הד ארצי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמליל החברה

הד ארצי היא חברת מוזיקה, העוסקת בהפקת מוזיקה, בייבוא אלבומים מחו"ל ובהפצת מוזיקה ישראלית ולועזית. בדצמבר 2008, עקב קשיים כלכליים, נרכשה על ידי מתחרתה NMC United. הד ארצי יחד עם סי.בי.אס היו משנות ה-60 שתי החברות הגדולות בישראל בענף.

מלבד מעורבותה בתחום המוזיקה, עוסקת החברה בייבוא ובהפצה של מוצרי מולטימדיה שונים, כגון משחקי מחשב וקלטות וידאו. בבעלות הד ארצי רשת טאוור רקורדס בישראל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה הוקמה בתל אביב בשנת 1946 כשותפות של צבי לוין עם אחרים. לוין היה ניצול שואה וייצר בגרמניה בשנות ה-30 תקליטים של מוזיקה יהודית. הוא הקליט כמה מזמרי התקופה הגדולים, ביניהם שושנה דמארי. המפעל לייצור תקליטים הוקם ברמת גן ובשנת 1950 הפכה "הד ארצי" לחברה בע"מ. בהמשך חתמה הד ארצי הסכמים עם כמה חברות תקליטים זרות לייצוג בלעדי בישראל ולהדפסת תקליטים לשוק הישראלי. בשנת 1958 הקליטה את התקליט הסטראופוני הראשון שלה ובשנת 1967 מכרה 100,000 תקליטים של השיר "ירושלים של זהב".

בשנת 1971 הפכה משפחת לוין לבעלים היחידים של החברה.

בשנת 1980 נמכרו 50% ממניותיה לחברת "הוצאת מודיעין", המוציאה לאור של העיתון "מעריב", ועד שנת 2003 הוחזקה "הד ארצי" על ידי חברת הכשרת היישוב בבעלות יעקב ועופר נמרודי ונחשבה לחלק מ"מעריב החזקות".

החל משנת 1984 שימשו מיקי טוניס ושמואל סחר, לצד איש העסקים וקלידן להקת "תיסלם" יאיר ניצני, כמנכ"לים משותפים. סחר שימש בתפקיד עד שלהי 1999‏[1] וטוניס, עד סוף שנת 2001. עד תחילת כהונתם בראשות החברה, היו שלמה ארצי ועפרה חזה האמנים הישראלים הבולטים ברפרטואר. מאמצע שנות ה-80 הגדילה החברה את הרפרטואר העברי שלה בהחתמת אמנים כגון דייוויד ברוזה, גידי גוב, יובל בנאי, דני סנדרסון וטיפקס.

בין השנים 1989-1998 הפיצה הד ארצי פסקולים עבריים של סרטי דיסני, בעיבודה של שפרירה זכאי, במקביל למועד הקרנתם של הסרטים בבתי הקולנוע. בין התקליטורים נכללו: בת הים הקטנה, אלאדין, מלך האריות, פוקהונטס, הגיבן מנוטרדאם, הרקולס, מולאן וטרזן. גם פסקולים של סרטים ישנים יותר הופקו וביניהם "חתולים בצמרת" ו"היפהפייה הנרדמת".

באמצע שנות ה-90 הייתה הד ארצי חברה רב-תחומית הבולטת בתעשיית מוצרי הפנאי בישראל - היא עסקה בהוצאה לאור של ספרים (צומת ספרים) והמגזין "נשיונל ג'יאוגרפיק", בשיווק מולטימדיה (של יצרנית המשחקים Electronic Arts) ווידאו.

בשנת 1995 החליטה ההנהלה להיכנס לתחום הקמעונאות. לשם כך הוקמה רשת חנויות "טופ 10", שפתחה מספר סניפים בקניונים ובסניפי השקם. בסוף שנת 1998 רכשה הד ארצי את חנויות "טאואר רקורדס" וב-1999 איגדה אותן לרשת אחת, שהפכה לרשת חנויות המוזיקה של החברה. משנה זו סבלה "הד ארצי" מהפסדים קשים, שהיוו רקע לסכסוך בין בעלי המניות בחברה, משפחת נמרודי וולדימיר גוסינסקי. ב-2003 נמכרה עבור 15 מיליון ש"ח לקבוצה בראשות איש העסקים חנן רויכמן.

במרץ 2003 הודיעה חברת האחים וורנר שלא תמשיך את החוזה שלה עם הד ארצי‏‏‏[2]. כתוצאה מכך החליטה הד ארצי להתמקד במוזיקה ישראלית. במאי 2007 החליטה חברת BMG להפסיק את הפצת את תקליטיה בישראל דרך הד ארצי ובחרה ב-NMC כנציגה הבלעדי. עקב כך עברה החברה להתמקד בשיווק מוזיקה ישראלית בלבד.‏‏‏[3]. הד-ארצי הייתה החברה הראשונה שהפיצה בישראל מוזיקה על גבי דיסק און קי.

בשנים 2002-2007 שימש רוני קליינפלד בראש החברה, ומאז אוגוסט 2007, שימש גיל אדמוני כמנכ"ל. ב-29 בדצמבר 2008 נמכרה החברה למתחרתה אן אם סי תמורת ארבעה מיליון ש"ח ‏‏‏[4].

לייבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם ז'אנר מוזיקלי מנכ"ל
לייבלה מוזיקת עולם אשר ביטנסקי
AG הפקות ים תיכוני אבי גואטה
לבנטיני היפ הופ קובי אוז

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הד ארצי - סחר פורש, באתר גלובס, 25 באוקטובר 1999
  2. ^ ‏ארי קטורזה, מי עושה את מדונה?, באתר ynet‏, 12 במרץ 2003
  3. ^ ‏אור ברנע, מהיום: הד ארצי לא תפיץ יותר מוזיקה לועזית, באתר ynet‏, 1 במאי 2007
  4. ^ ‏אלכס פולונסקי, NMC United רכשה את הד ארצי, באתר נענע10, 30 בדצמבר 2008‏