אורינוקו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| נהר אורינוקו | |
|---|---|
 גשר מעל האורינוקו בסיודד בוליבר, ונצואלה |
|
| אורך | 2,410 קילומטר |
| גובה מוצא הנהר | 1,047 מטר |
| ספיקה ממוצעת | 33,000 מ"ק לשנייה |
| אגן הניקוז | 880,000 קילומטר רבוע |
| מוצא | גבול ונצואלה וברזיל |
| שפך | האוקיינוס האטלנטי |
| מדינות באגן הניקוז | ונצואלה, קולומביה |
 |
|
נהר האורינוקו הוא הנהר השלישי בגודלו בדרום אמריקה, לאחר האמזונאס והפרנה, ובין הגדולים בעולם. הוא זורם בשטחי ונצואלה וקולומביה ונשפך לאוקיינוס האטלנטי בדלתא גדולה מול האי טובגו.
תוכן עניינים |
[עריכה] גאוגרפיה
אורכו של האורינוקו הוא 2,400 ק"מ, ואגן הניקוז שלו מכסה שטח של כ880,000 קמ"ר. מקורותיו, המוקפים ביער הגשם של האמזונס, נובעים מהרי רמת גיינה שבדרום ונצואלה ובברזיל. מהלכו מתעקל בקשת גדולה ממערב צפונה, אז נשפכים אליו נהרות מרכסי האנדים הצפוניים: קורדיירה דה מרידה (ונצואלה) והקורדיירה המזרחית (קולומביה), שם הוא משמש גם כגבול בין ונצואלה לקולומביה. לאחר מכן זורם האורינוקו מזרחה דרך סאוונות וערבות-בר אל חוף האוקיינוס האטלנטי, אליו הוא נשפך בדלתא גדולה ורווית ביצות.
יובליו הראשיים של האורינוקו הם הנהרות גווירה ומטה (קולומביה), אפורה, קורה וקרוני (ונצואלה). בראשיתו של הנהר ברמות גיינה, הוא מתפצל לשני פלגים: אחד מהם הוא האורינוקו עצמו, שאליו זורמים כשני שלישים ממי הנהר, והשני הוא הנהר המיוחד במינו קסיקיארה, שמוליך את השליש הנותר אל הנהר ריו נגרו ולפיכך לאמזונס.
[עריכה] היסטוריה
במשך אלפי שנים יושב אזור האורינוקו בידי שבטים אינדיאנים. האירופאי הראשון שהגיע לשפך האורינוקו היה כריסטופר קולומבוס, במסעו השלישי לאמריקה בשנת 1498, שעל אף שהבחין בערבוב המים המתוקים שמזרים הנהר למרחבי האוקיינוס, לא השכיל להבין שנהר עצום שכזה עובר ביבשת גדולה, ובכך החמיץ למעשה את גילוי אמריקה הדרומית. בין המפורסמים שבחוקרי האורינוקו נמנו אלכסנדר פון הומבולדט, שבילה כשנה וחצי בחקירת יערותיו בסירות רעועות וברגל בחברת ידידו אמה בונפלן, וכן סר וולטר ראלי, שהאמין כי ימצא את עיר הזהב האגדית אל דורדו ביערות האורינוקו. ראלי שיכנע את אליזבת הראשונה מלכת אנגליה לממן את מסעו, ולאחר ששבה את המושל הספרדי של טרינידד ב1595 בעת כיבושה של המושבה הספרדית באי, הזהיר אותו האחרון מסכנות המסע באורינוקו. אולם ראלי, באקט של אומץ יוצא דופן, יצא לחתור בנהר בסירות עץ כ800 ק"מ במעלה הנהר הבלתי מוכר בניסיון למצוא את עיר הזהב האגדית. הוא נכשל בניסיונו, לאכזבת מלכת אנגליה, אף שחזר לבריטניה עם תיאורים נלהבים על מערכת החי והצומח של האורינוקו. ראלי חזר ב1617 בניסיון אחרון למצוא את אל דורדו, אך נפל בשבי במארב ספרדי לאחר שמלכו ג'יימס הראשון הודיע לספרדים על תוכניתו.
[עריכה] בעלי חיים
הדלתא העצומה של האורינוקו היא מבוך של תעלות, איים וצמחייה מוריקה, בה חיים שפע של בעלי חיים: קורמורנים, דגי פיראנה, דולפינים, קפיברה, שלדגים, פומות, יגוארים, קופי קפוצ'ין, נחשי בואה ואנקונדה, איגואנות ועוד. בדלתת האורינוקו חי מין של תנין בשם תניו האורינוקו, שהוא מין התנין היחיד שחי במקום אחד בלבד בכל עולם.
[עריכה] דמוגרפיה
הערים העיקריות על נהר האורינוקו הן סיודד בוליבר (312,691 איש), סיודד גוינה (800,000 איש), וטוקופיטה (80,000 איש). בשטח הדלתא חיים כ-24 אלף איש מבני השבט האינדיאני ווראו (Warao).
