אבקת הריאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אבקת הריאות או פנאומוקוניוזיס (Pneumoconiosis) היא קבוצה של מחלות ריאה שהסיבה להן היא שאיפה של חלקיקים מזיקים.

מחלות אלו הן תלויות מינון- ככל שהחלקיק נשאף יותר ולאורך זמן רב יותר, יש סיכוי גבוה יותר לפתח מחלה. צורת החלקיק וגודלו יקבעו לאן יגיע במערכת הנשימה: חלקיקים קטנים יבלעו על ידי מקרופאגים, וריבוי שלהם יגרור ריבוי של המקרופאגים בריאה, הפרשת ציטוקינים ובסופו של דבר פיברוזיס של הריאה: למשל, צורן. חלקיקי פחם, לעומת זאת, שוקעים בריאות- אנתרקוזיס, וגורמים פחות לפיברוזיס של הריאה.

סיליקוזיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהי המחלה התעסוקתית השכיחה ביותר, הנגרמת כתוצאה מחשיפה לסיליקטים כגון סיליקון קוורץ (במסגרת מחצבות, תעשיות זכוכית, מכרות ועוד). כניסת הגבישים לריאה גורמת להפעלת ציטוקינים ותאי דלקת הגורמים למחלה אינטרסטציאלית דיפוזית- את גבישי הסיליקון המצטברים ניתן לראות באור מקוטב- והם גורמים להצטברות של קולגן לנודולים שסביבם יש פיברוזיס ותאי דלקת.

ישנן שתי צורות של סיליקוזיס:

  • סיליקוזיס נודולרית: הנודולות בנויות בצורת קולגן קונצנטרי, עם מרכז היאליני. בשלבים מתקדמים של המחלה, ניתן לראות התמזגות של הנודולים (הקשריות) ויצירת מוקדים גדולים יותר- המחלה ממשיכה להתפתח למרות ששאיפת הסיליקון (צורן) נפסקת. הצורן הינו חומר טוקסי, והוא הורג את המקרופאגים אשר בולעים אותו, ואלו נבלעים שוב על ידי מקרופאגים חדשים- המקרופאגים אשר הולכים ומתרבים משחררים מתווכים כימיים הגורמים לייצור כמות גדולה של קולגן. ניתן לראות בתוך הרקמה נודולות פיברוטיות, שחורות, מוגבלות היטב וקשות למישוש. חלקים מהריאה, בעיקר באונות העליונות, הופכים לגושים שחורים וקשים, כמו אבן.
  • סיליקוזיס חדה: צורה זו נדירה יותר ופוגעת לרוב באנשים צעירים, החשופים לשאיפה של הצורן. אצל חולים אלו הפגיעה היא בעיקר בנאדיות הריאה- המאופיינת בהימצאות של חומר חלבוני שומני בתוך הנאדיות (תמונה קלינית של פרוטאינוזיס אלוואולרי).

אזבסטוזיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אזבסטוזיס

אזבסט יכול לגרום למספר תופעות קליניות- אזבסטוזיס כפי שיוסבר להלן, מזותליומה ממאירה (ראו גידולי הריאה) והופעת פלאקים שפירים על הפלאורה, המרמזים על החשיפה לאזבסט, ואשר עלולים להסתייד ולגרום להדבקה של הפלאורה הויסראלית לבית החזה ופגיעה בנשימה.

עד השנים האחרונות, אזבסט היה חומר שכיח בבניה (כיום אסור לשימוש לאור רעילותו הרבה). סיבי האזבסט הם סיליקטים המייצרים סיבים שגורמים לנזקים משמעותיים. ניתן לזהות סיבי אזבסט זהובים, עטופי ברזל, בשטיפה ברונכיאלית- חלק מהסיבים פיברוגניים יותר, וחלק פחות (סיבים מסוג amphibole הינם מסוכנים וקרצינוגניים יותר- סיבי ברזל, לעומת סיבים מסוג chrisotile אשר עשויים מגנזיום-סיליקאט). הסיבים מעודדים הפרשה של רדיקלים חופשיים על ידי תאי הדלקת וכך מעלים סיכוי להתפתחות המחלות השונות. אצל אנשים מעשנים, אשר נחשפו לאזבסט, יש סינרגיה מוכחת בהתפתחות של קרצינומה (הסיכון במעשן החשוף לאזבסט גבוה פי 50 עד 100 מאשר לא מעשן).

מחלת האזבסטוזיס מתאפיינת בפיברוזיס אינטרסטיציאלית דיפוזית, המאופיין בגופיפי אזבסט- אלו הם גופיפים סיביים, חומים ומאורכים, בהם שקע חומר חלבוני וברזל. בדומה לסיליקוזיס, המקרופאגים מנסים לבלוע את סיבי האזבסט ומשחררים מתווכים כימיים הגורמים לתגובות דלקתיות, אולם בעוד שבסיליקוזיס יש פתולוגיה נודולרית של קשריות, באזבסטוזיס התמונה היא דיפוזית.

מחלת כורי הפחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלה זו (coal worker's pneumoconiosis)- היא מחלה הנובעת משאיפה של פחם- אשר נבלע על ידי מקרופאגים ונותן לריאה גוון שחור. הנזק ההתחלתי מכונה אנתרקוזיס- anthracosis- מצב א-סיפוטמטי שלא גורם בתחילה לנזק, וקיים גם אצל אנשים מעשנים, בערים תעשייתיות ובחשיפה כללית לפחם- אנתרקוזיס הינה א-סימפטומטית וללא תגובה נראית לעין.

המחלה עצמה מתפתחת כתוצאה מחשיפה גבוהה וממושכת לפחם, כאשר ניתן לראות הצטברות של פחם בקשריות לימפה, שערי הריאות ומקומות נוספים, כשהתמונה הפתולוגית הינה של נודולים (קשריות): המקרופאגים יוצרים גבשושיות המכילות פיגמנט שחור, ועטופות ברשת של סיבי קולגן. לאחר שנים של התפתחות המחלה מופיעות צלקות קולגניות שמכילות את הפיגמנט השחור: (מחלה זו מכונה שם פיברוזיס קשה מתקדמת של הריאה)- זוהי צורה מתקדמת של המחלה, המאופיינת בצלקות גדולות שחורות בריאה, לעתים בקוטר של מעל 10 ס"מ. צלקות אלו מורכבות מרקמה פיברוטית ופיגמנט פחם, ולעתים מרכזן הוא נמקי.

מבחינה קלינית, קיימת הפרעה בתפקוד הריאה, יתר לחץ דם ריאתי ולב ריאתי- core pulmonale. שלא בדומה לאסבסטוזיס, מחלת כורי הפחם אינה קשורה לקרצינומה של הריאות (לא מהווה ככל הנראה גורם סיכון לכך).

בריליוזיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהי מחלה המתפתחת משאיפת עשן או אבק של בריליום. הבריליום נמצא בעיקר בתערובת של מתכות- למשל, תעשיות מטוסים, תעשיות גרעיניות וכו'. ישנן שתי צורות של בריליוזיס- חדה וכרונית, כאשר 60% מהחולים בה חולים במחלה הכרונית. בריליוזיס כרונית מתפתחת כעבור למעלה מ- 20 שנה לאחר החשיפה לבריליום. אצל מרבית החולים השינוי העיקרי הינו פנאומוניטיס אינטרסטיציאלית, עם אקסודט עשיר בלימפוציטים ובתאי פלסמה בדפנות הנאדיות. לאחר מכן מתפתחת פיברוזיס נרחבת אשר עלולה לגרום להפרעות קשות בתפקוד הריאות ואף למוות. בכ- 40% מן החולים מופיעות גרנולומות הדומות לאלו המתפתחות בסרקואידוזיס.

סוגי אבק אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות עוד מספר דוגמאות למחלות הנגרמות על ידי שאיפה של סוגי אבק: למשל, מחלות הנגרמות כתוצאה משאיפה של טלק, טיטניום, קדמיום, קובלט ועוד. בכל המחלות הללו התופעה הינה פיברוזיס של הריאות (יכולה להיות נודולרית או דיפוזית).

גורמים אורגניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הגורמים האורגניים ניתן לציין את "ריאת החקלאי", כתוצאה מעובש החציר, אנשים המטפלים בציפורים (כתוצאה מקשקשי נוצות והצואה של ציפורים), ועובדים בתעשיות שונות (עץ, כותנה וכו'). בסופי שבוע, חולים אלו מרגישים טוב אולם עם החזרה לעבודה מופיע קוצר נשימה ולחץ בחזה (לכן נקראת המחלה גם "מחלת יום שני"- Monday mornings disease).

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.