דוב חום

דוב חום
מצב שימור
מצב שימור: ללא חשש (LC)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	טורפים
משפחה:	דוביים
סוג:	דוב
מין:	דוב חום
שם מדעי
Ursus arctos
תחום תפוצה

דוב חום (שם מדעי: Ursus arctos) הוא מין בסוג דוב.

תפוצה: הדוב החום מצוי בחצי הכדור הצפוני, באירופה, אמריקה הצפונית ואסיה.

תכונות הקשורות במבנה

חושים

חוש הריח הוא המפותח ביותר מבין חושיו של הדוב החום. הוא נוהג לרחרח את הקרקע בהולכו ולהתרומם על שתי רגליו ולהריח את האוויר, שמא תישא אליו הרוח את ריחו של הטרף או אולי של דוב יריב.

מבנה

הדובים החומים פוסעים על מלוא כף רגלם, כפי שנוהג גם האדם, הם שוחים היטב, רצים במהירות של כ-48 קמ"ש (מהיר בהרבה מהאצן המהיר בעולם) למרחקים בינוניים ובצעירותם אף יודעים לטפס על עצים בעזרת טופריהם הארוכים.

התנהגות

מבנה חברתי

הדוב החום הוא סוליטארי (יחידאי) כמרבית הטורפים וכן טריטוריאלי. שטחה של הנחלה תלוי בכמות המזון ובמידת הצריכה ובדרך כלל יותר מ-10 קמ"ר לכל הפחות. הזכר והנקבה נפגשים בעונת הרבייה ולאחר מכן עוזב אותה הזכר. אין הוא מטפל בצאצאים ואף אינו מכירם. אפילו בשביה כאשר נמצאת המשפחה כולה, אין האב מודע לכך שהגורים שייכים לו והאם נזקקת לגונן עליהם כל העת מפניו. באביב, עת גדלה הצמחייה מחדש ומכסה את הארץ יוצאת האם וגוריה את המערה והם ילווה לפחות כשנה, כאשר כל דאגתה למנוע מדובים יריבים לקרב אליהם וכן למלא את כל מחסורם.

תרדמת חורף

הדובים החומים נמים שנת חורף. שלא כיונקים אחרים, אין טמפרטורת גופו של הדוב החום יורדת וכל כמה ימים הוא קם ממרבצו כדי לעשות את צרכיו. לנקבות נטייה חזקה יותר לשינה מאשר הזכרים ולמעשה ממליטות הן בתקופה הזו. בקיץ אוכלות הנקבות ההרות מזון רב ועם בוא הקור מוצאות הן מערה לחסות בה. הנקבה ממליטה דובון אחד או שניים ואלה נולדים קטנים למדי, משקלם כמאתיים גרם לעומת מאות הקילוגרמים ששוקלת האם. הסיבה למידתם הקטנה היא שבתקופה האמורה אין הנקבה אלא ישנה ולא אוכלת דבר ולכן, אם היו גדולים יותר, היה אז מידלדל מאגר השומן שלה וכמות החלב שהיו יונקים הייתה דועכת עד אשר היו גוועים ברעב.

אין אנו יודעים אם בישראל היה הדוב החום הסורי נם את שנת החורף. בניגוד לארצות הקור, בחורף ולקראת סופו מתכסה הארץ מעטה ירוק ומזון אינו חסר כלל וכלל עבורו. נראה שהגורם המגביל את הדוב החום מפעילות הוא המחסור במזון ולראיה, בצפון אמריקה חדלים עונה אחר עונה יותר ויותר דובים חומים לנום את שנת החורף ובמקום זאת אפשר למצוא אותם משוטטים בישובים נידחים, מטילים מורא ופחד על התושבים המקומיים, הואיל ולמדו כי בקרבת האדם אפשר למצוא מזון גם בעונה הקרה, בעיקר בפחי הזבל.

הדוב החום והאדם

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

במקרים שונים, נקשר הדוב החום למזון שבקרבת בני האדם, כגון אשפה או בחיות משק.

הדוב החום הוא סמלה של העיר ברן שבשווייץ. במאורת דובים שבמרכז העיר מוחזקים דובים כבר מאות שנים.

תת-מינים

לדוב החום ישנם תת-מינים רבים בעולם. אלה הם העיקריים:

• דוב חום אירואסייתי (Ursus arctos arctos) הוא הקטן בתת-המינים. הוא מצוי בחלקים נרחבים של רוסיה.
• דוב חום סורי (Ursus arctos syriacus) מצוי כיום רק בטורקיה, בקווקז ובעיראק. הוא נעלם מנופה של ארץ ישראל, מצפון ירדן, מלבנון ומסוריה. לפני עשרות שנים רצו להשיבו לרמת הגולן, אך כיום אין כל כוונה להשיבו לחיי בר בישראל בשל החשש מפגיעה באדם ובבקר ומהיעדר שטחים טבעיים נרחבים, המתאימים לאוכלוסייה בת-קיימא.
• דוב גריזלי (Ursus arctos horribilis) הוא אחד מתת-המינים הגדולים והמפורסמים של הדוב החום. שמו בא לו בגלל "מעילו" האפור (Grizzled - בצבע אפור). שמו של הפארק הלאומי יוסמיטי מקורו בשם האינדיאני של הדוב הזה ("יוזומאטי" או "אוזומאטי") שחי בעבר בפארק, ועץ הסקוויה הענקית הגדול ביותר בפארק זה נקרא "ענק הגריזלי". שמורת הטבע המפורסמת ביותר שבה ניתן למצוא דוב זה הוא הפארק הלאומי ילוסטון.
• דוב קודיאק (Urus arctos middendorfi) הוא הגדול שבתת-המינים. משקלו כ-750 ק"ג אך ישנם פרטים בודדים הגדולים מכך. לרוב הוא אף חסון יותר מדוב הקוטב, אך קומתו נמוכה יותר.

• 

  דוב חום אירואסייתי

• 

  דוב חום סורי

• 

  דוב גריזלי

• 

  דוב קודיאק

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דוב חום