אנסטטיט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנסטטיט
Enstatite-USGS-BYU492.jpg
תכונות המינרל
הרכב כימי MgSiO3
מערך קריסטלוגרפי אורתורומבי או מונוקליני
צורת הגביש גבישים בודדים נדירים דמויי מנסרה. לרוב מופע במקבץ עלעלי או סיבי.
צבע חסר צבע, לבן, אפור, ירוק, צהוב או חום.
ברק זגוגי עד פנינתי. לדגימות שעברו בליה יש ברק תת-מתכתי.
שקיפות בדרך כלל שקוף למחצה ולעתים רחוקות שקוף
פצילות מושלמת בשני מישורים שביניהם זווית ישרה.
שבירה דמוית קונכייה.
קשיות 5 עד 6 בסולם מוס
משקל סגולי 3.96-3.21
שרטוט לבן
מינרלים נלווים אוגיט, פצלת השדה וגארנט

אנסטטיט הוא מינרל השייך לקבוצת הפירוקסן, קבוצה של מינרלים אינוסיליקטים - (סיליקטים במבנה בצורת שרשרות) בעלי שרשרת בודדת. האנסטטיט (MgSiO3) המכיל בעיקר מגנזיום מצוי בתחילתה של שורת המינרלים האיזומורפית (כלומר שורה של תרכובות אנלוגיות בהרכבן) הקרויה "קבוצת האנסטטיט" שנוסחתה הכללית Mg,Fe)SiO3), המסתיימת בפרוסיליט המכיל בעיקר ברזל (FeSiO3).

בעבר היה נהוג לכנות בשם היפרסתן מינרל המצוי באמצעיתה של קבוצת האנסטיט והמכיל כמויות שוות של מגנזיום וברזל, אך הוועדה לשמות מינרלים באגודה הבינלאומית למינרלוגיה פסלה ב-1988 את השימוש בשם זה וקבעה כי במקומו להשתמש בשם אורתופירוקסן ולציין את כמות האנסטטיט (En) או הפרוסיליט (Fs) בהתאם ליחס מגנזיום/ברזל במינרל (לדוגמה En80Fs20).

המינרלים שבקבוצת האנסטטיט מכונים גם אורתופירוקסנים משום שהם שייכים לקבוצת הפירוקסן והמבנה שלהם אורתורומבי. והם מינרלים בוני סלעים נפוצים המצויים בסלעי יסוד, סלעים מותמרים ומטאוריטים.

אנסטטיט המכיל מעט ברזל והעובר בליה מקבל ברק תת-מתכתי וצבע דמוי ארד (ברונזה), ולכן יש המכנים חומר זה ברונזיט, אם כי השם הנכון יותר הוא אנסטטיט שעבר שינוי. רוב הגבישים הטבעיים הם אורתורומביים, למרות שידועים שלושה פולימורפים. הפולימורף של טמפרטורה גבוהה ולחץ נמוך מכונה פרוטואנסטטיט ואף הוא אורתורומבי. הפולימורף של טמפרטורה נמוכה מכונה קלינואנסטטיט והוא מונוקליני.

הברונזיט וההיפרסתן היו מוכרים זמן רב לפני שנתגלה האנסטטיט לראשונה. המינרל תואר לראשונה על ידי ג. א. קננגוט (G. A. Kenngott) ב-1855. מקור השם מיוונית - "אנסטטס" – יריב, בשל עמידות המינרל לחום ולחץ.

נוהגים לחתוך את סוג האנסטטיט שלו גוון ירוק אזמרגד, המכונה אנסטטיט-כרום, לשמוש כאבן חן. הצבע הירוק נגרם בשל כמויות זעירות של כרום, ומכאן שם הסוג. גם בברונזיט עושים לעתים שימוש כאבן חן.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן למצוא אנסטטיט בסלעי תהום כדוגמת גברו ודיוריט. אנסטטיט יכול ליצור פנוקריסטים קטנים בעלי צורה ייחודית כמו גם את הגרגרים של מסת האם בסלעי פרץ כדוגמת בזלת, אנדזיט ודקיט

אנסטטיט המכיל מעט ברזל (En90Fs10) הוא מינרל משמעותי בסלעי פרידוטיט ופירוקסניט המצויים במעטפת כדור הארץ. קסנוליתים של פרידוטיט נפוצים בקימברליט ולעתים בבזלת. מדידות של תכולת הסידן, האלומיניום והכרום באנסטטיט בקסנוליתים אלו היו הגורם המכריע בקביעת העומקים מהם נלקחו קסנוליתים אלו על ידי המגמה העולה.

ניתן למצוא אנסטטיט טהור או אנסטטיט המכיל מעט ברזל בחלק מהסרפנטינים שעברו התמרה. גבישים גדולים באורך של 30 סנטימטר שרובם עברו שינוי לסטיאטיט נמצאו ב-1874 בעורקים של אפטיט כשהם חוצים שיסט-נציצי ושיסט-הורנבלנדה במכרה האפטיט של קיורסטד (Kjorrestad) בקרבת ברוויג בדרום נורבגיה.

אנסטטיט הוא מינרל נפוץ במטאוריטים. גבישים של אנסטיט נמצאו במטאוריטים סלעיים או מטאוריטים של ברזל, כולל במטאוריט שנפל בברייטנהאך שליד ארזגבירג', בוהמיה. בחלק מהמטאוריטים מהווה האנסטטיט, יחד עם אוליבין את רוב החומר. האנסטטיט יכול להיווצר בגושים כדוריים קטנים שהמבנה הפנימי הוא של קרניים מהמרכז כלפי חוץ.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Deer, W. A., Howie, R. A., and Zussman, J. (1992). An introduction to the rock-forming minerals (2nd ed.). Harlow: Longman ISBN 0-582-30094-0

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]