דוב שפתני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgדוב שפתני
דב שפתני
מצב שימור

מצב שימור: פגיע (VU)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: פגיע
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
משפחה: דוביים
סוג: דוב שפתני
מין: דוב שפתני
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Melursus ursinus
תחום תפוצה
Sloth Bear area.png

בירוק - תפוצה נוכחית, בשחור - תפוצה בעבר.

דוב שפתני (שם מדעי: Melursus ursinus), הוא מין במשפחת הדוביים ולו שני תת-מינים: האחד, שנמצא בסרי לנקה, נקרא M.u. inornatus, והשני, בהודו, M.u. ursinus.

הופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדוב השפתני הוא דוב קטן בעל פרווה ארוכה וסבוכה בעיקר באזור הכתפיים. צבע הפרווה על פי רוב שחור אך נצפו פריטים עם ניצי פרווה חומה, אפורה, אדמדמה ובצבע קינמון. סימן ההיכר הבולט הוא כתם לבן/צהבהב גדול בצורת U או Y על החזה. החוטם בהיר ומסוגל לתזוזה; הנחיריים ניתנים לסגירה בעת הצורך. יש סברה שדילדול השיער בחרטום הפה, מסייע לו כנגד הפרשות הטרמיטים שהם עיקר מזונו. בוגרים מגיעים לגובה 190-150 ס"מ, הזכרים שוקלים 140-80 ק"ג ואילו הנקבות 95-55 ק"ג.

אזורי מחיה ותפוצה עולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיעוד המאובנים של הדוב מגיע לתקופת המיוקן לפני 5 מיליון שנים, אז נראה כי הגיע לתת היבשת ההודית. הדובים השפתניים שוכנים בדרך כלל באזורים מיוערים ובאדמות מרעה, בעיקר בגבהים נמוכים, והם מעדיפים יערות יבשים ואזורים בעלי סלעים חשופים. מרבית האוכולוסיה שוכנת בהודו ובסרי לנקה, אך נצפו פריטים גם בבנגלדש, נפאל ובהוטן.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההזדווגות מתרחשת בחודשי הקיץ: מאי, יוני ויולי. בשבי תהליך החיזור וההזדווגות נמשך יום-יומיים בלבד, בזמן זה הדובים אלימים וצעקניים ביותר. תקופת העיבור אורכת 7-6 חודשים, ברוב ההריונות נולד גור יחיד או שניים אך תועדו מקרים של לידת שלישייה. הגורים נולדים במאורות שבאדמה, ונשארים בהם עד גיל 3 חודשים. הגורים צמודים לגב אמם, ייחודי למין זה במשפחת הדובים. הם נשארים בקרבתה עד להיותם בוגרים, בגיל שנתיים לפחות, לכן הנקבות מתעברות רק פעם בשלוש שנים. בטבע הם חיים כ-25 שנה ובשבי 40 שנה.

ארגון חברתי והתנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוב שפתני הוא יונק לילי. מן התצפיות המעטות שנעשו בטבע אנו מסיקים שהדובים חיים ביחידות, למעט נקבות עם גורים. לדעת החוקרים שטח המחיה קטן, והדובים אינם טריטוריאליים ולעתים חולקים אותו שטח עם פריטים נוספים. הדובים טפסנים מצוינים. הם מתקשרים עם פריטים אחרים במגוון קולות והבעות פנים, שטיבם עדיין לא ידוע לחוקרים.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר התזונה הם הטרמיטים, ואנטומיית המין מתואמת לכך: שפות הפה חסרות שיער ובולטות. מספר שיניים חותכות חסרות, כך שישנו מרווח בפה דרכו יכול הדוב למצוץ את הטרמיטים. קולות המציצה נשמעים ממרחק 100 מטרים. מזונם כולל גם ביצים, חרקים שונים, חלות דבש, נבלות ושאר דברים. באזור נפאל אוכל המין פירות רבים בין מרץ ליוני. בשל מזונו הנמצא תמיד, לא סובל המין מרעב וממחסור בניגוד לדובים אחרים. מבנה גופו הקטן אינו צורך אנרגיה רבה, ולכן מזונו מספק אותו. הוא גם אינו זקוק לשנת חורף כדי לשמר את כוחו.

המפגש עם האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדוב חולק את מקום מחייתו עם האדם. הוא נחשב לדוב אלים וחם מזג, לעתים קרובות פוגע ביבולים ועל כן צדו אותו החקלאים במשך שנים רבות. כיס המרה ושאר חלקים בגופו משמשים מרכיבים ברפואה הסינית. בשנות ה-70 נמכרו חלקי גוף השייכים ל-1500 פריטים. הדוב השפתני היה בין הראשונים ממשפחת הדובים שאולף, והוא היה הדוב הרוקד הראשון. כיום נותרו רק 10,000 פריטים והמין נחשב כפגיע ביותר. מקור השם הלועזי (sloth bear) בחוקרים הראשונים שהגיעו למקום חיותו של המין, בשנת 1700 לערך. הם ראו אותו מרחוק נתלה על ענף (התנהגות שטרם נצפתה), ובתחילה נראה להם כסוג של החיה הקרויה עצלן דווקא[דרוש מקור]. רק ב-1810 כאשר הביאו את הדובים לאנגליה, התברר שיוכו האמיתי. למרות השם, המין אינו איטי והוא מגיע למהירות אדם, אך הליכתו מסורבלת קמעה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוב שפתני בוויקישיתוף