של דומינטריקס מתוארכת עוד לטקסים של האלה השומרית איננה (או עשתר כפי שהייתה ידועה באכדית), במסופוטמיה העתיקה. טקסטים מקודשים עתיקים המורכבים מ"מזמורים לאיננה" הובאו כדוגמאות לאב טיפוס של נשים חזקות, מיניות, המציגות התנהגויות דומיננטיות ומכריחות את האלים הזכריים והגברים לכניעה אליהן.[1] הארכאולוגית וההיסטוריונית שהשתמשה בשם הבדוי אן א. נומיס מציינת שהטקסים עבור האלה איננה כללו לבוש ייחודי של משתתפי הפולחן, וטקסים "חדורי כאב ואקסטזה, שהביאו ליוזמות ותהליכים של שינוי תודעה שכללו עונשים, האנחות, התלהבות, קינה ושירה, כאשר המשתתפים מכלים את כוחם עם בכי וצער".[2]

החל מהמאה ה-12 נפוצה בגירסאות שונות המעשייה על פיליס ואריסטו, המתארת כיצד האישה הדומיננטית פיליס המכניעה ושולטת על גדול הפילוסופים, אריסטו.

בתקופות מאוחרות יותר ניכר שהמקצוע החל כאחד מהתחומים בבתי בושת, לפני שהפך למקצוע ייחודי משלו. כבר בשנות ה-90 של המאה ה-16 תועדו מסגרות להלקאה ארוטית. המקצוע הופיע בדפוסים ארוטיים של התקופה, כגון מוזיאון בריטי ייחודי שפעל בשנים 1702-1674, וכן בתיאורים של ספרים אסורים אשר מתארים מתחמי הלקאות ואת הפעילות בהם.

במאה ה-18 התפרסם ספר המתאר נשים המשליטות משמעת עם מקלות מעץ ליבנה. הספר התפרסם במסווה של אוסף הרצאות או מחזות תיאטרליים, שכותרתו "הרצאות אופנתיות" (משנת 1761). ספר זה כלל שמות של 57 נשים, כמה שחקניות וקורטיזנות, שסיפקו פנטזיות על ידי הכאה בעזרת מקלות, השגיחו על חדרים עם מקלותיהן, והטיפו מוסר ודברים ללקוחותיהן.

המאה ה-19 התאפיינה במה שהיסטוריונית אן א. נומיס מאפיינת כ"תור הזהב של האומנות".[3] לא פחות מעשרים מתחמים תועדו כפעילים בשנות הארבעים של המאה ה-19, שהוחזקו כולם על ידי נשים שביצעו הלקאות עבור לקוחותיהן, וידועים כ"בתי משמעת", הנבדלים לחלוטין מבתי הבושת הרגילים. בין הנשים הדומיננטיות הידועות היו גברת צ'למרס, גברת נויה, גברת ג'ונס וגברת פירי אשר פעלו ברחבי לונדון. המפורסמת ביותר בתחום השליטה הנשית באותה תקופה הייתה הגברת תרזה ברקלי, אשר פעלה להקמת המרכז שלה ברחוב שרלוט שבמרכז לונדון בשכונת מרילבון. היא השתמשה בכלים כגון שוטים ומקלות, כדי להעניש את לקוחותיה הזכרים, כמו גם בסוס הברקלי (אנ'), מכונת הלקאה שתוכננה על ידה במיוחד, ומערכת תלייה עם גלגלת להנפה מהרצפה. שימוש היסטורי כזה בענישה גופנית ובתלייה, במסגרת של תפקידי שליטה, דומה מאוד לפרקטיקות של שליטה מקצועית המוכרת בימינו.

באמצע המאה ה-20 פעלו הדומינטריקסיות בצורה מאוד חשאית ומחתרתית, דבר שהקשה מאוד במעקב ההיסטורי אחרי הפרקטיקות. אולם עדיין נותרו תצלומים אחדים של הנשים שניהלו את עסקי השליטה שלהן בלונדון, בניו יורק, בהאג ובהמבורג, בעיקר בתצלומים בשחור-לבן, ומאמרים וכתבי עת שהועתקו. בין אלה היו מיס דורין מלונדון, שלקוחותיה כללו בין היתר פוליטיקאים ואנשי עסקים בריטים. בניו יורק, דומינטריקס אן לורנס הייתה ידועה ביצירת מעגל המחתרות של מכרות דומיננטיות בשנות החמישים, יחד עם מוניק פון קליף שהגיעה לשם בתחילת שנות השישים, והתפרסמה בכותרות הארציות, כאשר בלשי משטרה פשטו על ביתה ב-22 בדצמבר 1965. פון קליף המשיכה להקים את "בית הכאב" בהאג בשנות השבעים, שהפכה לאחת מבירות העולם לדומיננטיות נשית, שעל פי דיווחים, מבין לקוחותיה היו עורכי דין, שגרירים, דיפלומטים ופוליטיקאים. דומיניקה ניהוף עבדה כדומינטריקס בעיר המבורג והופיעה בתוכניות אירוח בטלוויזיה הגרמנית משנות השבעים ואילך, ועסקה בקידום זכויותיהן של עובדות מין (אנ').[4] הגבירה רייבן, מייסדת ומנהלת הסטודיו "תיבת פנדורה" (אנ'), אחד מהאולפנים הידועים ביותר של ניו יורק,[5] הוצגה בסרטו התיעודי של ניק ברומפילד משנת 1996: Fetishes (אנ').[6]

פרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דומינטריקס מקצועית במופע בדס"מי באוסטריה
שליטה נשית פומבית בגן ציבורי בלונדון: כנוע מנקה את מגפיה של השולטת שלו

המונח "דומינטריקס" משמש בעיקר לתיאור של שולטת מקצועית אשר מקבלת תשלום כדי לעסוק בפעילות בדס"מית עם הכנוע שלה. פעילות או משחק תפקידים מכונה "סשן", והוא מתנהל לעיתים קרובות במתחם משחק מקצועי ייעודי המכונה "צינוק", אשר הוקם יחד עם ציוד מקצועי. בימינו הסשנים יכולים להתבצע גם מרחוק על ידי התכתבות, בטלפון, בדוא"ל או בצורת התקשרות אינטרנטית אחרת. רוב הלקוחות של נשים דומיננטיות מקצועיות הם גברים. קיימים גם גברים דומיננטיים מקצועיים, שהשוק העיקרי שלהם הוא הומואים גברים, אם כי גם נשים נשלטות.

נשים העוסקות בשליטה נשית בדרך כלל מקדימות לפני הזכרת שמן או כינוין המקצועי את המונחים "דומינטריקס", "גבירה", "גברת", "מאדאם", "מלכה", "אלה" או "אלילה". במחקר על דומינטריקסיות גרמניות, אמר אנדרו וילסון, כי המגמה של הדומיננטיות היא לבחור שמות שמטרתם ליצור ולשמר אווירה שבה מעמד, נשיות ומסתורין הם מרכיבים מרכזיים בזהותן העצמית.[7]

כמה דומיננטיות מקצועיות קובעות מגבלות גיל מינימליות עבור לקוחותיהן. בקשות פופולריות של לקוחות הן סגידה לרגלי השולטת, כליאה בכלובים, משחקי שעבוד, הצלפות שוט, עינויים למיניהם, הגבלות פיזיות כגון קשירה ולבישת מסכות שונות, שימוש כרהיטים אנושיים ועוד.[8] השפלה ארוטית מילולית גם היא פופולרית מאוד בתחום.[9] בדרך כלל, דומינטריקסיות מקצועיות לא מקיימות יחסי מין או מופיעות עירומות בפני לקוחותיהן,[8] וכמו כן אינן מאפשרות ללקוחותיהן לגעת בגופן.[10] הדומינטריקס הקנדית טרי-ג'אן בדפורד, שהייתה אחת משלוש נשים שיזמו בקשה לבית המשפט העליון של אונטריו, שביקשה לבטל את החוקים הקנדיים בנוגע לבתי בושת, ביקשה להבדיל בין עיסוקיה כ"דומינטריקס " לבין תחום ה"זנות", ולא להציגה כזונה בתקשורת, בלבול שנוצר לשיטתה מאי-הבנה של הציבור בשני המונחים.[11]

בעוד דומיננטיות מגיעות מרקעים שונים, ניכר שרבות מהן הן נשים משכילות. מחקר שפורסם בארצות הברית בשנת 2012 הצביע על כך ש-39% מהנשים הדומיננטיות שנבדקו מחזיקות בהכשרה מקצועית או בתואר כלשהו.

מחקר שנערך ב-1985 העלה כי כ-30% מהמשתתפים בתרבות ה-BDSM הן נשים.[12] בדו"ח משנת 1994 עלה כי כרבע מהנשים שלוקחות חלק בתרבות ה-BDSM עושות זאת באופן מקצועי.[13] במחקר שנערך בשנת 1995 על מסרים בקבוצות דיון באינטרנט, ההעדפה לתפקיד היוזם הדומיננטי באה לידי ביטוי אצל 11% מהמסרים של נשים הטרוסקסואליות, בהשוואה ל-71% מהמסרים של גברים הטרוסקסואליים.[14]

ניתן לראות את הדומינטריקסיות המקצועיות בפרסום השירותים שלהן באינטרנט ובפרסומים המודפסים במחלקות הפרסום השירותים הארוטיים, כגון מגזינים ליצירת קשר ומגזינים פטישיסטיים המתמחים בשליטה נשית. המספר המדויק של נשים המציעות באופן פעיל שירותי שליטה מקצועית אינו ידוע. רוב הדומינטריקסיות המקצועיות פועלות בערים גדולות כמו ניו יורק, לוס אנג'לס ולונדון, עם כ-200 נשים העובדות כדומינטריקסיות בלוס אנג'לס.[15]

דומינטריקסיות מקצועיות רבות מתגאות ביכולת שלהן להחזיק בתובנות הפסיכולוגית לגבי הפטישים והרצונות של לקוחותיהן, כמו גם היכולת הטכנית שלהן לבצע תרגילי BDSM מורכבים, כגון קשירה יפנית (אנ') וצורות אחרות של שיעבוד ועינויים גופניים - פרקטיקות הדורשות רמה גבוהה של ידע וכשירות לפקח על הפעילות בבטחה, ללא גרימת נזקים ותאונות בלתי הפיכות. מנקודת מבט סוציולוגית, דניאלה לינדמן הצהירה על "משטר הקרב הנקי", שבו רבות מהשולטות מדגישות את הידע המקצועי שלהן ואת הכישורים המקצועיים שלהן, תוך התרחקות מקריטריונים כלכליים להצלחה, באופן הדומה לאמנים האוונגרדים.[16]

כמה מהדומינטריקסיות עוסקות ב"שליטה כלכלית" או "שליטה כספית" (אנ') הקרויה "פינדום" (מהמילים: שליטה פיננסית), פטיש שבו הכנוע מתעורר מינית על ידי שליחת כסף או מתנות לדומינטריקס בהוראתה. בחלק מהמקרים שולטת הדומינטריקס באופן טוטאלי על כספי הכנוע, או שמתרחש תהליך "סחיטה". ברוב המקרים הדומינטריקס והכנוע אינם נפגשים פיזית. האינטראקציות מתבצעות בדרך כלל באמצעות האינטרנט, שבו גם שירותים אלה מפורסמים. פינדום היה במקור שירות נישה שהדומינטריקסיות המסורתיות הציעו, אולם מאוחר יותר הפך לפופולרי בקרב דומיננטיות פחות מנוסות, כתוצאה מהתפתחות האינטרנט.[17]

כדי להבדיל בין נשים המזוהות כ"דומינטריקס", אך אינן מציעות שירותים בתשלום, דומיננטיות לא מקצועיות נקראות לעיתים דומיננטיות "לייף-סטייל" (סגנון חיים). המונח "סגנון חיים" בתחום ה-BDSM הוא לעיתים נושא ניגוד בקהילת ה-BDSM, וחלק מהשולטות המקצועיות עשויות לדחות את המונח. על אף שכמה דומינטריקסיות מקצועיות הן גם דומיננטיות ב"סגנון חיים", כלומר, בנוסף לפגישות בתשלום עם לקוחות כנועים הן עוסקות גם בפגישות פנאי ללא תשלום או עשויות לכלול יחסי שליטה בתוך חייהן הפרטיים ומערכות היחסים הפרטית שלהן,[18] המונח "דומינטריקס" נפל מכלל שימוש כללי לגבי נשים דומיננטיות ביחסים הפרטיים שלהן, ולקח על עצמו יותר ויותר את הקונוטציה של "מקצועי".

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Tomi Ungerer: Schutzengel der Hölle, Diogenes 1986, ISBN 3-257-02016-3
  • Annick Foucault, Françoise maîtresse, Gallimard 1994, ISBN 2-07-073834-5
  • Shawna Kenney, I Was a Teenage Dominatrix: a Memoir, Last Gasp 2002, ISBN 0-86719-530-4
  • Melissa Febos, Whip Smart, St. Martin's Press 2010, ISBN 0-312-56102-4
  • Susan Winemaker Concertina: the Life and Loves of a Dominatrix, Pocket Books 2007, ISBN 978-1-4165-2689-6
  • Evangelline Dubois: How To Be A Domme: the Practical Guide to Becoming a Professional Dominatrix, 2011
  • Anthony McGee: How to be Dominated like a Man, McGee 2013, ISBN 0-86547-452-4
  • Anne O. Nomis: The History & Arts of the Dominatrix Mary Egan Publishing & Anna Nomis Ltd 2013, ISBN 978-0-992701-0-00
  • Lindemann, Danielle J. (2012). Dominatrix: Gender, Eroticism, and Control in the Dungeon. University of Chicago Press. ISBN 9780226482569.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דומינטריקס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Inana and Ebih" ETCSL, Faculty of Oriental Studies, University of Oxford http://etcsl.orinst.ox.ac.uk/section1/tr132.htm cited in Nomis, 2013, p. 53
  2. ^ See "A Hymn to Inana C" ETCSL, Faculty of Oriental Studies, University of Oxford see lines 70–80 viewable at http://etcsl.orinst.ox.ac.uk/section4/tr4073.htm cited in Nomis, 2013, pp. 59–60
  3. ^ מלשון "אומנת", במובן של מפקחות ומשגיחות.
  4. ^ Childs, David (7 במרץ 2009). "Domenica Niehoff: Prostitute and social activist who campaigned for the legalisation of her profession". The Independent. נבדק ב-21 בנובמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ Stephen Holden (9 במאי 1997). "Humiliation Business And Its Customers". The News York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Otto Luck (במאי 1997). "Fetishes: Whips, Chains and Other Family Entertainment". NY Rock. אורכב מ-המקור ב-21 באוקטובר 2004. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Wilson, Andrew (2005). "German dominatrices' choice of working names as reflections of self constructed social identity". Sexuality and Culture. 9 (2): 31–41. doi:10.1007/s12119-005-1006-9.
  8. ^ 1 2 "Making men's fantasies a reality: The life of a professional dominatrix in Dublin". The Journal. Ireland. בדצמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ Margaret Corvid (28 באוגוסט 2016). "What You Learn About Masculinity from Making Fun of Men's Small Dicks for a Living". Vice. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "'My wish is to serve you': A dominatrix reveals her clients' most intimate fantasies". Independent. 26 בינואר 2014. נבדק ב-22 במאי 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ "Canadian prostitution law". The World. PRI. 29 בספטמבר 2010. אורכב מ-המקור ב-4 באוקטובר 2010. (Includes transcript of discussion between Lisa Mullins and Terri-Jean Bedford) {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: postscript (link)
  12. ^ Breslow, Norman; Evans, Linda; Langley, Jill (1985). "On the prevalence and roles of females in the sadomasochistic subculture: Report of an empirical study". Archives of Sexual Behavior. 14 (4): 303–17. doi:10.1007/BF01550846. PMID 4051718.
  13. ^ Levitt, Eugene E.; Moser, Charles; Jamison, Karen V. (1994). "The prevalence and some attributes of females in the sadomasochistic subculture: A second report". Archives of Sexual Behavior. 23 (4): 465–73. doi:10.1007/BF01541410. PMID 7993186.
  14. ^ Ernulf, Kurt E.; Innala, Sune M. (1995). "Sexual bondage: A review and unobtrusive investigation". Archives of Sexual Behavior. 24 (6): 631–54. doi:10.1007/BF01542185. PMID 8572912.
  15. ^ Black, Tony. "Dominatrix Directory: Los Angeles – Star Pro-Dommes". אורכב מ-המקור ב-12 במרץ 2014. נבדק ב-12 במרץ 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Lindemann, Danielle (2010). "Will the real dominatrix please stand up: artistic purity and professionalism in the S&M dungeon". Sociological Forum. 25 (3): 588–606. doi:10.1111/j.1573-7861.2010.01197.x.
  17. ^ Rachel Hosie (24 במרץ 2017). "What is Findom? A Submissive Man Explains the Fetish". The Independent. UK. נבדק ב-13 במרץ 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ Williams, Holly (2011) "Unleashed: The secret world of Britain's Dominatrixes" in The Independent, 20 November 2011
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דומינטריקס&oldid=37740117"