אירווינג מונדשיין

אירווינג "אירב" מונדשיין
Irving "Irv" Mondschein
	אין תמונה חופשית
לידה	7 בפברואר 1924; ברוקלין, ניו יורק
פטירה	5 ביוני 2015 (בגיל 91); הרשי, פנסילבניה
מידע כללי
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת ניו יורק; התיכון לבנים ;
גובה	1.83 מטר
ספורט
ענף ספורט	אתלטיקה
תת-ענף	קרב עשר ; קפיצה לגובה ; קפיצה משולשת ; קפיצה לרוחק

אירווינג "אירב" מונדשיין (באנגלית: Irving "Irv" Mondschein; ‏7 בפברואר 1924 - 5 ביוני 2015) היה אתלט ושחקן פוטבול יהודי-אמריקאי. 3 פעמיים אלוף ארצות הברית (1944, 1946 ו-1947), פעמיים סגן אלוף ארצות הברית (1948 ו-1949), מקום שמיני במשחקים האולימפיים (לונדון 1948) ודורג במקום שישי בעולם (1949) בקרב עשר. סגן אלוף ארצות הברית (1947), פעמיים ברציפות אלוף המכללות (1947 ו-1948) ודורג פעמיים במקום שלישי בעולם (1947 ו-1949) בקפיצה לגובה ופעמיים מקום חמישי בארצות הברית (1944 ו-1947) בקפיצה משולשת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונדשיין נולד וגדל בברוקלין שבניו יורק למשפחה יהודית. בשנת 1943 התגייס לצבא ארצות הברית, ולאחר שחרורו למד באוניברסיטת ניו יורק.

אלוף ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באליפות ארצות הברית שנערכה ב-20 ביוני 1944 זכה מונדשיין במדליית זהב בקרב עשר בתוצאה של 5748 נקודות והבטיח את השתתפותו במשחקים האולימפיים (אולימפיאדת הקיץ 1944) שבוטלו בשל מלחמת העולם השנייה.

באליפות ארצות הברית שנערכה בשנת 1946 זכה מונדשיין במדליית זהב בקרב עשר בתוצאה של 6466 נקודות ושנה לאחר מכן הוא הגן על תוארו בתוצאה של 6715 נקודות.

במבחנים האמריקאים לאולימפיאדת לונדון (1948) זכה מונשיין במדליית כסף בקרב עשר בתוצאה של 7101 נקודות, אחרי בוב מתיאס (7224 נקודות) ולפני פלויד סימונס (7054 נקודות). התוצאה שקבע הייתה יכולה לזכות אותו במדליית כסף, אך במשחקים עצמם הוא סיים במקום שמיני בקרב עשר בתוצאה של 6715 נקודות.

בתחרות שנערכה בניו יורק ב-28 במאי 1949 זכה מונדשיין במדליית ארד בקפיצה לגובה בשיא אישי חדש של 2.02 מטר

קריירת מאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעודו סטודנט החל מונדשיין לאמן אתלטיקה, כדורסל ופוטבול בשנת 1949 באוניברסיטת לינקולן בפנסילבניה. הוא אימן את נבחרת ארצות הברית למכביה השלישית בשנת 1950 ושימש כיועץ במשרד החינוך למשלחת הישראלית לאולימפיאדת הלסינקי (1952). הוא אימן אתלטיקה במשך שנים רבות באוניברסיטת פנסילבניה כעוזר מאמן (1965–1979) ואחר כך כמאמן ראשי (1979–1987). הוא שימש כעוזר מאמן של נבחרת האתלטיקה של ארצות הברית לאולימפיאדת סיאול (1988)