אדוארד גרטנר
 | |
| לידה |
2 ביולי 1801 ברלין, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
22 בפברואר 1877 (בגיל 75) Flecken Zechlin, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| שם לידה |
Johann Philipp Eduard Gärtner |
| יצירות ידועות |
Parochialstrasse in Berlin |
  | |
יוהאן פיליפ אדוארד גרטנר (בגרמנית: Johann Philipp Eduard Gaertner; 2 ביוני 1801 – 22 בפברואר 1877) היה צייר גרמני, שהתמחה בתיאורי אדריכלות עירונית.[1]
ביוגרפיה ועבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1806 עבר עם אמו לקאסל, שם קיבל שיעורי רישום ראשונים. הם חזרו לברלין בשנת 1813 והוא עשה חניכות של שש שנים במפעל החרסינה המלכותי. אף על פי שאמנים רבים החלו את דרכם במפעל, הוא הרגיש שההוראה הניתנת היא שטחית ולקח שיעורי רישום באקדמיה לאמנויות.
בשנת 1821 קיבל תפקיד כצייר דקורטיבי בסטודיו של קרל וילהלם גרופיוס, צייר תיאטרון "רויאל קורט", שם שהה עד 1825. במהלך תקופה זו הוא נמשך לציור אדריכלי. הוא הצליח לממן נסיעת לימודים לפריז על ידי מכירת דיוקן של מלך פרידריך וילהלם השלישי מפרוסיה למשפחת המלוכה. בעודו שם, הוא רכש מיומנות רבה יותר במניפולציה של אור ואווירה, וקיבל השראה מהנופים המרהיבים של בניינים מימי הביניים כדי להתמסר כמעט לחלוטין לציור נופים עירוניים.
הצלחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם שובו לברלין הוא הפך לצייר בעל מקצוע חופשי. בשנת 1829 הוא התחתן ובסופו של דבר נולדו לו 12 ילדים. במהלך עשר השנים הבאות, הוא התמסר לתיעוד הבניינים בסגנון בידרמאייר בברלין, ועם מחשבה על לקוחות מלכותיים, הפיק סדרת סצינות המתארות את הטירות בבלווי, שרלוטנבורג וגליאניקה. בשנת 1833 התקבל לאקדמיה כמומחה "לציור פרספקטיבה".[2]
בשנה שלאחר מכן הוא החל את עבודתו המפורסמת ביותר: פנורמה של שישה פאנלים של ברלין. הוא צייר מגג כנסיית פרידריכסוורדר, שהוא גג שטוח (ומקום פופולרי למתבוננים מכיוון שניתן לראות משם את כל הבניינים הידועים ביותר בעיר). יצירה זו נרכשה על ידי המלך וגרסה שנייה נקנתה על ידי בת המלך, צארינה אלכסנדרה פיודורובנה. רכישתם הפכה לסיבה לנסיעה למוסקבה וסנט פטרסבורג (1837–1838), במהלכו צייר גרטנר בהרחבה.
קריירה בירידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1840 נפטר המלך פרידריך וילהלם השלישי. יורשו, פרידריך וילהלם הרביעי, העדיף ציורים בסגנון איטלקי עם נופים יוונים וקנה מעט מאוד מגרטנר, שבלי הכנסות הלקוח הראשי שלו התחיל עד מהרה להתקשות כלכלית.
בסופו של דבר הוא יצר קשר עם קבוצה שהתעניינה בהגנה ובשחזור של אנדרטאות ונדרשה לערוך מלאי מאוייר משלהן. כתוצאה מכך, גרטנר נסע לכפרים ולעיירות ברחבי פרוסיה, והכין רישומי צבעי מים, כולל נופים ציוריים שנועדו להימכר בשובו לברלין. בדרך זו הוא הצליח למשוך כמה לקוחות ממעמד הביניים, אך הם הוכיחו שהם לא תחליף לפטרונות המלכותית. הוא החל להתרחק מהארכיטקטורה, והפיק סצנות רומנטיות מלאות בצוקים תלולים, צוענים, חורבות ועצי אלון, אך מעולם לא החזיר את החסות המלכותית לעצמו. ציוריו מתקופה זו נחשבים בדרך כלל לנחותים.
ככל שהתקדמה המאה, הוא סבל יותר ויותר מתחרות עם אמנות הצילום החדשה. בשנת 1870 הוא ומשפחתו החליטו לעזוב את האווירה הדחוסה של ברלין ולהתיישב בפלקן זכלין, אזור כפרי ליד ריינסברג. שם הוא נפטר בשנת 1877.
אלמנתו ביקשה קצבה שנתית של 150 מארק מקרן התמיכה באמנים של האקדמיה, אך בקשתה נדחתה. עבודותיו נשכחו כמעט עד "תערוכת המאה הגרמנית" בשנת 1906, אז הם הוצגו שוב. תערוכות מרכזיות נוספות הוצגו עבודותיו בשנים 1968, 1977 ו-2001.[3]
שיטת עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ייתכן שהוא עשה שימוש במצלמת אובסקורה כדי לשרטט את מסגרות ציוריו. אף שהדבר לא מוזכר במפורש בהערות העבודה שלו, הוא כן מתייחס ל"מכונת שרטוט" וחלק משרטוטיו נעשים על נייר שקוף. הוא גם החזיק באוסף תצלומים, אך אין שום אינדיקציה לכך שאלה שימשו כמודלים.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
אולם קונצרטים בארמון סנסוסי -
החדר הסיני בארמון בברלין -
הסטודיו של קרל, נסיך פרוסיה -
משפחת וסטפאל בחממה -
-
כניסה לתיאטרון -
מפעל החרסינה בשרלוטנבורג -
בית העירייה בפרלברג
_2.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Robert Dohme (1878), "Gärtner, Eduard", Allgemeine Deutsche Biographie (ADB) (in German), 8, Leipzig: Duncker & Humblot, p. 381
- ^ "Gaertner, Johann Philipp Eduard", daten.digitale-sammlungen.de
- ^ Eduard Gaertner im Museum Ephraim-Palais, web.archive.org, 2013-06-01