אביב גדג'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אביב גדג'
LALA TAL AVIV.jpeg
אביב גדג' (מימין) בהופעה
מידע כללי
תאריך לידה 1977 (בן 37 בערך)
מקום לידה Flag of Israel.svg תלמי אליהו, ישראל
שנות פעילות 1995— היום
סוגה רוק

אביב גדג' (נולד ב-1977) הוא זמר ומוזיקאי ישראלי, לשעבר סולן להקת אלג'יר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדג' נולד וגדל במושב תלמי אליהו אשר בנגב, להורים עולי אלג'יריה.

בתחילת שנות ה-90 ייסד יחד עם חבריו למושב גבריאל בלחסן ודביר לביא את להקת אלג'יר. הראשון אשר זיהה את כישרון הלהקה היה אחיו הגדול של גדג', שלום גד (מלהקת פונץ'), שהחליט להקליט ללהקה קלטת, וזו הופצה ועברה מיד ליד במושב. זמן קצר לאחר מכן, החלה הלהקה להופיע בתל אביב, וחיים שמש, מפיק של חברת ההקלטות "הד ארצי" שנכח באחת ההופעות, החליט להחתים את הלהקה על חוזה.

אלבומה הראשון של להקת אלג'יר, "נאמנות ותשוקה", שיצא בדצמבר 1995 לא הצליח ברמה מסחרית. את חוסר ההצלחה נוטים לייחס בעיקר לצליל הייחודי והשונה של הלהקה, המערב רוק מאפיינים של מוזיקה מזרחית ופיוט.

השנים הבאות לאחר כישלונו המסחרי של האלבום היו תקופה לא קלה עבור גדג'. לאחר תקופה קצרה של לימוד בישיבת "אור החיים" לחוזרים בתשובה, הידרדר לשימוש בסמים וניסה להתאבד על ידי קפיצה מגשר לנתיבי איילון. גדג' אושפז בבית החולים אברבנאל יחד עם בלחסן ובמקביל לאשפוזו כתב את השירים שמהם נוצר האלבום השני של אלג'יר.

בשנת 2004 הוציא אביב גדג' יחד עם חברי "אלג'יר" גבריאל בלחסן, אביב ברק וגיל פדידה את האלבום "מנועים קדימה" מתוכו יצאו הסינגלים "קיטש" ו"דם על הים". באלבום ניכרו החוויות הרגשיות הקשות שעברו על גדג' ובלחסן, והטקסטים באלבום עסקו בנושאים כדוגמת אובדנות, ייאוש, אפוקליפסה ואלימות. למרות זאת ובניגוד לאלבום הקודם, אלבום זה זכה להצלחה מסחרית, נמכר בלמעלה מ-10,000 עותקים‏[1] והפך את הלהקה למוכרת ומוערכת. המבקרים שיבחו את האלבום והלהקה ולימים אף כינו את "מנועים קדימה" "האלבום הישראלי הגדול ביותר של שנות ה-2000".‏[2]

למרות ההצלחה, בשנת 2005 הפסיקה אלג'יר את הופעותיה ובשנת 2006 הודיעה רשמית על פירוקה.

בסוף שנת 2007 החל גדג' לעבוד על אלבום בכורה ויצא לסיבוב הופעות כשהוא מלווה ברון בונקר (מלהקת Midnight Peacocks), אביב ברק (שותפו ל"אלג'יר"), יהוא ירון ובוריס מרצינובסקי (מההרכב פאניק אנסמבל).

בשנת 2009 יצא אלבום הסולו הראשון של גדג', "תפילה ליחיד". לאלבום קדם הסינגל "עיר בלי זיכרון", ובהמשך יצאו גם השירים "בוסר", "ילדה" ו"יוון". גם אלבום זה זכה לשבחי המבקרים ונמכר בכ-20,000 עותקים.‏[3]

בתחילת 2013 זכה גדג' בפרס אקו"ם לעידוד פרסום היצירה למחבר. השופטים ציינו בנימוקי הזכייה כי "במילים עמוקות, צורבות, דוקרות ומלטפות מצליח גדג' לברוא תמונות עשירות וצבעוניות, מהפנטות ולופתות בגרון. ומעל לכל, הוא עושה זאת בצורה מקורית מאד וחשופה להפליא. בעולם של מילים בנאליות ובליל של רגשות מבולבלים, נעים למצוא יוצר מקורי שבולט מעל פני השטח".‏[4]

בחודש יוני 2013 יצא אלבום הסולו השני של גדג', "ילדים של מהגרים". לאלבום קדם הסינגל "אמונתי מנגנת בלילות" ולאחר מכן יצאו מתוכו השירים "החלל הריק" ו"לא מקום לחלשים". גם אלבום זה זכה לשבחים רבים ממבקרי המוזיקה.‏[5]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי סולו

עם אלג'יר

עם מוזיקאים שונים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ציפי גוריון, האדמה תפתח (ראו קישורים חיצוניים)
  2. ^ נדב מנוחין, קשוב מאוד 50: עשר שנים ל"מנועים קדימה" של אלג'יר, באתר וואלה!, 17 ביוני 2014
  3. ^ אסף לבנון, ‏בומבה של נביא, באתר ‏mako‏‏, ‏28 באוגוסט 2009‏
    אלון הדר, אביב מתעורר: ראיון עם אביב גדג', באתר nrg‏, 16 באפריל 2010
  4. ^ הודעה על זוכי פרס אקו"ם, באתר אקו"ם
  5. ^ עמיחי חסון, "ילדים של מהגרים": אביב גדג' יורה בכם חיצים, באתר nrg‏, 28 ביוני 2013
    נדב מנוחין, קשוב מאוד 02: אביב גדג' מופתי, אניה בוקשטיין בעייתית, באתר וואלה!, 18 ביוני 2013