חלום ליל קיץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמוד השער של גרסת דפוס ראשונה של "חלום ליל קיץ", 1600

חלום ליל קיץאנגלית: A Midsummer Night's Dream) הוא מחזה, קומדיה רומנטית, מאת ויליאם שייקספיר שנכתב בשלהי המאה ה-16. במחזה, המתרחש באתונה וביער הסמוך לה, מסופרים שלושה סיפורים מקבילים, המשתלבים זה בזה: סיפורם של ארבעה צעירים הקשורים ביניהם בקשרי אהבה מורכבים, סיפורה של חבורת שחקנים חובבים וסיפורם של הפיות ושאר שוכני היער. עיקר המחזה מתרחש בליל קיץ אחד, ביער הסמוך לאתונה.

המחזה הוא אחד המחזות הפופולריים ביותר של שייקספיר, אף שסמיואל פיפס, בן המאה ה-17, כתב ביומנו: "זהו המחזה המגוחך והתפל ביותר שאי פעם ראיתי בחיי".‏[1]

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמיה וליסנדר הם זוג מאוהב, אך אגאוס, אביה של הרמיה, עומד על כך שהיא תינשא לאדם שהוא בחר: דמטריוס (המאוהב בהרמיה). אגאוס מגיע להיכלם של תסאוס, דוכס אתונה, והיפוליטה (מלכת האמזונות) אשתו לעתיד, יחד עם בתו, דמטריוס וליסנדר, על מנת שתסאוס ישפוט בנושא. תסאוס מציג בפני הרמיה שלוש אפשרויות - לשמוע בקול אביה ולהינשא לדמטריוס, להמרות את פיו - במקרה כזה היא תומת, או לעבור למנזר לחיות חיי נזירה.

לנוכח אפשרויות אלה, ליסנדר מציע להרמיה לברוח יחדיו אל דודתו שגרה בעיר אחרת ולהינשא שם. הרמיה מסכימה והם קובעים להיפגש בלילה ביער כדי לממש את הבריחה. הרמיה מספרת על הבריחה רק לחברתה הטובה, הלנה, המאוהבת בדמטריוס. הלנה יודעת שלא תוכל לגרום לדמטריוס להתאהב בה, אך רוצה שהוא "יכיר לה תודה" גם אם זה יכאב לה ודמטריוס לא ישהה אתה, ולכן היא מלשינה על ליסנדר והרמיה לדמטריוס. דמטריוס יוצא ליער בעקבות ליסנדר והרמיה, והלנה עוקבת אחריו. דמטריוס מנסה להיפטר מהלנה לכל אורך הדרך.

המריבה בין טיטניה ואוברון
"חלום ליל קיץ", מערכה 4, תמונה 1, תחריט מאת הנרי פוסלי, 1796

בינתיים, אוברון וטיטניה, מלך ומלכת הפיות, מסתכסכים. ברשותה של טיטניה ילד אסופי, שהיה בנה של חברתה הכוהנת שנפטרה. טיטניה הבטיחה לכוהנת לגדל את הילד. אוברון מבקש לקבל את הילד וטיטניה מסרבת. אוברון מחפש דרך להשפיל את טיטניה, ולגרום לה לתת לו את הילד. הוא שולח את פּאק, יצור שובב הסר למרותו, להביא פרח שהשיקוי המופק ממנו גורם להתאהבות. אוברון מטפטף צוף מפרח זה על עיניה של טיטניה, ופוקד על פּאק לגרום לטיטניה להתאהב במשהו טיפשי ככל האפשר. כמו כן, מבקש אוברון מפּאק להסדיר בדרך זו את יחסי האהבה בין דמטריוס והלנה, שאינם סימטריים.

בזמן זה שישה בעלי מלאכה מגיעים ליער כדי להעלות את "הקומדיה העצובה־מכל־הקומדיות על מותם האכזרי־מכל־מוות של פירמוס ותיסבי"‏[2] בחתונתם של תסאוס והיפוליטה. פּאק הופך את אחד מבעלי המלאכה, "מחט" (על-פי דן אלמגור, וראו להלן תרגומים אחרים), לאיש בעל ראש של חמור, ויתר בעלי המלאכה נבהלים ובורחים. כאשר טיטניה פוקחת את עיניה היא מתאהבת ב"מחט" בעל ראש החמור. "מחט" מעיר על כך: "נדמה לי, גבירתי, שמבחינה הגיונית, יש לך סיבה קטנה מאוד להתאהב באחד כמוני. עם זאת, נכון, אהבה והיגיון הולכים מעט מאוד ביחד בימינו."‏[3]

פאק מתבלבל בין דמטריוס וליסנדר, ומטפטף בטעות צוף על עיני ליסנדר הישן. הלנה, הרואה את ליסנדר ישן, חוששת שדמטריוס הרגו, ולכן מעירה אותו, ובהשפעת הצוף ליסנדר מתאהב בהלנה. אוברון, שרואה שדמטריוס עודנו כרוך אחר הרמיה, מטפטף צוף על עיני דמטריוס וכאשר הוא מתעורר גם הוא מתאהב בהלנה. כך שוב אין סימטריה ביחסים - שני הגברים אוהבים אשה אחת, והאחרת זנוחה. הלנה אינה מאמינה לחיזוריהם של הגברים וסבורה שהם לועגים לה, שהרי לא אהבו אותה קודם לכן. הרמיה כועסת על שהלנה גזלה ממנה את אהובה, והן מתחילות לריב. גם בין דמטריוס לליסנדר פורצת מריבה, על רקע אהבתם המשותפת להלנה.

אוברון שם לב למהומה שנוצרה, ואומר לפאק: "כל זה הוא פרי רשלנותך: טעית, או שיוצרות החלפת בזדון?"‏[4] פּאק מסביר כיצד נגרמה טעותו, ואוברון מצווה עליו להסיר את הכישוף מליסנדר, אך לא מדמטריוס. לאחר שקיבל את האסופי מטיטניה, הסיר ממנה אוברון את הכישוף. גם "מחט" מוחזר למראהו האנושי. כל המעורבים הניחו שמאורעות הלילה היו רק חלום.

תסאוס והיפוליטה, ואתם אגאוס, מגיעים ליער במהלך מסע ציד עם שחר, ופוגשים את שני הזוגות המאוהבים. דמטריוס מבקש לבטל את השידוך שלו עם הרמיה, ובהתאם להחלטת תסאוס שני הזוגות - ליסנדר והרמיה, דמטריוס והלנה - נישאים במקביל לנישואי תסאוס והיפוליטה, תוך שהכול צופים במחזה "פירמוס ותיסבי" בביצועם החובבני של ששת בעלי המלאכה.

בסוף המחזה עומד פּאק על הבמה עם מטאטא ו"מנקה" אותה מכל ההתרחשויות ופונה ישירות אל הקהל:

אם קצת הגזמנו, בני הצל,
יורשה-נא כך להתנצל:
חישבו שכל זה רק היה
אשליה והזיה.
מחזה שולי פּעוּט,
רק חלום, לא מציאוּת,
אין שום נזק לספּר.
תסלחו – וּנְשפּר.‏[5]

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני אתונה:

  • תסאוס, דוכס אתונה, מאורס להיפוליטה. ישראל המאירי תיאר אותו: "הוא מכהן גם כשופט (כשהוא גוזר בפתח המחזה את דינה של נערה המסרבת לנישואים שכופה עליה אביה) וגם כמבקר אמנות אנין ושנון (כשהוא דן ב"הצגה בתוך הצגה" הנועלת את המחזה); בקיצור, הוא נציג הסמכות, הסדר, ההיגיון".‏[6]
  • היפוליטה, מלכת האמזונות, מאורסת לתסאוס
  • ליסנדר, צעיר המאוהב בהרמיה
  • הרמיה, צעירה המאוהבת בליסנדר. נמוכה ושחומה.
  • דמטריוס, צעיר המאוהב בהרמיה. על ליסנדר ודמטריוס כתב אפרים ברוידא שהם "פוחלצים הנבדלים בעיקר בשמותיהם".‏[7]
  • הלנה, חברתה של הרמיה, מאוהבת בדמטריוס. גבוהה ובהירה, ואומרת על עצמה: "מרשעת מעולם לא הייתי. אין לי כשרון לרוע".‏[8]
  • אגאוס, אביה של הרמיה, הכופה עליה להינשא לדמטריוס.
  • פילוסטראטוס, שר הטקס של תסאוס.
משמאל לימין: אוברון, טיטניה, פּאק ושלוש פיות, ציור מאת ויליאם בלייק, 1786 בערך

ממלכת הפיות:

  • אוברון, מלך הפיות
  • טיטניה, מלכת הפיות
  • פּאק (הקרוי גם Robin Goodfelow – "רובין בחורטוב"), פוקה, יצור שובב. אפרים ברוידא תיאר את אופיו: "זהו יצור שובב וצפרוני, החי מחוץ לתחום המוסר (מה שאינו דווקא בניגוד למוסר), שופע תחבולות ותעלולים, אך רוב תעלוליו אינם פרי זדון, כי אם פרי עליצותו ושובבותו. 'מזיק' זה יש בו חיבה מפורשת לבני אדם בחולשתם והבליהם."‏[7]

בעלי המלאכה המציגים את "פירמוס ותיסבי" (השמות בתרגומו של דן אלמגור, ראו להלן תרגומים אחרים):

  • פיטר "קרש" - נגר - מנהל ההצגה ופרולוג
  • פול "משׂור" - נגר - אריה
  • ניק "מחט" - אורג - פירמוס
  • פרנסיס "צינור" - שרברב - תיסבי
  • טום "טיח" - טייח - הקיר
  • רובין "מברשת" - צבע - הירח.

פּאק מציג לאוברון את בעלי המלאכה כ"מין חבוּרת לֵצים של פועלים גסים, שאיכשהו בעיר מתפרנסים".‏[9] פילוסטראטוס מציג אותם לתסאוס באופן דומה: "אנשי עמל קשֵי-יום מבּנֵי העיר, שעד היום מוחם אף פעם לא עמל, אך סחטו כעת כמו לימון את דמיונם המנוּון בַּמחזה הזה לכבוד החג שלך".‏[5] אברהם עוז מציין כי "בעלי המלאכה מהווים פארודיה ישירה על דמויות מן המעמד החברתי הנמוך בחיי היומיום הלונדוניים".‏[10]

הרקע למחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1598 הוזכר המחזה לראשונה ברשימתו של פרנסיס מירס. המחזה נדפס לראשונה במהדורת קוורטו בשנת 1600, ובשנת 1623 הודפס במהדורת הפוליו הראשונה בנוסח מתוקן. התאריך המדויק בו נכתב המחזה, או הועלה לראשונה על במה, אינו ידוע. התאריך המשוער הוא בין השנים 1594 ו-1596. על פי תאוריות אחדות, המחזה נכתב לרגל חתונה של אדם מהמעמד הגבוה. ידוע כי חתונות רבות נערכו בקרב בני המעמד הגבוה בשנת 1596, אבל אין עדות המקשרת את המחזה לאחת מהן במיוחד. אחרים סוברים כי המחזה חובר לרגל יום הולדתה של המלכה אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה, אך גם לכך לא קיימות עדויות מוצקות (את סיפורו של אוברון, על "בתולה, יושבת על כס מערב",‏[11] רואים פרשנים כמרמז לאליזבת הראשונה, "המלכה הבתולה"). ככל הנראה המחזה הועלה על במת 'התיאטרון' ועל במת תיאטרון הגלוב.

לא ידוע על מקור ממנו נלקחה עלילתו העיקרית של המחזה, והיא כנראה פרי רוחו של שייקספיר. עם זאת, יש במחזה מוטיבים אחדים הלקוחים מהספרות הקלאסית:

העלאת המחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד השער של מהדורת הקוורטו של המחזה, משנת 1600, מציין שהמחזה הוצג בפומבי פעמים אחדות. עם זאת, ההופעה הראשונה המתועדת בוודאות נערכה ב-1 בינואר 1605.

בתקופה שהחלה בשנת 1642, עם מלחמת האזרחים האנגלית, והסתיימה ב-1660, עם הכתרתו של צ'ארלס השני, מלך אנגליה, היו התיאטראות באנגליה סגורים. בתקופה זו הוצגה עלילת המשנה של בעלי המלאכה כמערכון קומי מלווה בפעלולים (droll). עם פתיחתם מחדש של התיאטראות בשנת 1660, הועלה עיבוד של המחזה, בדומה לגורלם של מחזות שייקספיריים נוספים. סמיואל פיפס, שצפה במחזה ב-29 בספטמבר 1662, כתב ביומנו: "זהו המחזה המגוחך והתפל ביותר שאי פעם ראיתי בחיי".‏[13]

עד לשנות ה-40 של המאה ה-19 לא הוצג המחזה בשלמותו, אך הוצגו עיבודים שלו. דוגמה לכך היא העיבוד של הנרי פרסל, "מלכת הפיות" (The Fairy Queen), משנת 1692. הסצנות של פירמוס ותיסבי עובדו על ידי ריצ'רד לוורידג' לבורלסקה אופראית, שהוצגה בשנת 1716. ג'ון פרדריק לאמפ יצר גרסה משלו לעיבוד זה בשנת 1745. בשנת 1755 העלה דייוויד גריק גרסה של המחזה, בשם "הפיות" (The Fairies) שממנה הושמט חלקם של בעלי המלאכה. בשנת 1816 העלה פרדריק ריינולדס גרסה אופראית של המחזה.

בשנת 1840 העלתה לוסיה אליזבת וסטריס בקובנט גארדן גרסה שלמה למדי של המחזה, שלה נוספו קטעי מוזיקה ובלט. וסטריס גילמה את אוברון, ובמשך 70 השנים הבאות גילמו נשים את תפקידי אוברון ופאק. בעקבות הצלחת הפקתה של וסטריס, במהלך המאה ה-19 עלו הפקות גרנדיוזיות של המחזה, שכללו עד מאה משתתפים, שלהן הוכנו תפאורות מדוקדקות של הארמון והיער, ואת הפיות גילמו בלרינות דקות כנפיים. ב-1895 עלתה בלונדון הפקה של אוגוסטין דאלי, שאת האפקטים המיוחדים בה סיפקה חבורת הקוסמים "מרטינקה".

העלאה של המחזה בהודו, 2010

מקס ריינהרדט ביים את ההצגה 13 פעמים בין השנים 1905-1934, ובין השאר השתמש בבמה מסתובבת. בשנת 1934 העלה את המחזה בהוליווד בול, בהפקה שבה השתתפו סטרלינג הולוויי, אוליביה דה הבילנד ומיקי רוני. הצלחת ההפקה הניעה את האחים וורנר להזמין אצל ריינהרדט גרסה קולנועית למחזה. בסרט השתתפו שניים משחקני המחזה - מיקי רוני (בתפקיד פאק) ואוליביה דה הבילנד (בתפקיד הרמיה וזארה), וכן ג'יימס קאגני, גו' בראון ודיק פאוול. המלחין אריך וולפגנג קורנגולד הוזמן מאוסטריה לשם עיבוד המוזיקה של פליקס מנדלסון-ברתולדי לסרט. הנאצים החרימו את הסרט עקב יהדותו של הבמאי, והשימוש במוזיקה של מנדלסון-ברתולדי, אף הוא ממוצא יהודי.

הבמאי הארלי גרנוויל-בארקר ביים בשנת 1914 גרסה פשוטה וחסכונית יותר של המחזה. גרסה זו השפיעה על הפקות מאוחרות יותר של המחזה.

בשנת 1970 ביים פיטר ברוק את המחזה במסגרת הלהקה השייקספירית המלכותית. ברוק ליהק שחקן אחד לתפקידים של תזאוס ואוברון, ושחקנית אחת לתפקידים של היפוליטה וטיטניה, כרמז לכך שעולם הפיות הוא תמונת ראי של עולם בני האדם. בהפקה זו השתתפו פטריק סטיוארט ובן קינגסלי. את הפיות גילמו גברים, והופעתם כללה פעלולי קרקס. בעקבות גרסתו של ברוק, במאים נתנו דרור לדמיונם בבימוי המחזה. בפרט, עלה משקלה של המיניות במחזה, ובמאים רבים ראו את הארמון כסמל להתאפקות והדחקה, ואת היער כסמל למיניות לא מרוסנת, חופשייה ומפחידה בעת ובעונה אחת.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם המחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו המקורי של המחזה הוא A Midsummer Night's Dream, שם שתרגומו המדויק לעברית הוא "חלום ליל אמצע-קיץ", אך בעברית נתקבע השם "חלום ליל קיץ". רק תרגומו של דורי פרנס נצמד לשם המקורי, וקרוי "חלום של לילה בלב קיץ". חרף שמו, עלילת המחזה מתרחשת ב-1 במאי, יום חג האביב הפגאני (Rite of May),‏[14] ולא באמצע הקיץ. אפרים ברוידא התייחס, במבוא לתרגומו, לחוסר התאמה זה בזמנים, והעלה שתי השערות מקובלות לגורם כך:

  • המחזה נועד להיות מוצג לראשונה בתאריך זה, בחתונה נכבדה ומפוארת.
  • המחזה רצוף דמיונות ושגיונות, ומתאפיין ברוח שטות הקרויה "טירוף אמצע הקיץ" (midsummer madness), ומוזכרת גם במחזה "הלילה השנים עשר" (מערכה 3, תמונה 4).

מבנה העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודעה על העלאת המחזה בתיאטרון גלוב, 1894

במחזה, המתרחש באתונה וביער הסמוך לה, מסופרים שלושה סיפורים מקבילים, המשתלבים זה בזה: סיפורם של ארבעה צעירים הקשורים ביניהם בקשרי אהבה מורכבים, סיפורה של חבורת שחקנים חובבים וסיפורם של הפיות ושאר שוכני היער.

אפרים ברוידא ציין: "מעגלות מעגלות עשויה קומדיה מכושפת זו, אשר ריח בוסר רענן וחריף נודף ממנה – מעגל משיק במעגל ומעגל לפנים ממעגל, מעגלות נושכים וחוצים זה את זה, וסופם, כבאורח פלא, משתלבים זה בזה בנועם ושלום".‏[7] הוא ממשיך ומפרט את המעגלים:

  • המעגל הראשון, המקיף, הוא חתונתם של תסאוס והיפוליטה, הפותחת את המחזה ומסיימת אותו.
  • המעגל השני, המרכזי, עוסק בשני זוגות האוהבים, הרמיה וליסנדר, הלנה ודמטריוס. רגשותיהם של האוהבים, "נדים כביכול בין שני קטבים: קוטב האהבה הבשלה, המסומלת ביחסי תסאוס והיפוליטה, וקוטב יחסי האהבה הפרועים, נטולי תאחיזה מוסרית, המסומלים בדמויות אוברון וטיטאניה".
  • המעגל השלישי הוא העולם העל-טבעי, עולמם של יצורי היער, "המדרבן את העלילה או מעכבה, הכל לפי צורך המשורר".
  • המעגל הרביעי הוא מעגל בעלי המלאכה, והוא "חוליית החיבור הפנימית, המרתקת את העולמות השונים יחד ועושה אותם, ברגש, הוויה אחת". המחזה בתוך מחזה שמציגים בעלי המלאכה הוא כמעגל חמישי במעגלות המחזה - מותם הטראגי של פירמוס ותיסבי האוהבים הוא ניגוד לגורל האוהבים במחזה העיקרי.

אנכרוניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה מתרחש באתונה שביוון העתיקה, אך עולמו הוא עולמה של אנגליה האליזבתנית, שהיא תקופתו של שייקספיר – שלהי המאה ה-16. כתוצאה מכך פעמים אחדות נתקל הקורא באנכרוניזם. "אין מוקדם ומאוחר בשקספיר, כידוע", מעיר על כך ברוידא.‏[15]

  • תסאוס, שליט אתונה, הוא דוכסתואר אצולה שראשיתו רק ברפובליקה הרומית.
  • תסאוס מציע להרמיה להפוך לנזירה במנזר. נזירות ומנזרים היו באנגליה האליזבתנית אך לא ביוון העתיקה (אם כי היו ביוון כוהנות-בתולות של ארטמיס או הסטיה).
  • תסאוס פונה אל ארבעת הצעירים ואומר להם "בוקר טוב, רעַי. יום ולנטין חלף כבר", אף שוולנטין הוא קדוש נוצרי, וקישורו של יום ולנטיין לאהבה החל מאות שנים לאחר תקופתו של המחזה (באנגליה הוא מוזכר לראשונה ככזה רק בכתבי ג'פרי צ'וסר מהמאה ה-14).
  • ליסנדר אומר להרמיה: "אותך פגשתי עם הלנה פעם, לקדם בואו של בוקר מאי"‏[16] – חגיגות תחילת מאי היו נהוגות באנגליה, אך לא ביוון העתיקה.
  • פעמים אחדות נשבעים הגיבורים במרים הבתולה (למשל: "חי הבתולה, כאן פתח לצרות צרורות"‏[17]).
  • פעמים אחדות מזכירים הצעירים את חשיבותם של הבתולים (למשל: כאשר ליסנדר והרמיה עוצרים לישון ביער, אומרת הרמיה: "אבל, מתוק, אני בכל זאת מבקשת: תִשכּב רחוק, כפי שהצניעות דורשת; מרחק שלא יִפְגע בַּתהילה של איש רווק הגון וּבְתולה."‏[18]), גישה המשקפת את אנגליה האליזבתנית ולא את יוון העתיקה.

פירמוס ותיסבי - מחזה בתוך מחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"פירמוס ותיסבי" הוא סיפור על זוג אוהבים שהוריהם התנגדו לאהבתם. השניים קבעו פגישה במקום סתר, אך כשפירמוס הגיע לשם נוצר אצלו רושם שאהובתו נטרפה, ומרוב צער התאבד. כאשר תיסבי הגיעה וראתה זאת, התאבדה אף היא על גופתו.

סיפור טראגי זה, שקל לראות את הדמיון בינו ובין המחזה "רומאו ויוליה", שאותו כתב שייקספיר בסמוך לכתיבת "חלום ליל קיץ", הפך, בביצועם של ששת בעלי המלאכה, לפארסה המעוררת את צחוקם ולעגם של הצופים, בני אתונה. במידה מסוימת, סיפור "פירמוס ותיסבי" המוצג כאן הוא פרודיה של שייקספיר על מחזהו האחר.‏[19] דן אלמגור העיר על כך (במבוא לתרגומו למחזה): "נראה שרק בעל הומור כשקספיר היה יכול לכתוב בעת ובעונה אחת שתי גירסות שונות כל כך לאותו סיפור עצמו".

מחזה-בתוך-מחזה זה נותן מקום לשלל הערות ארס פואטיות על אמנות התיאטרון, בעת החזרות על הצגתו, במהלך הדיון שקודם להצגתו ובמהלך הצגתו, בהערותיהם של הצופים, כגון הערתו של תסאוס: "גם המחזות הכי טובים הם רק צל חולף. והטובים-פחות הם לא גרועים-יותר, אם הדמיון משלים את החסר".‏[5]

סוגיות העולות במחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחזה פועלים ארבעה זוגות. הזוגיות של תסאוס והיפוליטה היא זוגיות אידילית – השניים אוהבים זה את זה ומחכים בקוצר רוח לחתונתם הקרבה. הזוגיות של שלושת הזוגות הנותרים מורכבת יותר, ועוברת תהפוכות במהלך המחזה. אהבתם של תסאוס והיפוליטה "היא בבחינת מגדלור לשאר הנפשות במחזה המגששות דרכן, בתוך החשכה והמבוכה, אל האהבה", מעיר ברוידא.‏[7]

בתחילת המחזה ליסנדר ודמטריוס אוהבים את הרמיה, האוהבת רק את ליסנדר; הלנה, האוהבת את דמטריוס, אינה זוכה לאהבה. אוברון מורה לפּאק להסדיר את יחסי האהבה בין דמטריוס והלנה, שאינם סימטריים, אך פּאק מתבלבל, וגורם לליסנדר ולדמטריוס לאהוב את הלנה, וכעת הרמיה נותרת זנוחה. תוצאה זו משעשעת את פּאק, האומר לאוברון:

על אחת עוגבים השניים
מחזה מרהיב עיניים;
יש לי נחת מלוא החופן
ממקרים יוצאי הדופן.‏[20]

רק בסופו של דבר מיישר פּאק את ההדורים, ומביא את ארבעת הצעירים לזוגיות אידילית: ליסנדר והרמיה, דמטריוס והלנה. זוגיות זו מקבלת את אישורו של השליט, תסאוס, הקובע:

כי אלה הזוגות אתנו יחד.
במקדש הם יחוברו לעד.‏[21]

בכל התהפוכות שעברו ארבעת הצעירים, שתי הנשים היו יציבות באהבתן, ואילו שני הגברים היו הפכפכים: תחילה דמטריוס, שחדל לאהוב את הלנה ובחר בהרמיה (ללא השפעה על-טבעית) ואחר כך השינויים באהבתם של דמטריוס וליסנדר שנבעו מהתערבותו של פּאק.

מאבק בין המינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרכזה של הקומדיה עומדים סיפורי אהבה אחדים, אך לא רק אהבה צרופה יש בסיפורים אלה, אלא גם מאבק בין המינים. בתחילת המחזה מזכיר תסאוס להיפוליטה כיצד כבש את לבה – לא היה זה חיזור רגיל, כי אם כיבוש בחרב – מלחמה שבה גבר תסאוס על היפוליטה:

חיזרתי אחרייך בחרבי;
בכדי לכבּוֹש לבך פגעתי בך,
הִיפּוֹלִיטָה;‏[22]

לאחר הכיבוש הכוחני יש גם פיוס, ותסאוס מבטיח להיפוליטה המשך שייראה אחרת:

אך אתחתן אתך
בִּצְליל אחר, סוּלם אחר: עם הוד
מלכוּת, עם חגיגוֹת, עם קרנבלים.‏[22]

לעומת המאבק בין תסאוס להיפוליטה, שמוצג רק כזיכרון מן העבר, הרי המאבק בין אוברון לטיטניה מתרחש ממש לנגד עינינו, והוא מניע מרכזי של עלילת המחזה. בין אוברון לטיטניה מתנהל מאבק על השליטה בילד, שכל אחד מהם רוצה לעצמו. כיוון שהילד נמצא בחזקתה של טיטניה, זומם אוברון להשפילה, כך שבחולשתה תיתן לו את הילד. לשם כך הוא גורם לה להתאהב במחט – אדם בעל ראש חמור. מזימתו מצליחה, והוא מצליח לקבל את הילד מטיטניה המושפלת.

מאבק נוסף מתרחש ברקע אהבתה החד-צדדית של הלנה לדמטריוס. הלנה הולכת אחר דמטריוס בדרכו ליער, והוא מתאמץ מאוד לסלקה מעליו. על דבריו של דמטריוס "לא, לא אוהֵב אותך, עזבי אותי"‏[23] מגיבה הלנה בהתרפסות מזוכיסטית:

אני כלבלב
מַחְמָד שלך, דֶמֶטְרִיוּס, תרביץ
לי עוד ואלקק אותך יותר.
עשֵה בי כמו בכלבּתך, תִרְמוס,
תבעט, תזנח אותי, אבּד אותי;
רק תן ללכת אחריך כמו
סמרטוט.‏[23]

לאחר שפאק בכשפיו גורם לליסנדר ולדמטריוס לאהוב את הלנה, היא אינה מאמינה לדברי אהבתם, וסבורה שדיבורים אלה הם הקצנה של מאבקם בה, ונועדו רק ללעוג לה, ואומרת:

אח רֶשע! עזאזל! כולכם בְּבוּז פּושע,
אני רואה, החלטְתם בי להשתעשע!
אילו הייתם בני-אדם, עם נימוסים,
אז לא הייתם משפילים אותי, רומסים.‏[9]

על תוצאות מאבקים אלה מעיר אברהם עוז:"היפוליטה, הרמיה, הלנה, וגם מלכת הפיות טיטניה, שאושר הפיוס שלהן עם בני זוגן אינו מוחה לגמרי את רישומם של הכאב, העלבון ואף הייסורים שספגו כל אחת בתורה משותפיהן הגבריים במערכת ההטרוסקסואלית השלטת, ייאלצו להתמודד, כל אחת על פי דרכה, עם הסדקים המטרידים הנִבעים בתוֹאַם המדומה, הרחוק משלמות, של הזוגיות התִקנית."‏[24]

מאבק בין הורים לילדיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאבק בין הורים לילדיהם, שבו ההורים רוצים לכפות את מרותם על הילדים, בעוד הילדים רוצים לבחור בעצמם את דרכם בחיים, מופיע באחדים ממחזותיו של שייקספיר. במחזה שלפנינו מופיע המאבק פעמיים: ברצונו של אגאוס לכפות על בתו, הרמיה, את החתן שהוא בחר למענה, ובמחזה-בתוך-מחזה, "פירמוס ותיסבי", שבו מתנגדים ההורים לקשר בין ילדיהם (התנגדות דומה קיימת במחזהו של שייקספיר, "רומאו ויוליה").

בניגוד למחזות "פירמוס ותיסבי" ו"רומאו ויוליה" שבהם התנגדותם של ההורים לרצון ילדיהם היא שורש הבעיה, במחזה "חלום ליל קיץ" עמדתו של האב מחמירה את הבעיה, אך אינה הגורם לה, כפי שמציינת רות נבו: "כבר בהצגת הדברים הראשונה אנו מוזמנים לראות, שהזקן הרודני אמנם מניח את המכשול החיצוני והמיָדי על דרכם של הצעירים, אך שורש הבעיה הוא אחר. הקושי ההתחלתי נובע מן העובדה, ששני בחורים צעירים מתחרים ביניהם על אותה נערה, כאשר יש עוד נערה פנויה המוכנה להפוך את השלישייה לרביעייה מוצלחת של שני זוגות."‏[25]

בעוד במחזות "פירמוס ותיסבי" ו"רומאו ויוליה" תוצאותיו של המאבק טראגיות - המחזות מסתיימים במות הילדים, במחזה "חלום ליל קיץ" האהבה מנצחת והכל (מלבד אגאוס, אולי) מאושרים.

אברהם עוז מרחיב את זירת המאבק בשני המחזות, "רומאו ויוליה" ו"חלום ליל קיץ", ומציין: "בשני המחזות מתחרה הנאמנות ליחידת הבית עם הנאמנות לסדר ריכוזי ורחב יותר המיוצג על ידי שלטון מונרכי בעל סמכויות שיפוט אבסולוטיות, ובשניהם נבחנים מקור הסמכות המרכזי הזה והשלכותיו על הגורל האישי מתוך ראייה אוהדת וביקורתית כאחד".‏[26]

מלחמת מעמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחזה מופיעים שני מעמדות, שמרחק רב ביניהם:

  • מעמד האצולה, שאותו מייצגים בעולם בני האדם תסאוס, דוכס אתונה, ואגאוס, ובעולם הפיות - אוברון וטיטניה, מלכי הפיות.
  • מעמד הפועלים, שאותו מייצגת חבורת בעלי המלאכה.

פער המעמדות ניכר בצורה שבה מציג פאק את בעלי המלאכה לאוברון: "קבוצת לֵצים, בורים, חסרי מנוחה, מוצאים לחמם בשוק, בכל מלאכה",‏[27] ובצורה שבה מציג אותם פילוסטראטוס לתסאוס:

"אנשי עמל קשֵי-יום מבּנֵי העיר,
שעד היום מוחם אף פעם לא
עמל, אך סחטו כעת כמו
לימון את דמיונם המנוּון
בַּמחזה הזה לכבוד החג
שלך."‏[5]

פער המעמדות ניכר גם בשתי החגיגות המלוות את המחזה: "החתונה המלכותית, המבטיחה להיות אירוע רם מעלה הנשלט ומכוון בידי ההגמוניה, וחגיגות מאי - חג טבע עממי, המאגד וסוחף את בני השכבות החברתיות המגוונות באמצעות מאפייניו הפולקלוריים, המעוגנים היטב בתרבות האגררית שעדיין שלטה בכיפה באירופה של המאה השש עשרה".‏[28]

אברהם עוז מציג את תפקידם של בעלי המלאכה במחזה: "הם, בבואה פארודית של כל השאר, יישארו מבודדים גם בעולם ההרמוני כביכול שהקומדיה מובילה אליו בסיומה העליז, ויעמידו בסימן שאלה את הלכידות הנשאפת בעולמה של מדינת הלאום החדשה, המונהגת על ידי שליט המתהדר בתבונתו".‏[29]

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה זכה לעיבודים רבים, ובהם:

השפעה של המחזה מופיעה ביצירות אחדות ובהן:

האסטרונום ג'ון הרשל העניק לשני ירחים של אורנוס את השמות אוברון וטיטניה, על שם גיבורי המחזה.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה זכה לתרגומים רבים לעברית ולביצועים רבים בתיאטרון הישראלי:

העיבוד לילדים של המחזה (תוך הפיכתו ממחזה לסיפור), בידי צ'ארלס ומרי לם, תורגם אף הוא פעמים אחדות:

התרגומים לעברית, פרט לתרגומו של דן אלמגור, נצמדים למקור השייקספירי, ומגישים אותו לקורא העברי, איש איש וסגנונו. מרבית התרגומים מלווים בהערות שוליים רבות, שבאו להסביר לקורא העברי פרטים היסטוריים ואחרים שרחוקים מלהיות מובנים לו, כמו גם שיקולי תרגום נקודתיים.

להלן פסקת הפתיחה של המחזה, שבה פונה תסאוס להיפוליטה, בשישה תרגומים לעברית:

ויליאם שייקספיר אפרים ברוידא ט. כרמי דן אלמגור

Now, fair Hippolyta, our nuptial hour
Draws on apace; four happy days bring in
Another moon: but, O, methinks, how slow
This old moon wanes! she lingers my desires,
Like to a step-dame or a dowager
Long withering out a young man revenue

חלום ליל קיץ - ברוידא.JPG חלום ליל קיץ - כרמי.JPG חלום ליל קיץ - אלמגור.JPG
אברהם עוז אהרן קומם דורי פרנס
חלום ליל קיץ - עוז.JPG חלום ליל קיץ - קומם.JPG חלום ליל קיץ - פרנס.JPG

תרגומו של דן אלמגור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעומת יתר התרגומים לעברית, תרגומו של אלמגור חופשי מאוד. אף שנשמרת תבנית העלילה, לא מעט מהטקסט השייקספירי מושמט, ואף דמויות משניות אחדות נעלמות. לעתים הוסיף אלמגור טקסט משל עצמו. גם בתרגום עצמו חש אלמגור חופשי, והוא כלל בו אינטרטקסטואליות הומוריסטית (בחלקה אנכרוניסטית) ששייקספיר כלל לא חשב עליה. דוגמאות:

  • מחט מדבר על המזון החביב עליו ואומר: "לחיכי אכן, חציר נעם",‏[37] כפרפרזה על שם שירו של ביאליק, "אָכֵן חָצִיר הָעָם".
  • פירמוס, המחפש סדק בקיר, אומר "אם יש סדק – שיופע מיד!",‏[38] כפרפרזה על דברי ביאליק בשירו " עַל הַשְּׁחִיטָה": "וְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד!".
  • תיסבי אומרת: "דודי שלח קולו מן החור, מעי הומות מעבר לחומות",‏[38] כפרפרזה על דברי שיר השירים: "דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו".
  • אוברון מתאר את נפלאות צוף האהבה: "והטיפו הפרחים עסיס וכל הגברות אז תתמוגגנה",‏[39] כפרפרזה על דברי עמוס הנביא (שהולחנו לפזמון נודע): "וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה".
  • פאק היוצא בשליחות אוברון אומר: "אני אקיף עולם, בלי לחכות, לא בשמונים; בארבעים דקות",‏[39] ובכך רומז לספרו של ז'ול ורן, "מסביב לעולם בשמונים יום".

אלמגור התייחס, בפתח תרגומו, לחופש שנטל לעצמו:

המתרגם, הבמאי, יוצרי ההצגה ומשתתפיה מקווים שהשימוש החופשי שעשו ביצירה הקלאסית - ברוח העיבודים שעשה שקספיר עצמו במחזות שקדמו לו וששימשו אותו - אינה בגדר עבירה שיש עמה קלון, אלא ניסיון להציג גם בימינו אלה מחזה, שכולו אווירה שיש עמה חלום.

גליה בנזימן העירה על כך:

בדומה לפאק, גם אלמגור חסר גבולות. כמוהו הוא נגוע ביצירתיות יתר, וכמוהו הוא "לובש צורה, פושט צורה, מפשיט". כמו פאק, החירויות שהוא מרשה לעצמו הן בחלקן חינניות ובחלקן מופרזות. החינניות באה לידי ביטוי בעכשוויות ובחופשיות של העברית שלו ובעולם האסוציאציות האנכרוניסטי שהוא משלב בטקסט הזה, שנוצר לפני 400 שנה ועוד כמה שנים (המחזה הוצג לראשונה כנראה ב-1598). ואולם חירות היתר הזאת מאפשרת לו לעשות בטקסט כבתוך שלו לא רק כמתרגם - דבר רצוי לעצמו - אלא גם כעורך שתלטן במיוחד. הוא גם מקצר, גם גוזם, גם מעבד וגם שותל. התוצאה היא, אם כן, שייקספיר "משופץ ומשופר".‏[40]

שמות הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאק, בהפקה משנת 2000

בין התרגומים ניכר ההבדל בשמות הדמויות, ובפרט בשמותיהם של בעלי המלאכה.

פּוּק או פַּאק?[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוקה (מין יצור שובב, המסוגל לשנות את צורתו החיצונית‏[41]), הקרוי Puck ונהגה באנגלית "פַּאק", קרוי בתרגומיהם הוותיקים של שלום צבי דוידוביץ, אפרים ברוידא וט. כרמי "פּוּק", ובשם זה נודע במשך שנים רבות בקרב דוברי עברית. בתרגום החדש יותר, של דן אלמגור, נכתב שמו "פַּאק", וכך גם בתרגומו של אהרן קומם, ובתרגומיהם של אברהם עוז ודורי פרנס נכתב "פַּק". בסוף הקטע הראשון שבו מופיע פַּאק במחזה שם אלמגור בפיו מילים המסבירות את שינוי שמו העברי:

אגב, שמי פַּאק. כדי להסיר פקפוק:
יש גם כאלה הקוראים לי "פּוּק";
אך "פּוּק" נשמע קצת גס ומפוקפק.
לכן גלו איפוק: קיראו לי "פַּאק".‏[42]

בעלי המלאכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שהמחזה מתרחש ביוון העתיקה, השמות שנתן שייקספיר לבעלי המלאכה הם שמות אנגליים. ברוח זו, אף ששמות יתר גיבורי המחזה נשמרו כבמקור בכל התרגומים לעברית, שמות בעלי המלאכה תורגמו, במרבית התרגומים, לשמות עבריים.

ויליאם שייקספיר אפרים ברוידא ט. כרמי דן אלמגור אברהם עוז אהרן קומם דורי פרנס תפקיד במחזה
"פירמוס ותיסבי"
Peter Quince, a carpenter כפיס, חרש עץ שגם, נגר פיטר "קרש", נגר פיטר קרש, נגר מר לוח, נגר מוט, נגר פרולוג
Snug, a joiner אפוץ, נגר זיז, חרט פול "משׂור", נגר עץ, בנאי חבוּש, חרש עצים סיד, צבעי אריה
Nick Bottom, a weaver שתי, אורג ערב, אורג ניק "מחט", אורג ניק בוטן, אורג שחת, אורג תחת, רפד פירמוס
Francis Flute, a bellows-mender חמת, מתקן מפוחים פוח, מתקן מפוחים פרנסיס "צינור", שרברב פרנסיס ציף, מתקן מפוחים נפחן, שרברב מפוחים זמש, סנדלר תיסבי
Tom Snout, a tinker זרבוב, פחח זרבוב, פחח טום "טיח", טייח טום פח, פחח פרצופי, נפח שפיץ, פחח קיר/חומה
Robin Starveling, a tailor צנים, חייט פיף, חייט רובין "מברשת", צבע רובין חוט, חיט צוֹמי, חייט שרוך, חייט ירח

בסיום תרגומו הסביר ברוידא את בחירתו לשמותיהם של בעלי המלאכה: "שמות בעלי המלאכה (שתי, כפיס וכו') הותאמו בקירוב למשמעותם במקור – שתי, שאומנותו אריגה, מן השתי והערב; וכיוצא בזה השאר."

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקסטים מתוך המחזה:

על התרגומים לעברית:

על הפקות בתיאטרון:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Diary of Samuel Pepys, Monday 29 September 1662
  2. ^ חלום ליל קיץ בתרגומו של דן אלמגור, הוצאת זמורה-ביתן, 2001, מערכה ראשונה, תמונה ב
  3. ^ חלום ליל קיץ בתרגומו של דן אלמגור, הוצאת זמורה-ביתן, 2001, מערכה שלישית, תמונה א
  4. ^ חלום ליל קיץ בתרגומו של דן אלמגור, הוצאת זמורה-ביתן, 2001, מערכה שלישית, תמונה ב
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 ויליאם שייקספיר, חלום של לילה בלב קיץ, תרגום לעברית: דורי פרנס, באתר "שייקספיר ושות'", מערכה 5, תמונה 1
  6. ^ ישראל המאירי, ביער קסום מחוץ לאתונה, באתר הארץ, 28.3.07
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 אפרים ברוידא, "מבוא ל'חלום ליל קיץ'", בפתח תרגומו חלום ליל קיץ, מוסד ביאליק, 1964
  8. ^ חלום ליל קיץ בתרגומו של אהרן קומם, הוצאת אור-עם, 2006, מערכה 3, תמונה 2
  9. ^ 9.0 9.1 ויליאם שייקספיר, חלום של לילה בלב קיץ, תרגום לעברית: דורי פרנס, באתר "שייקספיר ושות'", מערכה 3, תמונה 2
  10. ^ אברהם עוז, הערות בשולי תרגומו חלום ליל קיץ, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006
  11. ^ ויליאם שייקספיר, חלום של לילה בלב קיץ, תרגום לעברית: דורי פרנס, באתר "שייקספיר ושות'", מערכה 2, תמונה 1
  12. ^ Amanda Mabillard, Shakespeare's Sources for A Midsummer Night's Dream, Shakespeare Online, August 20, 2000
  13. ^ The Diary of Samuel Pepys, Monday 29 September 1662
  14. ^ כפי שנובע מדברי תסאוס, בראותו את הצעירים ישנים ביער: "ודאי השכימו לקיים את טקס חג האביב פה" (תרגום ברוידא, מערכה 1, תמונה 1)
  15. ^ אפרים ברוידא, "הערות ל'חלום ליל קיץ'", בשולי תרגומו חלום ליל קיץ, מוסד ביאליק, 1964
  16. ^ חלום ליל קיץ בתרגומו של אפרים ברוידא, מוסד ביאליק, 1964, מערכה 1, תמונה 1
  17. ^ חלום ליל קיץ בתרגומו של אפרים ברוידא, מוסד ביאליק, 1964
  18. ^ ויליאם שייקספיר, חלום של לילה בלב קיץ, תרגום לעברית: דורי פרנס, באתר "שייקספיר ושות'", מערכה 2, תמונה 2
  19. ^ אברהם עוז, ‏היצירה השקספירית, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2006, פרק ה - רומאו ויוליה, חלום ליל קיץ: תבונה ורגש, עמ' 78
  20. ^ חלום ליל קיץ בתרגומו של אפרים ברוידא, מוסד ביאליק, 1964, מערכה 3, תמונה 2
  21. ^ חלום ליל קיץ בתרגומו של אפרים ברוידא, מוסד ביאליק, 1964, מערכה 4, תמונה 1
  22. ^ 22.0 22.1 ויליאם שייקספיר, חלום של לילה בלב קיץ, תרגום לעברית: דורי פרנס, באתר "שייקספיר ושות'", מערכה 1, תמונה 1
  23. ^ 23.0 23.1 ויליאם שייקספיר, חלום של לילה בלב קיץ, תרגום לעברית: דורי פרנס, באתר "שייקספיר ושות'", מערכה 2, תמונה 1
  24. ^ אברהם עוז, "חלום ליל קיץ: תבונה ורגש", בפתח תרגומו חלום ליל קיץ, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006.
  25. ^ רות נבו, "תעתועי הדמיון", בספרה: הקומדיה השקספירית (עברית: תמר עמית), בית הוצאה כתר, 1984
  26. ^ אברהם עוז, ‏היצירה השקספירית, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2006, פרק ה - רומאו ויוליה, חלום ליל קיץ: תבונה ורגש, עמ' 79
  27. ^ אברהם עוז, חלום ליל קיץ, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006, מערכה ג, תמונה ב
  28. ^ אברהם עוז, ‏היצירה השקספירית, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2006, פרק ה - רומאו ויוליה, חלום ליל קיץ: תבונה ורגש, עמ' 85
  29. ^ אברהם עוז, ‏היצירה השקספירית, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2006, פרק ה - רומאו ויוליה, חלום ליל קיץ: תבונה ורגש, עמ' 87
  30. ^ י. מ. ניימן, "חלום ליל קיץ" ב"הבימה", דבר, 17 ביוני 1949, המשך;
    מנדו, "חלום ליל קיץ" ב"הבימה", מעריב, 29 באפריל 1949
  31. ^ חלום ליל קיץ, באתר של "סטודיו למשחק ניסן נתיב"
  32. ^ נחמן בן-עמי, כל העולם במה מסתובבת, מעריב, 2 ביולי 1964
  33. ^ חלום ליל קיץ, באתר של תיאטרון גשר
  34. ^ חלום ליל קיץ, באתר של אנסמבל עיתים
  35. ^ מיכל עדני בן-שישו, חלום ליל קיץ: כוריאוגרפיה סקסית וחצופה, באתר עכבר העיר, 28 במרץ 2009
  36. ^ חלום של לילה בלב קיץ, עכבר העיר
    מיכאל הנדלזלץחלום ליל קיץ: כיף צרוף, באתר עכבר העיר, 27 במאי 2009
    איתן בר-יוסף, שתי הצגות מומלצות לערב קליל ומהנה, באתר עכבר העיר, 18 ביולי 2009
  37. ^ חלום ליל קיץ בתרגומו של דן אלמגור, הוצאת זמורה-ביתן, 2001, מערכה רביעית, תמונה א
  38. ^ 38.0 38.1 חלום ליל קיץ בתרגומו של דן אלמגור, הוצאת זמורה-ביתן, 2001, מערכה חמישית, תמונה א
  39. ^ 39.0 39.1 חלום ליל קיץ בתרגומו של דן אלמגור, הוצאת זמורה-ביתן, 2001, מערכה שנייה, תמונה א
  40. ^ גליה בנזימן, גיזום ליל קיץ, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2001
  41. ^ פאק מציג את יכולתו זו: "פעם אהיה חזיר, כלב שחור, ופעם דוב בלי ראש, אש, סוס מרוץ" (ויליאם שייקספיר, חלום של לילה בלב קיץ, תרגום לעברית: דורי פרנס, באתר "שייקספיר ושות'", מערכה 3, תמונה 1).
  42. ^ חלום ליל קיץ בתרגומו של דן אלמגור, הוצאת זמורה-ביתן, 2001, מערכה שנייה, תמונה א