אורינוקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נהר אורינוקו
Orinico ciudad bilivar venezuela.jpg

גשר מעל האורינוקו בסיודד בוליבר, ונצואלה
אורך 2,410 קילומטר
גובה מוצא הנהר 1,047 מטר
ספיקה ממוצעת 33,000 מ"ק לשנייה
אגן הניקוז 880,000 קילומטר רבוע
מוצא גבול ונצואלה וברזיל
שפך האוקיינוס האטלנטי
מדינות באגן הניקוז ונצואלה, קולומביה
אגן נהר האורינוקו

נהר האורינוקו הוא הנהר השלישי באורכו בדרום אמריקה, לאחר האמזונאס והפרנה והשלישי בספיקתו בעולם לאחר האמזונאס וקונגו. הוא זורם בשטחי ונצואלה וקולומביה ונשפך לאוקיינוס האטלנטי בדלתה גדולה מול האי טובגו.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכו של האורינוקו הוא 2,400 ק"מ, ואגן הניקוז שלו מכסה שטח של כ-880,000 קמ"ר. מקורותיו, המוקפים ביער הגשם של האמזונס, נובעים מהרי רמת גיינה שבדרום ונצואלה ובברזיל. מהלכו מתעקל בקשת גדולה ממערב צפונה, אז נשפכים אליו נהרות מרכסי האנדים הצפוניים: קורדיירה דה מרידה (ונצואלה) והקורדיירה המזרחית (קולומביה), שם הוא משמש גם כגבול בין ונצואלה לקולומביה. לאחר מכן זורם האורינוקו מזרחה דרך סוואנות וערבות-בר אל חוף האוקיינוס האטלנטי, אליו הוא נשפך בדלתה גדולה וביצתית.

יובליו הראשיים של האורינוקו הם הנהרות גווירה ומטה (קולומביה), אפורה, קורה וקרוני (ונצואלה). במוצאו של הנהר ברמות גיינה, הוא מתפצל לשני ערוצים: אחד מהם הוא האורינוקו עצמו, שאליו זורמים כשני שלישים ממי הנהר, והשני הוא הנהר המיוחד במינו קסיקיארה, שמחבר בין אגן הניקוז של האורינוקו לזה של האמזונאס, ומוליך את השליש הנותר אל הנהר ריו נגרו וממנו לנהר אמזונאס.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך אלפי שנים יושב אזור האורינוקו בידי שבטים אינדיאנים. האירופאי הראשון שהגיע לשפך האורינוקו היה כריסטופר קולומבוס, במסעו השלישי לאמריקה בשנת 1498, שעל אף שהבחין בערבוב המים המתוקים שמזרים הנהר למרחבי האוקיינוס, לא השכיל להבין שנהר עצום שכזה עובר ביבשת גדולה, ובכך החמיץ למעשה את גילוי אמריקה הדרומית. בין המפורסמים שבחוקרי האורינוקו נמנו אלכסנדר פון הומבולדט, שבילה כשנה וחצי בחקירת יערותיו בסירות רעועות וברגל בחברת ידידו אמה בונפלן, וכן סר וולטר ראלי, שהאמין כי ימצא את עיר הזהב האגדית אל דוראדו ביערות האורינוקו. ראלי שיכנע את אליזבת הראשונה מלכת אנגליה לממן את מסעו. הוא נכשל בניסיונו, לאכזבת מלכת אנגליה, אף שחזר לבריטניה עם תיאורים נלהבים על מערכת החי והצומח של האורינוקו.

בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדלתה הגדולה של האורינוקו היא מבוך של תעלות, איים וצמחייה מוריקה, בה חיים שפע של בעלי חיים: קורמורנים, דגי פיראנה, דולפינים, קפיברה, שלדגים, פומות, יגוארים, קופי קפוצ'ין, נחשי בואה ואנקונדה, איגואנות ועוד. בדלתת האורינוקו חי מין של תנין בשם תנין האורינוקו, שהוא מין התנין היחיד החי באזור תפוצה אחד בלבד בעולם כולו.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערים העיקריות על נהר האורינוקו הן סיודד בוליבר (312,691 איש), סיודד גוינה (800,000 איש), וטוקופיטה (80,000 איש). בשטח הדלתא חיים כ-24 אלף איש מבני השבט האינדיאני ווראו (Warao).

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרומן רובינזון קרוזו המבוסס על סיפור אמיתי מתרחש על אי סמוך לשפך נהר האורינוקו
  • הספר האורינוקו המופלא מאת ז'ול ורן (1898. תר' יוסף רביקוב בשם על גדות האורינוקו, 1964) — הרפתקאות משלחת שיצאה לחקור את נתיב הנהר הדרום-אמריקני.
  • בשיר ונצואלה של דן אלמגור ומשה וילנסקי בביצוע להקת בצל ירוק מופיע שם נהר זה.