מושב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המושב נהלל
שדות מושב שדמה
רחוב ראשי אופייני במושב

מוֹשָׁב הוא צורת התיישבות כפרית ייחודית למדינת ישראל, אשר מאגדת קבוצה של תושבים (לרוב חקלאים) במסגרת כלכלית שיתופית. המשתתפים במסגרת המושבית מכונים חברים. בניגוד לקיבוץ ההיסטורי, המשפחה מהווה במושב יחידה כלכלית עצמאית הפועלת במסגרת כללי עזרה הדדית. לכל חבר מושב מוקצית חלקה, אשר במרבית המקרים משמשת לחקלאות. כיום, בחלק מן המושבים מתגוררים אנשים נוספים, שאינם חברים במסגרת השיתופית והם מכונים תושבים. תנועת המושבים והתנועה הקיבוצית הן התנועות ההתיישבותיות הגדולות בישראל.

רוב המושבים בארץ קיבלו אדמות שהוקצו להם על ידי מוסדות המדינה (או מוסדות היישוב, לפני קום המדינה). רבים מהם מגדלים במושב דור שלישי של צאצאים, (במושבים הוותיקים כגון נהלל קיים כבר דור חמישי) אך מבחינה קניינית - האדמות שייכות למדינה, ומוקצות לתושבים לעיבוד חקלאי.

צורת ההתיישבות המושבית מחולקת לשלושה סוגים, בהתאם לסוג השותפות:

  • מושב שיתופי
  • מושב עובדים
  • מושב עולים

מושב עובדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושב עובדים הוא מסגרת שיתופית להתיישבות, בה מהווה המשפחה יחידה כלכלית אוטונומית, הן בתחום הייצור והן בתחום הצריכה. ראשיתם של מושבי העובדים במושבי הפועלים שהיו יישובים בהם התגוררו פועלים חקלאיים אשר קיבלו חלקות קרקע מן הקרן הקיימת על-מנת להשלים את הכנסתם.

מושב הפועלים הראשון היה עין גנים שנבנה בסמוך לפתח תקווה ושימש כמשכנם של אנשי רוח רבים. לבסוף צורף המושב אל העיר פתח תקווה וכיום כמעט ולא נותר ממנו זכר. אחריו הוקם נחלת יהודה ולאחר מכן באר יעקב.

במושב עובדים כל חבר עובד במשק משלו. המסגרת השיתופית באה לידי ביטוי באיחוד עוסקים לצורכי רישום, ובערבות הדדית. כמו בכל צורת התיישבות, גם כאן נשמר ההיבט הציבורי של הקהילה.

רוב המושבים בארץ הם מושבי עובדים. מושב העובדים הראשון, נהלל, הוקם בשנת 1921, בידי אנשי העלייה השנייה, שחיפשו להקים מסגרת חיים שיתופית המאפשרת יותר עצמאות לתא המשפחתי ולחבר מאשר בקיבוץ, הגרעין המייסד הגיע ברובו מדגניה וכנרת. צורתו המפורסמת של המושב נהלל ממחישה את האופי המייחד את מושב העובדים מבין צורות ההתיישבות הכפריות האחרות: הוא בנוי בצורה מעגלית, ומעבר לכל בית מ-75 הנחלות המצויות בו משתרעת חלקה חקלאית צמודה. במבט מלמעלה מתקבלת צורת 'שמש', כאשר במרכז מצויים מבני הציבור, מסביבם הבתים, ובשטח הרחב העוטף אותם - החלקות החקלאיות.

רעיון מושב העובדים נהגה לראשונה באופן תאורטי על ידי יצחק וילקנסקי במאמרים שפורסמו בעיתון הפועל הצעיר. וזאת על סמך רעיונותיו של פרנץ אופנהיימר והניסיון המעשי בקואופרציה במרחביה והקולקטיב החקלאי בחוות סג'רה. בשנת 1919 פרסם אליעזר יפה את 'החוברת ליסוד מושבי עובדים'. בחוברת זו נוסחו לראשונה באופן פרקטי עקרונות מושב העובדים בצד תכנון מפורט להקמתו. עקרונות היסוד כפי שנוסחו בחוברת ואשר על פיהם הוקמה נהלל הינם:

  • קרקע לאומית: מקימי המושב ראו לנגד עיניהם את אדמות הערבים שבכל דור חולקו מחדש בין בני המשפחה וכך הלכו וקטנו עד שנהיה קשה כלכלית להתקיים מהן, לכן הם החליטו שהקרקע תהיה שייכת למוסדות הלאומיים, ניתן יהיה להחכירה למעבד הקרקע בלבד והיא תעבור מדור לדור מבלי אפשרות לחלקה.
  • עבודה עצמית: על מנת למנוע מצב בו נוצר מעמד של פועלים ומעמד של מעסיקים נקבע כי אסור להעסיק עובדים חיצוניים במשק החקלאי. מאוחר יותר כאשר הוקמה מעברה בסמוך לנהלל ונוצר צורך למצוא מקומות תעסוקה עבור תושביה שונה סעיף זה.
  • משק חקלאי מעורב: נקבע כי בכל משק יהיה מגוון של ענפים חקלאיים וזאת על מנת למנוע תלות בענף אחד ועונתיות.
  • עזרה הדדית: חברי המושב יתגייסו כדי למנוע מהפרט מלהיכשל.
  • אחריות וערבות הדדית: מטרתו של סעיף זה לאפשר לגייס אנשים וכספים למפעלים ציבוריים (קניית כלים חקלאיים גדולים לשימוש הכלל לדוגמה).
  • קנייה ומכירה משותפת: נקבע כי החקלאים יקנו וימכרו את מוצריהם במשותף.

ועדת ניר, שנבחרה בוועידה החקלאית השלישית של הסתדרות הפועלים החקלאיים הגישה לאישור המועצה החקלאית שהתקיימה בגן שמואל ב 3-5 במרץ 1927 (תרפ"ז), את חוקת משקי העובדים.‏[1], בפרק א - העיקרים היסודיים של המושב נקבעו הכללים הבאים:

  1. שלילת קניין פרטי של המתיישב בקרקע ושייכותו ללאום.
  2. עבודה עצמית.
  3. חברות המושב בחברת-העובדים.
  4. עזרה ואחריות הדדית במלוא היקפה.
  5. מקח וממכר משותף ומאוחד באמצעות מוסדות חברת-העובדים.
  6. סדור זכויות הקניין לפי חוקי חברת-העובדים.
  7. הנהלה עצמית של המושב בכל ענייניו, בשיתופם ובשוויון זכויותיהם של כל חבריו וחברותיו.
  8. חרות היחיד בענייני מדיניות, דת ומפלגה.
  9. בחירה עצמית של החברים.
  10. ישוב כל הסכסוכים בתחומי חברת-העובדים.

בפרק ב - המושב כיחידה קואופרטיבית. נקבעו הקשרים ההדדיים בין המושב לבין ניר שיתופי וכפיפות המושב ל"ניר". פרק ט' - תקנות נוספות ושינויי תקנות מחייב אישור "ניר" לכל שינוי בתקנות.

בשנים האחרונות הופשרו אדמותיהם של מושבים רבים, ונפתחו גם לשימושים אחרים, שאינם חקלאיים. כך אנו מוצאים כיום מושבים שמשתמשים בשטחיהם לאחסון ואף למסחר.

מושב שיתופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מושב שיתופי

מושב שיתופי הינו מעין דרך ביניים בין הקיבוץ ההיסטורי לבין מושב העובדים. גם כאן, כמו במושב העובדים, מהווה המשפחה יחידה כלכלית אוטונומית, אולם בתחום הצריכה בלבד.

כיום, אין למעשה הבדל בין המושב השיתופי ההיסטורי לבין הקיבוץ השיתופי. החברים במושב השיתופי מאוגדים באגודה. בדומה לקיבוץ אדמות המושב, הכלים החקלאיים, הבתים והתוצרת החקלאית הינם רכוש האגודה. כמו כן העבודה מתבצעת על פי סידור מרכזי ולכל משפחה ניתן "תקציב" לקיום ביתה על פי גודלה וצרכיה. בניגוד לקיבוץ ההיסטורי ובדומה למושב העובדים, אין במושב השיתופי חדר אוכל משותף ולינה משותפת. לכל משפחה ישנה חלקת אדמה לשימושה הפרטי, עליה בנוי בית המגורים, וחשבון בנק פרטי, בו היא מנהלת את ענייניה כרצונה.

מושבי עולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מושב עולים

מושבי עולים הם מושבי עובדים‏[2] שהוקמו ביוזמת המדינה בעיקר בשנים הראשונות לקיומה ומטרתם הייתה יישוב עולים ביישובים חקלאיים. למושבי העולים מאפיינים שונים במקצת ממושבי העובדים הרגילים, משום שלא הוקמו על ידי קבוצות המאורגנות אידאולוגית - כי אם על ידי עולים שהופנו אליהם מטעם המדינה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזכורים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ארכיון העבודה במכון לבון, IV-235-3-741
  2. ^ ר' מושבי עולים באתר תנועת העבודה