אלפרד דלר
 | |
| לידה |
מאי 1912 מארגט, בריטניה |
|---|---|
| פטירה |
16 ביולי 1979 (בגיל 67) בולוניה, איטליה  |
| מקום קבורה |
קנט |
| מוקד פעילות |
הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות |
מ-1940 |
| סוגה |
אופרה |
| סוג קול | קונטרה-טנור |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| חברת תקליטים |
ונגארד רקורדס |
| צאצאים |
Mark Deller |
| פרסים והוקרה |
מפקד במסדר האימפריה הבריטית |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אלפרד ג'ורג' דלר (באנגלית: Alfred George Deller; מאי 1912 - 16 ביולי 1979) היה זמר קונטרה-טנור אנגלי. בנוסף ליכולתו הווקלית יוצאת הדופן, נחשב דלר לאמן החשוב ביותר בתקופתו בהפצת סוג זמרה זה בקרב מאזיני המוזיקה קלאסית בעולם כולו. אחת הדמויות המרכזיות שגרמו לשילוב מחדש של קול הקונטרה טנור במוזיקת הרנסאנס והבארוק במאה ה-20.
יש המכנים אותו "אבי הקונטרה טנור"[1][2]. סגנונו המיוחד, ששילב רובטו ואלתור קישוטים בשירים שנכתבו לקול וללאוטה, נחשב לשנוי במחלוקת בזמנו, אולם כיום הוא מקובל לחלוטין בסוג שירה זה. לדעת רבים דלר תרם תרומה חשובה ביותר להכרה בקול זה כחלק רב חשיבות במוזיקה העתיקה וגם המודרנית.
דלר נחשב דמות משפיעה על תחייתם מחדש של מוזיקת הבארוק והרנסאנס. היה מראשוני התומכים בהחזרת הכלים המקוריים לביצועי מוזיקה זו ואחד הראשונים שהפך גישה זו לפופולרית באמצעות שידורי הרדיו שלו ב-BBC. כמו כן ייסד את פסטיבל המוזיקה Stour בשנת 1962, אחד הפסטיבלים הראשונים במוזיקה עתיקה בעולם.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דלר נולד במארגט, עיר חוף במחוז קנט. אביו, מורה לחינוך גופני בצבא, לימד אותו לשיר בילדותו. הוא נחשב כאוטודידקט מוזיקלי, שלימד את עצמו. דלר החל דרכו בגיל 11 כנער סופרן בכנסייה המקומית[3]. לאחר שקולו החל להשתנות, עבר בטבעיות לקול אלט ומשם התפתח לזמר קונטרה טנור שהביא אותו לפרסום עולמי[4]. דלר עזב את בית הספר בגיל 15 והחל לעבוד בתחום הרהיטים. בשנת 1932, הצטרף למקהלה המפורסמת של כרייסט צ'רץ', סנט לאונרד, והתאהב בבתו של מעסיקו, פגי לאו. על אף התנגדות אמה לגבר ששר בצלילים גבוהים ומלאכותיים (אפילו בשנות תהילתו הוא סבל מדעות קדומות וגיחוכים בסתר של חלק ממאזיניו), נישאו בני הזוג בשנת 1937[5]. שנתיים לאחר מכן הוא הפך לפקיד שכיר בקנטרברי. כפציפיסט כל ימי חייו הוא בילה את שנות המלחמה בעבודה בחוות קווייקרים ובשירה.
דלר הצטרף למקהלת קתדרלת קנטרברי בשנים 1940 1947 והפך שם לסולן מוערך. לאחר מכן עבר לשיר כסולן במקהלת קתדרלת סנט פול בלונדון, שם שר בין השנים 1947 – 1962[4].
התפתחותו כסולן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות עבודתו כסולן במקהלות שתי הקתדרלות, החלה גם התפתחותו כסולן בפני עצמו. את הדחיפה הראשונית כסולן קיבל מהמלחין האנגלי מייקל טיפט ששמע אותו בקנטרברי, עמד על היופי הייחודי של קולו והציגו לציבור כקונטרה טנור ולא כגבר -זמר אלט[6].
פרסומו הגדול החל לאחר שידור הבכורה בהעלאת הערוץ השלישי של ה-BBC בשנת 1946 בו ביצע דלר את יצירתו המפורסמת של הנרי פרסל "בואו בני האמנות". במהלך השנים הראשונות של הקריירה שלו, הוא התמקד בביצוע מוזיקה ווקאלית מתקופת הבארוק אנגלי וכן מלחינים שקדמו לתקופה זו כגון ג'ון דאולנד והנרי פרסל. בקיאותו והמוזיקליות הרבה שלו הביאה לו הערצה בינלאומית[4].
דלר קונסורט Deller Consort[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1950 הקים דלר את הדלר קונסורט, אנסמבל קולי - כלי, כאשר הוא משמש כסולן וכמנצח ברפרטואר של מוזיקה אנגלית מוקדמת. הקבוצה הקדישה עצמה לביצוע מוזיקה עתיקה תוך שימוש בטכניקת ביצוע אותנטית ובכלים עתיקים. מפעל ייחודי זה של הוביל לתחייה מחדש של מדריגלים אנגליים מתקופת הרנסאנס. מ 1955 עד 1979, סיירה הקבוצה ברחבי העולם והציגה לקהלים חדשים את המוזיקה העתיקה, תוך הצבת רמה טכנית גבוהה לביצוע אותנטי של מוזיקת הבארוק. הרפרטואר כלל יצירות של י. ס. באך, הנדל, פרסל, דאולנד ואחרים. חברי האנסמבל התחלפו במרוצת השנים ובין הזמרים היה גם מרק דלר, בנו של אלפרד דלר, שהצטרף לקבוצה ב 1964[5].
שיתוף פעולה עם מוזיקאים חשובים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1960, שר דלר את תפקידו של אוברון Oberon בביצוע הבכורה של אופרה "חלום ליל קיץ" מאת בנג'מין בריטן, שהלחין תפקיד זה במיוחד עבור דלר. כאשר הועלתה האופרה על במת הקובנט גרדן, הוחלף דלר, בניגוד לדעתו של בריטן, עקב "יכולת משחק חלשה וקול קטן", לטענת המפיקים. הוא חזר לתפקיד בהקלטת האופרה בניצוח המלחין בשנת 1967. הצגת הבכורה בשנת 1960, ששודרה על ידי ה- BBC, הוקלטה והיא זמינה כיום בתקליט מסחרי, כאשר המבקרים מהללים את שירתו של דלר. בנוסף לבריטן, המלחינים Fricker, Mellers, Ridout, ו Rubbra כתבו יצירות במיוחד עבורו[4].
בשנת 1963 הקים דלר את פסטיבל המוזיקה של Stour על מנת לשלב אומנים נוספים שהתמחו במוזיקה עתיקה וביניהם פרנס בריכן וגוסטב ליאונהארדט.
דלר הופיע והקליט עם אומנים ידועים שליוו את זמרתו, תחילה עם נגן הלאוטה דסמון דופרה ונגן הצ'מבלו וולטר ברגמן ולאחר מכן גם עם נגן הלאוטה רוברט ספנסר ונגני הצ'מבלו ויליאם כריסטי והרולד לסטר.
במהלך הקריירה המוזיקלית שלו, הקליט דלר יותר מ 136 תקליטים עם חברות ידועות ביותר ותקליטיו זכו להצלחה מסחרית גדולה.
בשנת 1970 קיבל תואר חברות במסדר האימפריה הבריטית (OBE)[7].
דלר מת במפתיע מהתקף לב בגיל 67 כאשר שהה בבולוניה במטרה לשמש כשופט בתחרות זמרים בשנת 1979[8].
הוא נקבר בכנסיית "כל הקדושים" ב-Boughton Aluph בקנט, ליד רעייתו קטלין, שנפטרה ב-2006.
היה נשוי ואב לשלושה. בנו הבכור, מארק דלר, הפך לזמר מוכשר בזכות עצמו ולעיתים קרובות הופיע וגם הקליט עם אביו. בן נוסף, סיימון, הוסמך כמורה למוזיקה בשנות ה -60 ולימד בבית הספר למקהלת קתדרלת גוילפורד, ולימים הפך למנהלו. דלר קיבל תואר אבירות בריטי בשנת 1970 עבור עשייתו האומנותית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלפרד דלר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אלפרד דלר, באתר AllMovie (באנגלית)
אלפרד דלר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
אלפרד דלר, באתר AllMusic (באנגלית)
אלפרד דלר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אלפרד דלר, באתר Discogs (באנגלית)- אלפרד דלר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Stanley Sadie, Purcell, Deller Consort, Stour Music Chorus and Orchestra, The Fairy Queen, The Musical Times 114, 1973-10, עמ' 1019 doi: 10.2307/955396
- ^ אלפרד דלר: אבי כל הקונטרטנורים, באתר הארץ, 15 ביוני 2009
- ^ "ALFRED DELLER, 67, COUNTERTENOR, DIES" (באנגלית). נבדק ב-2018-06-16.
- ^ 1 2 3 4 Alfred Deller (Counter-tenor) - Short Biography, www.bach-cantatas.com
- ^ 1 2 Richard Wigmore, Icon: Alfred Deller, www.gramophone.co.uk, 2017-03-27 (באנגלית)
- ^ Richard Wigmore, Icon: Alfred Deller, www.gramophone.co.uk, 2017-03-27 (באנגלית)
- ^ הלונדון גאזט, מספר 44999, עמוד 1, 1 בינואר 1970
- ^ "ALFRED DELLER, 67, COUNTERTENOR, DIES" (באנגלית). נבדק ב-2018-06-16.