אילו סאקרה

אילו סאקרה
Îlot Sacré
מידע
עיר	בריסל
קואורדינטות	50°50′53″N 4°21′15″E / 50.848056°N 4.354167°E
	(למפת בריסל רגילה) אילו סאקרה

אילוֹ סאקרֵה (בצרפתית: L'Ilot Sacré; "האי המקודש") היא שכונה באמצע המרכז ההיסטורי של העיר בריסל, בירת בלגיה, הממוקמת ב"אזור התחתי" של העיר. היא שוכנת צפונית-מערבית מהכיכר הגדולה של בריסל. זהו אזור ציורי ותוסס, עם מבוך של סמטאות מרובות מימי הביניים שתושביו התנגדו החל משנת 1958 לתוכניות להריסתן. הם הכריזו על השכונה "קומונה חופשית" והעיתונאי לואי קיאוורה (Louis Quiévreux) כינה אותה "אילו סקרה", כלומר "אי מקודש" ("חייבים לשמור על איזה אי שיהיה בלתי נגוע, מקודש!") בגלל רצונם העז של התושבים לשמר אותה. בסופו של דבר, בשנת 1960 אימצה מועצת העיר בריסל תוכנית שיקום עירוני שנועדה לשקם את כל חזיתות הבתים שבאזור מסביב לככר הגדולה. התוכנית אסרה על בנייה בו של בתים שאינם הולמים את הסגנון האדריכלי המסורתי. חלק מהרחובות נהפכו למדרחובות באופן מלא (כמו Rue des Bouchers) או חלקי (למשל, Rue des Brasseurs). השכונה מלאה מסעדות (חלקן מכונות "מלכודות תיירים" בגלל מנהגן לשכנע את התיירים מן הרחוב להיכנס ובגלל רמתן הבינונית), בתי קפה וחנויות. בגלל המקום שתופסות בו המסעדות "אילו סאקרה" (ובמיוחד Rue des Bouchers) מכונה גם "הבטן של בריסל".

"אילו סאקרה" משתרע בין הרחובות Écuryer, (רחוב שוק העשבים) Rue du Marché des Herbes והרחוב Rue des Bouchers (רחוב הקצבים) .המסורת המסחרית משתקפת בשמות הרחובות:"רחוב החמאה" ,"רחוב ההרינגים","רחוב הקצבים", "רחוב שוק הגבינות","רחוב הפלפל". השכונה הוכרה על ידי אונסק"ו כמורשת תרבות.

אטרקציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הגלריות המלכותיות סנט אִיבֶּר" (Galéries royales Saint Hubert) שנחנכו בשנת 1847 על ידי המלך לאופולד הראשון. הן אטריום ("פאסאז'") מקורה, הכולל שלושה חלקים:"גלריית המלך"(Galérie du Roi), גלריית המלכה (Galérie de la Reine) וגלריית הנסיכים (Galérie des Princes), שהתווספה מאוחר יותר.

הגלריות, המכילות מן הצדדים ארקדות והמקורות בזכוכית (פרט לגלריית הנסיכים) מאחסנות חנויות יוקרה, בתי קפה (כמו בית הקפה "À la Mort Subite" - "המוות הפתאומי"), בתי תה, חנויות ספרים, מועדונים וכו'. כאן נמצא התיאטרון המלכותי של הגלריות ובית קולנוע "ארנברג-גלרי Arenberg-galérie) במחצית המאה ה-19 התכנס בגלריה "חוג אמנותי וספרותי" אותו פקדו בזמנו ויקטור הוגו, אלכסנדר דיומא האב, אדגר קינה ואחרים שהיו באים לשמוע הרצאותיו הפוליטיות של אמיל דשאנל.

Rue des Bouchers ("רחוב הקצבים") אוכלס בימי הביניים על ידי חנויות של קצבים ומייצרי נקניקיות והיה ידוע בלכלוכו. בעקבות מגפת הדבר בשנים 1668 -1667 נעלמו כל האיטליזים והקצבים, אולם הרחוב נשאר קשור לתעשיית המזון. בימינו הוא כולל מעל מאה מסעדות, ומשום כך קיבל ה את הכינוי "הבטן של בריסל". הזמר יוהאן ורמינן (יליד 1951) הילל אותו באחד משיריו. כאן אכל בזמנו הסופר ויקטור הוגו בעת גלותו בבלגיה, וכאן הוקמה מסעדת לאון הראשונה,(Réstaurant Chez Léon) המתמחה, בין השאר, במנות צדפות עם צ'יפס.(moules frites).בבית מס. 13 פועלת מסעדה מוערכת Aux Armes de Bruxelles.

במבוי סתום שיוצא מ -Rue des Bouchers והנקרא "Impasse de la Fidélité" ("מבוי הנאמנות") ניתן לראות את "ז'אנקה פיס" (Jeanneke Pis) התשובה הנקבית למנקן פיס (נחנכה בשנת 1987) וכן בבית מס.4א את המסבאה Delirium Café, (קפה דליריום) המוכרת כ-2000 סוגים של בירה.

סמטה אחרת היוצאת מ Rue des Bouchers היא Petite Rue des Bouchers(סמטת הקצבים). גם בה יש לא מעט מסעדות. בבית מס.30 שלה היה פעם הקברט La Rose Noire ("הוורד השחור") שבו התחיל ז'אק ברל את הקריירה המוזיקלית שלו, כפנסתרן. המקום נהרס בשנת 1964
תיאטרון המלכותי למריונטות "טון" (Theatre Royal Toone) מיסודו של אנטואן ז'נטי (Antoine Genty), נמצא במבוי סכודוולד (Impasse Schuddeveld) היוצא מ-Petite Rue des Bouchers

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Dominique Auzias,Jean-Paul Labourdette et collectif- Belgique 2013 Petit Futé
André de Vries - Brussels - A cultural and literary history, Signal Books, Oxford ,2003