אלכסנדר טמניאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוקנו של אלכסנדר טמניאן על שטר של הבנק הממלכתי הארמני

אלכסנדר טמניאן (ארמנית: Ալեքսանդր Թամանյան, רוסית: אלכסנדר איוואנוביץ (אובנסוביץ) טמניאן) (4 במרץ 1878, יקתרינודר - 20 בפברואר 1936, ירוואן) היה אדריכל ארמני נאו-קלאסי יליד רוסיה אשר מילא תפקיד מוביל באדריכלות בארמניה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 ותרם רבות לפיתוח בירתה ירוואן.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טמניאן נולד בייקתרינודר, כיום קרסנודר, באזור קובאן בדרום רוסיה, והיה בנו של פקיד בנק. ככל הנראה הגיעה המשפחה לאזור מחצי האי קרים ומוצאה הרחוק היה מאני בירת ארמניה ההיסטורית.

ב-1896 סיים טמניאן את לימודיו בתיכון הריאלי אלכסנדרובסקי קובנסקי, ולאחר מכן למד אדריכלות באקדמיה לאמנויות בסנקט פטרבורג מ-1898 ועד 1904. כבר בשנות לימודיו חלם לתרום לבניין מולדתו ההיסטורית ארמניה.

ב-1909 התעניין בחפירות ובפרויקט המוזיאון של ניקולאי מאר בעיר העתיקה הארמנית אני. החל משנת 1906 עבד באופן עצמאי בסנקט פטרבורג, במוסקבה ובסביבתן, כמו גם ביארוסלב ובאורלוב. הוא היה לחבר האקדמיה לאדריכלות בשנת 1914 אחרי שתיכנן ובנה בסגנון נאו-יווני את בית הנסיך שצ'רבאטוב בשדרות נובינסקי במוסקבה. בהשפעת האדריכלות הקלאסית הרוסית הוא שיפץ את הכנסייה הארמנית יקתרינה הקדושה בנבסקי פרוספקט בסנקט פטרבורג בשנים 1904-1906, שנבנתה במקור על ידי האריכל יורי פלטן בשנים 1771-1781.

בשנות ה-20 של המאה ה-20 תכנן טמניאן בתים לפי הזמנות מאריסטוקרטים רוסים, למשל ב אחוזות הרוזן מוסין-פושקין. הצטיינה במיוחד הוילה שבנה בשביל הנסיך וו. קוצ'וביי בצרסקוייה סלו (כיום פושקין) ב-1911 עד 1912. מ-1913 עבד במוסקבה והשתתף בפרויקטים של תחנת הרכבת קזנסקי. בנה בנייני מגורים, משרדים ובית הבראה לחולי שחפת המיועדים לעובדי חברת הרכבות בתחנת פרוזורבקה (כיום קרטובו) בשנים 1913-1917 ובתי מלאכה של מסילת הרכבת לקזן בלוברצי על יד מוסקבה ב-1916.

בשובו ב-1917 לבירה פטרבורג, נבחר טמניאן לסגן נשיא אקדמיית האמנויות של פטרבורג. ב-1919 קיבל עבודה קבועה בארמניה, אך ב-1921 נאלץ לנסוע עם משפחתו לפרס. כשחזר לפי הזמנת הממשלה הארמנית ב-1923, מונה כמהנדס הראשי של מועצת נציבי העם (הממשלה) וניהל את תוכנית-האב לבנייתה מחדש של הבירה ירוואן על מנת לשכן בה 150,000 תושבים, תוכנית שאושרה ב-1924.

בניין התיאטרון לאופרה ולבלט ביירבאן, 1953-1926

טמניאן ערך תוכניות בנייה לשורה של ערים ארמניות , כמו לנינאקן (כיום גיומרי), נור-ביאזט (כיום גאבאר), אחט-אחפר, אצ'מיאדזין ואחרות. הבניינים שתיכנן בירוואן היו בסגנון נאו-קלאסי אך לפעמים השתמש גם ביסודות ארמניים מסורתיים אמנותיים כמו קישוטי אבן. בניינים אלו תרמו להפיכת ירוואן מעיר פרובינציאלית לעיר בירה אמיתית, מרכז תרבות ותעשייה. הוא תיכנן, בין השאר, את תחנת הכוח ERGES-1 ‏(1926), את תיאטרון האופרה על שם "ספנדריאן" בשנים 1926-1953, את כיכר הרפובליקה בשנים 1926-1941 ועוד.

טמניאן ישב בראש ועדה שפיקחה על שימור אתרים היסטוריים במדינה. הוא היה נשוי לקמילה אדוורדס, ממשפחת האמנים המפורסמת בנואה. גם בנו, גיורגי טמניאן היה אדריכל. הוא נפטר בירוואן ב-20 בפברואר 1936. קברו נמצא כעת בפנתיאון גדולי האומה הארמנית בירוואן. נכדו, אלכסנדר טאמניאן ג'וניור, מדען ופעיל בתנועה לשחרור קאראבאך (ארצאך), נפטר בשנת 2006. בתחילת שנות ה-2000 הוא חנך במרכז ירוואן את המוזיאון לאדריכלות על שמו של אלכסנדר טמניאן.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האנציקלופדיה הארמנית הסובייטית, כרך 1, 1974.
  • אי.אי. קומרובה - לקסיקון ביוגרפי קצר, 300 ביוגרפיות: אדריכלים (רוסית} מוסקבה, ריפול קלאסיק , 2000.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]