קפיצה לגובה

האתלט השבדי סטפן הולם קופץ לגובה באליפות העולם באתלטיקה, אוסקה 2007

קפיצה לגובה היא תחרות אתלטיקה ומקצוע אולימפי בענף הקפיצות, בה המתחרים נדרשים לקפוץ מעל רף (מוט) אופקי הממוקם בגובה מסוים, מבלי להפילו. בנוסף למקצוע זה, ענף הקפיצות כולל את המקצועות קפיצה במוט, קפיצה לרוחק וקפיצה משולשת.

שיא העולם הנוכחי לגברים, 2.45 מ', נקבע על ידי חאבייר סוטומאיור מקובה ב-1993. שיא העולמי הנוכחי לנשים, 2.09 מטר, נקבע על ידי סטפקה קוסטדינובה מבולגריה ב-1987.

טכניקה

שלבי הקפיצה מורכבים מהרצה, ניתור, מעוף ונחיתה. מרכיבי היכולת הגופנית הנדרשים מהאתלט הם: מהירות, כוח וכוח מתפרץ. בשלב ההרצה הקופץ צובר אנרגיה אופקית ועובר לאנרגיה אנכית במהלך הקפיצה. ההרצה נעשית בקשת כדי למקם את מרכז הכובד של הקופץ מתחת לרגל הניתור. הניתור נעשה על רגל אחת בלבד. בשלב המעוף יש להעביר את כל הגוף מעל הרף.

חוקים

סכמה של קפיצה בסגנון גלילת הבטן, שהייתה מקובלת עד שנכנס לשימוש סגנון הפוסברי.

האתלט האמריקני אירוינג בקסטר, שיאן עולמי בקפיצה לגובה ובקפיצה למוט, מתחרה באולימפיאדת פריז (1900).

בתחילת התחרות הרף מוצב בגובה נמוך יחסית. כל קופץ יכול להחליט האם להשתתף בסיבובים המוקדמים ואת הגובה בו הוא רוצה להתחיל. לכל מתחרה שלוש הזדמנויות בכל גובה, מתחרה שנפסל (כלומר: מפיל את הרף) שלוש פעמים רצופות נושר מהתחרות. מתחרה גם רשאי לפסוח על ההזדמנויות השנייה והשלישית ולעבור לגובה הבא. המתחרה שמצליח לעבור את הגובה הגבוה ביותר מנצח בתחרות. במידה ושני קופצים או יותר עברו את הגובה הגבוה ביותר, המנצח יהיה הקופץ שצבר פחות פסילות בגובה האחרון אותו עבר. אם עדיין אין הכרעה, מנצח מי שמספר הפסילות הכללי שלו היה הנמוך ביותר. במידה והקופצים צברו מספר זהה של פסילות, מתקיימת קפיצה מכריעה לקביעת המנצח. הכרעה מושגת רק כאשר אחד מהקופצים עבר את הרף והשני הפילו. בשלב ראשון הם מקבלים קפיצה רביעית בגובה בו הם נכשלו. במידה ושניהם נכשלים מורידים את הרף לגובה האחרון אותו עברו וכל אחד מקבל ניסיון נוסף. במידה ושניהם עברו מעלים שוב לגובה בו הם נכשלו וכך הלאה עד השגת הכרעה.

הרף בקפיצה לגובה עשוי מפלסטיק מועשר בזכוכית או מאלומיניום. השימוש בחומרים אחרים מותר, אך ישנן מגבלות על משקל הרף ועל גמישותו. אורך הרף הוא ארבעה מטרים בקירוב, והוא בעל חתך רוחב עגול, משולש או מרובע. בעזרת שתי נקודות מרובעות בקצה הרף, הוא מונח על שתי קורות אנכיות בגובה מסוים. הגובה נמדד מהרצפה ועד לקצה העליון של החלק הנמוך ברף. מיד מאחורי הרף נמצא מזרן מרופד המבטיח נחיתה בטוחה. על אף שהקופצים עשויים לגעת ברף בזמן הקפיצה, פסילה תירשם רק אם הרף נפל. במקרה והרף נופל לאחר שהקופץ כבר קם מהמזרן, זו אינה פסילה משום שניתן להאשים גורמים חיצוניים בנפילתו.

היסטוריה

האלופה האולימפית הראשונה, את'ל קת'רווד מקנדה

ככל הנראה^{[דרוש מקור]}, כבר במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה התקיימה תחרות קפיצה לגובה. על כל פנים, תחרות הקפיצה לגובה המתועדת הראשונה התקיימה בסקוטלנד בראשית המאה ה-19.

סגנון המספרת

באולימפיאדה הראשונה בעת החדשה, אולימפיאדת אתונה (1896) נערכה תחרות קפיצה לגובה לגברים. התחרות לנשים התקיימה לראשונה באולימפיאדת אמסטרדם (1928). הקופצים הראשונים היו רצים לעבר הרף בצורה ישרה או קפצו בסגנון המספרת. בשיטת המספרת, הקופצים רצו לעבר הרף במסלול אלכסוני, העבירו מעבר לרף את הרגל הקרובה אליו, ולאחר מכן את הרגל השנייה, בתנועת המזכירה תנועת מספריים. לקראת סוף המאה, השתכללו הסגנונות. הקופץ האירי-אמריקאי מ.פ. סוויני פיתח סגנון המתאפיין בכך שהקופץ משטח את גבו כשהוא עובר מעל הרף. בעזרת סגנון זה העמיד סוויני את השיא העולמי על 1.97 מטר, ב-1895. בין הקופצות לגובה, ניתן לציין את פאני בלנקרס-קואן מהולנד שקבעה שיא עולם חדש 1.71 מטר בשנת 1943 שיא שהחזיק מעמד עד לשנת 1951 ואת יולנדה באלאש מרומניה שהשתמשה בסגנון מספרת משופר, כשקבעה את שיאה העולמי הראשון, 1.75 מטר בשנת 1956 והעמידה אותו לבסוף על 1.91 מטר בשנת 1961, שיא שהחזיק מעמד עד לשנת 1971.

סגנון גלילת הבטן

אמריקאי אחר, מ.פ. הורין, פיתח סגנון יעיל אף יותר. סגנון גלילת הבטן. בסגנון שפיתח הורין הקופץ רץ לעבר הרף במסלול אלכסוני, אך מתרומם בעזרת הרגל הקרובה לרף כשהרגל הרחוקה ממנו מרימה את הגוף מעל הרף, כשפניו לעבר הרף. הורין העמיד את השיא העולמי על 2.01 מטר ב-1912. סגנונו של הורין היה הנפוץ באולימפיאדת ברלין (1936) בה ניצח קורנליוס ג'ונסון לאחר שקבע תוצאה של 2.03 מטר.

בארבעת העשורים הבאים שלטו בענף קופצים אמריקאים וסובייטים, תוך פיתוח סגנון קפיצה חדש. צ'ארלס דומאס קבע שיא עולמי של 2.13 מטר ב-1956, וארבע שנים מאוחר יותר, ב-1960, העמיד ג'ון תומאס את השיא על 2.23 מטר. בארבע השנים הבאות שלט בענף ולרי ברומל מברית המועצות. בעזרת הרצה מהירה ביותר הצליח הקופץ הסובייטי האלגנטי להעמיד את השיא העולמי על 2.28 מטר ולזכות במדליית זהב באולימפיאדת טוקיו (1964), לפני שתאונת אופנוע, בה היה מעורב, הובילה לסיום הקריירה שלו. הקופץ האחרון שקבע שיא עולמי תוך שימוש בסגנון זה היה ולדימיר ישצ'נקו שקפץ לגובה של 2.33 מטר ב-1977 ולאחר מכן 2.35 מטר ב-1978. הקופצת האחרונה שקבעה שיא עולם תוך שימוש בסגנון זה הייתה רוזמרי אקרמן ממזרח גרמניה, 2.00 מטר.

סגנון פוסברי

מאמנים אמריקאים, כולל מי שהיה פעמיים אלוף ה-NCAA (ליגת המכללות האמריקאית), פרנק קוסטלו מאוניברסיטת מרילנד, נהרו לברית המועצות על מנת ללמוד מברומל וממאמניו. אך היה זה דווקא קופץ אמריקאי מאוניברסיטת אורגון סטייט, דיק פוסברי, שהרים את ענף הקפיצה לגובה לגבהים חדשים. תוך ניצול המשטח הגבוה והרך ששימש לנחיתה שלאחר הקפיצה, פוסברי שכלל את הסגנון המיושן של סוויני. פוסברי כיוון עצמו מעל הרף כך שראשו וכתפיו יעברו ראשונים מעל הרף ולאחר מכן יעבור הגב. לאחר שפוסברי השתמש בסגנונו הייחודי באולימפיאדת מקסיקו (1968), וזכה במדליית הזהב, הסגנון פשט בתוך עשר שנים ברחבי העולם והפך לסגנון הדומיננטי בתחרויות הקפיצה לגובה הבינלאומיות. זהו הסגנון היחיד במקצוע הקפיצה לגובה שקרוי על שמו של האדם שפיתח אותו.

בין הקופצים המפורסמים שבאו בעקבות פוסברי היו:

גברים

• דווייט סטונס -   ארצות הברית
• פרנקלין ג'ייקובס -   ארצות הברית המתנשא לגובה של 1.73 מטר, שקפץ לגובה של 2.32 מטר (59 ס"מ יותר מגובהו)
• ז'ו ג'יאנהואה -   סין
• גרד וסיג -   גרמניה
• דיטמר מגנבורג -   גרמניה
• פטריק סיוברג -   שבדיה אלוף ושיאן העולם

נשים

• אולריקה מייפארת -   מערב גרמניה
• שרה סימיוני -   איטליה
• טמרה ביקובה -   ברית המועצות

כיום

סגנון סגנון הפוסברי שולט בכל התחרויות הרציניות בענף הקפיצה לגובה.

גברים

• השיא העולמי באצטדיון, 2.45 מטר, שייך לחאבייר סוטומאיור   קובה נקבע ב-1993.
• השיא העולמי באולם, 2.43 מטר, שייך לחאבייר סוטומאיור   קובה נקבע ב-1989.
• האלוף האולימפי מבייג'ינג 2008 הוא אנדריי סילנוב   רוסיה , 2.36 מטר.
• אלוף העולם מברלין 2009 הוא ירוסלב ריבקוב   רוסיה , 2.32 מטר.

• רק שישה קופצים נוספים עד כה, עברו גובה של 2.40 מטר.

נשים

• השיא העולמי באצטדיון, 2.09 מטר, שייך לסטפקה קוסטדינובה   בולגריה נקבע ב-1987.
• השיא העולמי באולם, 2.08 מטר, שייך לקייסה ברגקוויסט   שבדיה נקבע ב-2006.
• האלופה האולימפית מבייג'ינג 2008 היא טיה הלבאוט   בלגיה 2.05 מטר.
• אלופת העולם מברלין 2009 היא בלנקה ולאסיץ'   קרואטיה , 2.04 מטר.

קפיצה לגובה ב-  ישראל

גברים

הקופץ הישראלי הבולט הוא קונסטנטין מטוסביץ', שפרש בשנת 2004, המחזיק בשיא ישראלי של 2.36 מטרים, אותו קבע בשנת 2000. הישגו הבולט של מטוסביץ' הוא המקום החמישי אליו הגיע באולימפיאדת סידני (2000). באליפות ישראל באתלטיקה ביולי 2006 קפץ ניקי פאלי לגובה של 2.30 מ', התוצאה השנייה בטיבה בענף בישראל אי פעם.

נשים

• השיא הישראלי בקפיצה לגובה לנשים שייך לדניאל פרנקל ולמעיין פורמן - 1.92 מטר
• השיא הישראלי בקפיצה לגובה לנשים באולם, שייך לדניאל פרנקל - 1.94 (נקבע ב-5 במרץ 2011 באליפות אירופה באולם בפריז).

קישורים חיצוניים

• קופצים לגובה - דרך הגב, אתר מכון וינגייט
• רשימת 50 הקופצים הישראלים הטובים בכל הזמנים
• רשימת 50 הקופצות הישראליות הטובות בכל הזמנים
• התפתחות שיא העולם לגברים
• התפתחות שיא העולם לנשים

הערות שוליים

אלופים אולימפיים - קפיצה לגובה (גברים)

(1896): אלרי קלארק • (1900): אירווינג בקסטר • (1904): סמואל ג'ונס • (1906): קורניליוס ליהיי • (1908): הארי פורטר • (1912): אלמה ריצ'רדס • (1920): ריצ'מונד לנדון • (1924): הארולד אוסבורן • (1928): רוברט קינג • (1932): דאנקן מקנופטון • (1936): קורניליוס ג'ונסון • (1948): ג'ון וינטר • (1952): ולטר דייויס • (1956): צ'ארלס דומאס • (1960): רוברט שבלקאדזה • (1964): ולרי ברומל • (1968): דיק פוסברי • (1972): יורי טרמאק • (1976): יאצ'ק ושולה • (1980): גרד וסיג • (1984): דיטמר מגנבורג • (1988): גנדי אבדינקו • (1992): חאבייר סוטומאיור • (1996): צ'ארלס אוסטין • (2000): סרגיי קליוגין • (2004): סטפן הולם • (2008): אנדריי סילנוב

אלופות אולימפיות - קפיצה לגובה (נשים)

(1928): אתל קתרווד • (1932): ג'ין שילי • (1936): איבויה צ'אק • (1948): אליס קוצ'מן • (1952): אסתר ברנד • (1956): מילדרד מקדניאל • (1960): יולנדה באלאש • (1964): יולנדה באלאש • (1968): מילוסלבה רזקובה • (1972): אולריקה מייפארת • (1976): רוזמרי אקרמן • (1980): שרה סימיוני • (1984): אולריקה מייפארת • (1988): לואיז ריטר • (1992): הייקה הנקל • (1996): סטפקה קוסטדינובה • (2000): ילנה ילסינה • (2004): ילנה סלסרנקו • (2008): טיה הלבאוט