אלכסנדר דז'יקיץ'
 | |
| לידה |
23 במרץ 1971 (בן 53) בלגרד שביוגוסלביה |
|---|---|
| קבוצות כמאמן | |
|
1991–1994 1994–1997 1997–1999 1999–2005 2005 2005–2007 2008 2009–2011 2011–2012 2013–2015 2014–2015 2016–2017 2017–2018 2019–2020 2021–2022 2022–2024 2024– |
פרטיזן בלגרד (נוער) ק.ק. ביובוקל (עוזר מאמן) ק.ק. ביובוק פרטיזן בלגרד (עוזר מאמן) ק.ק. אטלס מינסוטה טימברוולבס (עוזר מאמן) אולימפיה ליובליאנה קרקה ריטאס וילנה קרקה נבחרת מקדוניה הצפונית פרטיזן בלגרד בודוצ'נוסט פודגוריצה אסטודיאנטס מדריד בודוצ'נוסט פודגוריצה הפועל ירושלים נבחרת גאורגיה |
| הישגים כמאמן | |
|
אליפות יורוצ׳לנג׳ (2011) אליפות ליגה האדריאטית (2018) אליפות מונטנגרו (2022) אליפות סלובניה (2008,2010,2011,2014) הגביע הסלובני (2008,2014,2015) הגביע המונטנגרי (2018,2022) גביע המדינה בכדורסל (2023) מאמן העונה בליגת העל בכדורסל (2023) | |
  | |
אלכסנדר דז'יקיץ' (בסרבית: Александар Џикић; נולד ב-23 במרץ 1971) הוא מאמן כדורסל סרבי המאמן את נבחרת גאורגיה.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דז'יקיץ' החל את קריירת האימון שלו ב-1991, כשהחל לעבוד בסגל אימון קבוצת הנוער של פרטיזן בלגרד. לאחר מכן קודם לעוזר מאמן קבוצת הנוער, ואף שימש בקבוצה כמאמן זמני לזמן קצר.
ב-1994 מונה לעוזר מאמן ק.ק. ביובוק מהליגה היוגוסלבית השנייה. בקיץ 1997 מונה למאמן הראשי, ואימן אותה במשך שתי עונות.
בקיץ 1999 שב לפרטיזן בלגרד, הפעם כעוזר מאמן הקבוצה הבוגרת, והיה שותף לזכייה בארבע אליפויות רצופות בשנים 2002–2005.
במקביל לעבודתו בפרטיזן בלגרד, דז'יקיץ' שימש כמאמן בליגת הקיץ של ה-NBA. בקיץ 2003 הצטרף לצוות האימון של סיאטל סופרסוניקס ושל סן אנטוניו ספרס. בקיץ 2004 הצטרף שוב לספרס, לאחר שהוזמן על ידי המאמן גרג פופוביץ'.[1][2] בהמשך הקיץ השתתף גם בתוכנית פיתוח למאמנים שנערכה בשיתוף קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל.[3] בקיץ 2005 הוזמן לליגת הקיץ על ידי דוויין קייסי, מאמן מינסוטה טימברוולבס.
ביולי 2005, בעודו בליגת הקיץ, מונה למאמן ק.ק. אטלס מליגת העל של סרביה ומונטנגרו.[4] בספטמבר 2005, לאחר שהשלים את תקופת האימון שלו בליגת הקיץ וחזר לסרביה כמאמן ק.ק. אטלס, קיבל הצעת חוזה ל-3 שנים לתפקיד עוזר מאמן מינסוטה טימברוולבס תחת המאמן קייסי.[5] קבלת המשרה הובילה לעזיבתו את תפקיד האימון באטלס לאחר שישה שבועות בלבד, לפני שהספיק לאמן במשחק רשמי. בכך הפך לעוזר מאמן הראשון שמצטרף ל-NBA ללא ניסיון קודם באימון בארצות הברית ברמת מכללה או קבוצה מקצועית, וליליד אירופה השני שנשכר כעוזר מאמן ב-NBA, אחרי איגור קוקושקוב שהצטרף כעוזר מאמן לוס אנג'לס קליפרס בשנת 2000. בינואר 2007 פוטר קייסי והוחלף ברנדי ויטמן, ודז'יקיץ' גם הוא עזב את תפקיד האימון אך המשיך לשמש כסקאוט בקבוצה עד לתום העונה. בשתי עונותיו בקבוצה סיימה הקבוצה במקומות ה-14 וה-13 בהתאמה, ולא העפילה לפלייאוף.
ב-7 בינואר 2008 מונה למאמן אולימפיה ליובליאנה מליגת העל הסלובנית בכדורסל. בדצמבר 2008, לאחר רצף תוצאות רעות בליגה האדריאטית, פוטר מהקבוצה.
ב-15 ביולי 2009 החל לאמן את קרקה נובו מסטו הסלובנית. בתום עונת 2009/2010 זכה עם הקבוצה באליפות הליגה, תוך ניצחון 3–2 בסדרת הגמר על האקסית, אולימפיה ליובליאנה. בעונת 2010/2011 בליגה האדריאטית הוביל את הקבוצה להישג השיא שלה, עם מאזן של 19–7, אך הפסידה בפיינל פור 57–67 לאולימפיה ליובליאנה. בתום עונת 2010/2011 זכה שוב באליפות, שוב תוך ניצחון 3–2 בסדרת הגמר על אולימפיה ליובליאנה. כמו כן, באותה עונה זכה עם הקבוצה ביורוצ'לנג', כשניצח בגמר 83–77 את לוקומוטיב קובאן.
ביולי 2011 מונה למאמן ריטאס וילנה. את עונת 2011/2012 סיימה הקבוצה עם הפסדים לז'לגיריס קובנה גם בגמר הליגה הליטאית וגם בגמר הליגה הבלטית, ובנוסף הפסידה בפיינל פור היורוקאפ ובפיינל פור ליגת VTB. ב-12 באוקטובר 2012 פוטר מתפקידו.
ביוני 2013 שב לקרקה. בתום עונת 2013/2014 זכה שוב באליפות, שוב תוך ניצחון 3–2 בסדרת הגמר על אולימפיה ליובליאנה. בעונת 2014/2015 זכה עם הקבוצה בסופר קאפ ובגביע המדינה, אך הפסיד בחצי גמר הפלייאוף. באותה עונה, במקביל לעבודתו בקרקה, אימן את נבחרת מקדוניה הצפונית בכדורסל. ביוני 2015 עזב את הקבוצה.[6]
ב-5 בינואר 2016 מונה למאמן הראשי של פרטיזן בלגרד.[7] ב-13 ביוני 2017 נפרד מהקבוצה.[8]
ב-22 ביוני 2017 חתם בבודוצ'נוסט פודגוריצה.[9] בפברואר 2018 זכה עם הקבוצה בגביע המונטנגרי.[10] באפריל 2018 זכה עם הקבוצה בליגה האדריאטית, והבטיח לקבוצתו מקום בעונת 2018/2019 ביורוליג.[11] ב-31 ביולי 2018 האריך את חוזהו בשנתיים נוספות.[12] ב-29 בדצמבר 2018 הוא פוטר מהמועדון, לאחר שישה הפסדים רצופים.
ב-3 ביולי 2019 חתם באסטודיאנטס מדריד. ב-21 בינואר 2020 פוטר מתפקידו, לאחר שצבר ארבעה ניצחונות בלבד ב-18 משחקים.[13]
ב-2 ביוני 2021 שב לבודוצ'נוסט פודגוריצה.[14] ביוני 2022 עזב את המועדון.[15]
ב-18 ביוני 2022 חתם בהפועל ירושלים. בפברואר 2023 זכה עם הקבוצה בגביע הישראלי. לאחר מכן הגיע יחד עם הקבוצה לגמר ליגת האלופות, שם הפסידו לבון. בליגת העל סיימה הקבוצה את העונה הסדירה במקום השני, אך הפסידה בחצי גמר הפלייאוף להפועל תל אביב. בתום העונה הסדירה זכה דז'יקיץ' בתואר מאמן העונה בליגת העל לעונת 2022/23.
ב-4 בינואר 2024, במהלך מלחמת חרבות ברזל, עזב דז'יקיץ' את הפועל ירושלים, לאור סירובו לחזור לישראל במהלך המלחמה.[16]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ A.Džikić ponovo medju Spursima - Vesti, B92.net (ב־)
- ^ A.Džikić:"Insajder" u organizaciji Spursa, B92.net (בסרבית)
- ^ Poznati treneri za usavršavanje u SAD, B92.net (בסרבית)
- ^ B92:Aleksandar Džikić trener Atlasa, B92.net (בסרבית)
- ^ Džikić pomoćnik Kejsija u Minesoti! - Vesti, B92.net (ב־)
- ^ Džikić napustio Krku, Mondo Portal (בסרבית)
- ^ Božić otišao, DŽikić novi trener Partizana, NOVOSTI (בסרבית)
- ^ Džile, hvala i srećno!, kkpartizan.rs (באנגלית)
- ^ ABA liga j.t.d, Budućnost appoint Džikić as new head coach and sign Nikolić : ABA League, ABA Liga (באנגלית)
- ^ Kup Crne Gore: Budućnost dobila triler protiv Mornara, Sportklub, 2018-02-17 (ב־)
- ^ Budućnost osvojila ABA ligu - Sport - Dnevni list Danas, 2018-04-14 (ב־)
- ^ Ringier, PODGORIČANI NE MENJAJU TRENERA Džikić na klupi Budućnosti još dve godine, Sportal (ב־)
- ^ "Estudiantes, Aleksandar Dzikic part ways". Sportando (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-06-19.
- ^ "Aleksandar Dzikic returns to Buducnost". Sportando (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-06-19.
- ^ Budućnost potvrdila: Aleksandar Džikić drugi put napustio Podgoricu | MozzartSport, mozzartsport.com (באנגלית)
- ^ אפרת עמורבן, אלכסנדר דז'יקיץ' עזב את הפועל ירושלים, באתר ynet, 4 בינואר 2024
| מאמני הפועל ירושלים בכדורסל | |
|---|---|
|
| מאמן העונה בליגת העל בכדורסל | |
|---|---|
|
| מאמני קבוצות ליגת העל בכדורסל | |
|---|---|
|