דביבון לופת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgדביבון לופת
Kinkajou.jpg

Yawning kinkajou.jpg

מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
משפחה: ראקוניים
סוג: פוטוס
מין: דביבון לופת
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Potos flavus
‏(סנט-אילר)
תחום תפוצה
Kinkajou area.png

דביבון לופת (שם מדעי: Potos flavus), הנקרא גם קינקז'ו, הוא מין יונק בסוג פוטוס במשפחת הראקוניים, הכוללת גם את הסוגים דביבון וחוטמן. הדביבון הלופת הוא מין יחיד בסוג Potos, השייך לתת-משפחת הדביבונים (Procyoninae). הדביבון הלופת הוא שוכן עצים החי ביערות גשם בדרום ובמרכז אמריקה, ואינו נתון בסכנת הכחדה, אם כי בהיותו חיית לילה הוא נראה רק לעתים רחוקות. בשוק הציד יש ביקוש לדביבון הלופת, הן כחיית מחמד, הן בשל פרוותו והן בשל בשרו. בשבי דביבון לופת חי כ-23 שנים.

גודל ומראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דביבון לופת בוגר שוקל בין 1.4 ל-4.6 ק"ג, אורך הגוף, ללא הזנב, 40-60 ס"מ, אורך הזנב 40-60 ס"מ. פרוות הדביבון כוללת מעטה חיצוני זהוב (הנוטה לחום-אפרפר), המכסה על פלומה פנימית אפורה. פניו של הדביבון קצרים, ויש לו עיניים גדולות ואזניים קטנות. זנבו הארוך משמש לאחיזה בטיפוס על עצים. יש לו רגליים קצרות עם חמש בהונות בכל רגל, וטפרים חדים.

אזור המחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור המחיה של הדביבון הלופת משתרע מהמזרח והדרום של הרי הסיירה מדרה במקסיקו, דרך מרכז אמריקה ובוליביה ממזרח להרי האנדים ועד ליער האטלנטי בדרום-מזרח ברזיל. הדביבונים נמצאים בין גובה פני הים לגובה של 2500 מ'. הדביבונים חיים בצמרות העצים של היערות הטרופיים, לרבות יערות הגשם הטרופיים ויערות עננים.

מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שהדביבון הלופת שייך לסדרת הטורפים ויש לו שיניים חדות, הוא אוכל בעיקר פירות מתוקים, ובפרט תאנים. הרכב התזונה שלהם דומה לזה של קוף העכביש. מחקרים הראו ש-90% מתזונת הדביבון כוללת פירות, שרובם בשלים. כדי לאכול את אלו, הם אוחזים בפרי בין הכפות הקדמיות, ושואבים את התכולה באמצעות לשונם הצרה והארוכה, שאורכה מגיע ל-13 ס"מ. שאר 10% של תזונת הדביבון הם עלים ופרחים. הם אוכלים גם חרקים, בעיקר נמלים.

הרגלם של הדביבונים לשלות את תכולתם של פירות בשלים וללקק נקטר מן הפרחים, נותן להם תפקיד חשוב בהפצת זרעים. בשבי נהנים הדביבונים מדבש, ולכן קיבלו גם את השם "דובי דבש", אך בטבע טרם נצפו דביבונים אוכלי דבש.

פילוגנטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדביבון הלופת קרוב לאולינגו, בן אחר למשפחת הראקוניים, גם מבחינה מורפולוגית וגם בהרגליו. עם זאת, מחקרים גנטיים הראו שהדביבון הלופת התפלג מתת-משפחת הדביבונים בשלב מוקדם, ואינו קרוב במיוחד לאף אחד מן המינים הנכחדים של תת-משפחה זו. הדמיון בין הדביבון הלופת לאולינגו הוא, לפיכך, דוגמה לאבולוציה מתכנסת. הדביבון הלופת מתייחד מהאולינגו בזנבו הלופת, בחטמו הקצר, בלשונו הנמתחת ובהיעדר בלוטות ריח סמוך לפי הטבעת. (בן המשפחה הקרוב ביותר לאולינגו הוא דווקא החוטמן). הטורף האחר היחיד בעל זנב לופת הוא הבינטורונג מדרום-מזרח אסיה.

הדביבונים הלופתים התפתחו במרכז אמריקה ופלשו אל היבשת של דרום-אמריקה, שהייתה מבודדת קודם לכן, רק לפני כמה מיליוני שנים, כחלק מן החילופין האמריקאים הגדולים, כאשר יצירת מצר היבשה הפנמי איפשרה את אלו.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו שאר הראקוניים, תבונתו של הדביבון הלופת מתחרה בזו של הפרימטים. זנבו מכוסה שיער קצר, בדומה לזה של קופי העולם החדש, והוא משתמש בו בזמן הטיפוס כבזרוע חמישית. הזנב אינו משמש לאחיזת מזון. בלוטות המפרישות חומרי ריח ממוקמות לצד הפה ועל הגחון והבטן, ומאפשרות לדביבון לסמן את הטריטוריה ואת מסלולי המעבר. הדביבון ישן ביחידות משפחתיות, והדביבונים מסרקים ופולים חרקים זה מזה. בעוד שהם צדים בדרך-כלל ביחידות, הם צדים לעתים גם בקבוצות קטנות, ואף מתחברים עם פרטי אולינגו.

כחיות לילה, הדביבון הלופת פעיל בעיקר בשעות הערב ועד חצות, ושוב בשעה שלפני השחר. במשך היום הם ישנים במסתורי העצים ובחופות העלים, ונמנעים מספיגת קרינת שמש ישירה. הם מתרבים לאורך השנה, וממליטים גור אחד או שניים, לאחר תקופת הריון של 112-118 ימים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]