איחוד הכתרים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| חקיקה פרסונלית וחוקתית אשר הביאה ליצירת הממלכה המאוחדת |
|---|
  חוק רודלאן (1284) |
| חוק חוקי ויילס (1535–42) |
 חוק הכתר של אירלנד (1542) |
 איחוד הכתרים (1603) |
| חוקי האיחוד של 1707 |
.svg){kind=small} חוק האיחוד של 1801 |
  חוק ממשלת אירלנד (1920) |
 ההסכם האנגלו - אירי (1921) |
איחוד הכתרים (באנגלית: Union of the Crowns) הוא הענותו של המלך ג'יימס השישי מלך סקוטלנד לכתר האנגלי בחודש מרץ 1603 ואיחודן ממלכות אנגליה וסקוטלנד תחת מונרך אחד. איחוד הכתרים התאפשר לאחר מותה של בת דודתו של ג'יימס, אליזבת הראשונה מלכת אנגליה, המלכה האחרונה לבית טיודור אשר הייתה רווקה וחשוכת ילדים.
על אף היותו מקובל כיום, המונח עצמו מטעה; האיחוד עצמו היה בעיקרו איחוד אישי ושושלתי, הכתרים (הממלכות) נותרו ייחודיים ומפוצלים וזאת למרות נסיונותיו של ג'יימס ליצור כתר "אימפריאלי" חדש בשם "בריטניה הגדולה". אנגליה וסקוטלנד נותרו מדינות עצמאיות על אף העובדה כי חלקו מונרך אחד. מצב זה נותר עד חוקי האיחוד של 1707 במהלך שלטונה של המונרך האחרונה של בית סטוארט, המלכה אן.
