אולג מנשיקוב

אולג מנשיקוב
Олег Евгеньевич Меньшиков
לידה	8 בנובמבר 1960 (בן 63); סרפוחוב, ברה"מ
מדינה	ברית המועצות, רוסיה
השכלה	בית הספר הגבוה למשחק על שם מיכאיל שצ'פקין (1981)
תקופת הפעילות	מ-1980
מעסיק	תיאטרון מאלי, Yermolova Theatre, תיאטרון הצבא הרוסי
פרסים והוקרה	פרס לורנס אוליבייה לשחקן הטוב ביותר בתפקיד משנה (1992); מסדר הדקל האקדמי (2003); קינוטאבר (1996); פרס הפדרציה הרוסית (1997); פרס הפדרציה הרוסית (1999); פרס ניקה (1997); פרס הפדרציה הרוסית (1995); אמן העם של הפדרציה הרוסית (5 ביוני 2003); עיטור הכבוד של הפדרציה הרוסית (8 בנובמבר 2010); Triumph; איל הזהב ;
	www.menshikov.ru

אולג יבגנייביץ' מנשיקוב (ברוסית: Олег Евгеньевич Меньшиков; נולד ב-8 בנובמבר 1960) הוא שחקן, במאי תיאטרון וזמר רוסי, משמש בתפקיד המנהל האמנותי הנוכחי של תיאטרון ירמולוב במוסקבה.

מנשיקוב ידוע בזכות תפקידיו בסרטים של ניקיטה מיכלקוב "שמש בוגדנית" (1994), "הספר מסיביריה" (1998), "שמש בוגדנית 2: הציפייה" (2010) "שמש בוגדנית 2: המצודה" (2011), כמו גם על הופעתו ב"ממזרח למערב" של רגיס ורנייה (1999).

מנשיקוב זכה בפרס פרס לורנס אוליבייה, בפרס ניקה ושלושה פרסי מדינה של הפדרציה הרוסית הוא גם חתן מסדר הכבוד של הפדרציה הרוסית.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנשיקוב נולד בסרפוחוב, מחוז מוסקבה, לאב יבגני (יליד 1934), מהנדס צבאי, ולאם ילנה (ילידת 1933), רופאה.^[1] ^[2]

בנוסף לבית הספר הרגיל, מנשיקוב למד בבית ספר למוזיקה, שם ניגן בפסנתר ובכינור .^[1] בשנת 1977 נרשם לבית הספר לתיאטרון הגבוה "מיכאיל שצ'פקין", שם למד משחק תחת ולדימיר מונחוב.^[3]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנשיקוב עשה את הופעת הבכורה שלו בסרט הטלוויזיה "ממתין ומקווה" משנת 1980. בשנה שלאחר מכן ערך את הופעת הבכורה שלו בקולנוע בסרט "יחסי משפחה", שהיה שיתוף הפעולה הראשון שלו עם ניקיטה מיכאלקוב. מנשיקוב המשיך אז לככב בסדרה של סרטים מצליחים שהפכו אותו לכוכב בברית המועצות, כולל "טיסות בחלומות ומציאות", "הליצן החביב עלי", "דרך רחוב מיין עם תזמורת" ו"מון סאונד" אודות קרב מון סאונד. הוא זכה לשבחים על הופעתו ב"דיובה-דיובה" (1992), שעבורה היה מועמד לפרס ניקה, האוסקר הסובייטי.

מנשיקוב משך לראשונה את תשומת הלב הבינלאומית בהפקה של תיאטרון הגלוב "כשהיא רקדה", עבורה זכה בפרס פרס לורנס אוליבייה להופעה הטובה ביותר בתפקיד משנה. הוא זכה להצלחה נוספת עם "שמש בוגדנית" של ניקיטה מיכלקוב, בו גילם סוכן נ.ק.ו.ד. מניפולטיבי שהתאבד במהלך הטיהור הגדול של סטלין . "שמש בוגדנית" זכה בפרס הגדול בפסטיבל הקולנוע בקאן ובפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. מנשיקוב שב לגלם מחדש את הדמות בסרטי ההמשך שיצאו בשנים 2010–2011.

בשנת 1996 כיכב מנשיקוב ב"אסיר ההרים" של סרגיי בודרוב, עבורו זכה בפרס ניקה לשחקן הטוב ביותר. הוא המשיך לשתף פעולה עם מיכלקוב בהספר מסיביריה (1998) לצד ג'וליה אורמונד, ובסרטו של רגיס ורנייה "ממזרח למערב" (1999) לצד סנדרין בונאייר וקתרין דנב. הוא הופיע גם בסדרת הטלוויזיה "חשוד עיקרי" (2003), "דוקטור ז'יוואגו (2005) "יועץ ממלכתי" (2005) כאראסט פנדורין וב"אגדה מספר 17" (2013) כאנטולי טראסוב ובסדרה "דוקטור ז'יוואגו" (2006).

בשנת 1997, מנשיקוב היה נשיא חבר השופטים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי של מוסקבה.^[4] מאז 2012 משמש כמנהל אמנותי של תיאטרון ירמולובה במוסקבה.^[5]

מנשיקוב זכה שלוש פעמים בפרס המדינה של הפדרציה הרוסית על תרומתו הבולטת לאמנות הקולנוע.^[6] ^[7] ^[8] בשנת 2003 הוענק לו תואר האמן העממי של רוסיה^[9] וכן הוענק לו מסדר הכבוד בשנת 2010.^[10]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 נישא מנשיקוב לחברתו השחקנית אנסטסיה צ'רנובה. ^[11] הוא מתגורר במוסקבה .^[3]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט / סדרה	שם בשפת המקור	שנה	דמות	הערות
	Жду и надеюсь	1980	שורקה דומוק	סרט טלוויזיה
יחסי משפחה	Родня	1981	קיריל	בבימויו של ניקיטה מיכאלקוב
שער פוקרובסקי	Покровские ворота	1982	קונסטנטין רומין	בבימויו של ניקולאי קוזאקוב
	Полёты во сне и наяву	1982	חבר של אליסה
הנשיקה	Поцелуй	1983	מרזליאקוב	סרט טלוויזיה
	Полоса препятствий	1982	ולדימיר מז'ירוב
	Капитан Фракасс	1984	הברון סיגוגניאק	מיני-סדרה
	Володя большой, Володя маленький	1985	ולדימיר סלימוביץ'	סדרת טלוויזיה
	Михайло Ломоносов	1986	דמיטרי וינוגרדוב	סדרת טלוויזיה
מון סאונד	Моонзунд	1987	סרגיי ארטנייב
הליצן החביב עלי	Мой любимый клоун	1986	סרגיי סיניצין
	По главной улице с оркестром	1987	קורוליקוב
	Брызги шампанского	1988	סרגיי
	Жизнь по лимиту	1988	מישה
	Лестница	1989	ולדימיר פירושניקוב
	Яма	1990	ואסילי ליקונין
דיובה-דיובה	Дюба-дюба	1992	אנדריי פלטניוב
שמש בוגדנית	Утомлённые солнцем	1994	דמיטרי ארסנטייב	בבימויו של ניקיטה מיכאלקוב
אסיר ההרים	Кавказский пленник	1996	סניה
הספר מסיביריה	Сибирский цирюльник	1998	אנדריי טולסטוי / אנדרו מק'קראקן	בבימויו של ניקיטה מיכאלקוב
אמא	Мама	1999	ליונצ'יק
ממזרח למערב	Est - Ouest	1999	אלכסיי גולובין
החשוד העיקרי, עונה 6		2003	מילאן לוקיץ'	סדרת טלוויזיה בריטית, 2 פרקים
יועץ ממלכתי	Статский советник	2005	אראסט פנדורין
	Золотой телёнок	2006	אוסטפ בנדר	מיני-סדרה
דוקטור ז'יוואגו	Доктор Живаго	2006	יורי ז'יוואגו	מיני-סדרה
	О чём говорят мужчины	2010	בתפקיד עצמו	הופעת קמע
שמש בוגדנית 2: הציפייה	Утомлённые солнцем 2: Предстояние	2010	דמיטרי ארסנטייב	בבימויו של ניקיטה מיכאלקוב
שמש בוגדנית 2: המצודה	Утомлённые солнцем 2: Цитадель	2011	דמיטרי ארסנטייב	בבימויו של ניקיטה מיכאלקוב
אגדה מספר 17	Легенда №17	2013	אנטולי טראסוב
Attraction	Притяжение	2017	קולונל ולנטין לבדב
גוגול: ההתחלה	Гоголь. Начало	2017	יאקוב גורו
גוגול: נקמה נוראית	Гоголь. Страшная месть	2018	יאקוב גורו
פלישה	Вторжение	2020	קולונל ולנטין לבדב
פסיכו	Псих	2020		סדרת טלוויזיה
ספוילר	Спойлер	2021		סדרת טלוויזיה
כבודו	Ваша Честь	2022		סדרת טלוויזיה

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס	שנה	קטגוריה	סרט	תוצאה
פרס אלכסנדר דובז'נקו	1987	מדליית כסף למשחק	מון סאונד	זכייה
פרס טלה הזהב	1996	תרומה מצטיינת לקולנוע		זכייה
פרס נשר הזהב	2014	שחקן המשנה הטוב ביותר	אגדה מספר 17	מועמדות
פרס פסטיבל הקולנוע Kinotavr	1996	גרנד פרי	אסיר ההרים	זכייה
פרס לורנס אוליבייה	1992	שחקן המשנה הטוב ביותר	כשהיא רקדה	זכייה
פסטיבל העונות של מוסקבה	1990	פרס השחקן הטוב	קליגולה	זכייה
פרס ניקה	1993	השחקן הטוב ביותר	דיובה-דיובה	מועמדות
פרס ניקה	1997	השחקן הטוב ביותר	אסיר ההרים	זכייה
פרס מבקרי הקולנוע הרוסי	1994	שחקן השנה	שמש בוגדנית	זכייה
פרס הגילדה הרוסית למבקרי קולנוע	2014	שחקן המשנה הטוב ביותר	אגדה מספר 17	מועמדות
פרס המדינה של הפדרציה הרוסית	1995	תרומה בולטת לאמנות הקולנוע	שמש בוגדנית	זכייה
	1997		אסיר ההרים	זכייה
	1999		הספר מסיביריה	זכייה
פרס טריומף לסרטים עצמאיים	1996	תרומה בולטת לתרבות		זכייה
פרס תיאטרון ויקטור רוזוב	1993	תרומה לתיאטרון		זכייה