אולינגיטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgאולינגיטו
Olinguito ZooKeys 324, solo.jpg
מצב שימור
מצב שימור: לא הוגדר
מיון מדעי
סוג: בסרקיון
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Bassaricyon neblina
תחום תפוצה
תפוצת האולינגו באמריקה הדרומית

אולינגיטו (שם מדעי: Bassaricyon neblina), הוא מין יונק בסוג בסרקיון במשפחת הראקוניים. מקום תפוצתו ביערות הגשם של קולומביה ואקוודור. המין זוהה והוגדר מדעית רק באוגוסט 2013, משום שקודם לכן זיהו פרטים שלו בטעות כנציגים קטני-גוף של אולינגו, המין הגדול יותר בסוג בסרקיון.

גילוי וסיווג[עריכת קוד מקור | עריכה]

המין הוכרז והוגדר רשמית ב-15 באוגוסט 2013 על ידי כריסטופר הלגן, אוצר במוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע של הסמית'סוניאן בוושינגטון שבארצות הברית ועמיתיו. הלגן זיהה דגימות מן המין במוזיאון פילד להיסטוריה של הטבע בשיקגו, ומיצה מהן DNA על-מנת להוכיח שהם מין נפרד מן האולינגו. לאחר מכן התברר שנקבת אולינגיטו, שכונתה "רינגרל", הייתה בגן החיות בפארק הזואולוגי הלאומי בוושינגטון עד מותה בשנת 1976. היא זוהתה בטעות כאולינגו, ומטפלים ניסו ללא הצלחה לזווג אותה עם זכרי אולינגו.

אולינגיטו הוא אחד המעטים ממיני היונקים שעדיין לא הוגדרו עד לאחרונה, והוא המין הראשון מסדרת הטורפים ביבשת אמריקה שהוגדר מזה 35 שנה.

מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האולינגיטו הוא המין הקטן ביותר במשפחת הראקוניים. משקלו של בוגר כ-900 גרם. הוא דומה במראהו לקרוביו הגדולים יותר, האולינגו והדביבון הלופת, אך בהשוואה לאולינגו פרוותו סמיכה יותר, תצורת השיניים שלו שונה, וזנבו ואוזניו קצרים יותר באופן יחסי.

תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

האולינגיטו שוכן ביערות הגשם הטרופיים של הרי האנדים, בגובה של יותר מ-1,500 מטר מעל פני הים. פרטים מן המין זוהו ביערות המשתרעים ממרכז קולומביה ועד מערב אקוודור. לא ידוע אם המין נמצא בסכנת הכחדה, ואולם מוערך כי בית הגידול שלו מצטמצם, כיוון שיותר מ-40% מהיערות שבאזור תפוצתו כבר בוראו.

אורח חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לאולינגו ולדביבון הלופת, האולינגיטו הוא ארבוראלי בלעדי, ומבלה את מרבית חייו על עצים. כמוהם הוא פעיל בעיקר בלילה, איננו חברותי ונוטה להסתתרות. אף שמבחינה טקסונומית האולינגיטו שייך לסדרת הטורפים, הוא אוכל-כל בדומה למרבית שאר בני משפחת הראקוניים, וניזון בעיקר מפירות, וכן מחרקים ומצוף.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]