אבן חן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מגוון אבני חן

אבן חן (מכונה גם אבן טובה), בהגדרתה הרחבה, היא סלע, מינרל או מאובן נדיר, יפה במיוחד ובעלת ערך כספי רב. שלאחר עיבוד יש לה ערך כספי רב והיא משמשת כתכשיט. מאז ומתמיד נמשך האדם לאבני חן עקב יופיין ונדירותן, ליטש אותן ויצר מהן תכשיטים, ומהגדולות שבהן אף יצר פסלונים. בדרך כלל נמצאות אבני החן בסלעים במעמקי האדמה או בנהרות ובנחלים.

ההגדרה המצומצמת של אבני חן היא אבנים שדרגת הקשיות שלהם על פי סולם מוס היא 8-10 כמו היהלום, הקשה ביותר; כמו כן, גם אבן הברקת והאודם. עם זאת, בחיי היום יום נחשבות לאבני חן פעמים רבות גם אבנים שדרגת הקושי שלהן הן בערך 7 כמו הקוורץ, הטורקיז, האכטיס, האחלמה, הנפך, הירקן, הטופז ועוד.

לאבני חן כדוגמת היהלום, ברקת, אודם וספיר ישנו מבנה גבישי, בעל סידור מחזורי ארוך טווח של אטומי החומר, המקנה לאבנים הללו את צורותיהן הייחודיות ואת אופן השתברות האור בהן.

האבנים היקרות מקבלות את צבען מריכוז התחמוצת המתכתית שבהן. הן מצויות בעיקר בסלעי פרץ וצפחה, אולם לעתים ניתן למוצאן גם בסלעי משקע. ריכוזים גבוהים יחסית של אבני חן נמצאים בדרום אפריקה, גרמניה, ברזיל, מקסיקו, טיבט ובארצות רבות אחרות. כאשר האבנים הן במצבן הטבעי הן נראות בדיוק כמו אבנים רגילות. לאחר שמקלפים את ה"קליפה" העשויה ממינרלים, ולאחר שמלטשים את האבן, מגלים את אבן החן המבריקה הנמצאת בפנים. ערך האבן נקבע על פי משקלה בקרטים. זיהויה של אבן החן נקבע על ידי מומחים בתחום שמבחינים בין סוגי המינרלים. באופן מלאכותי אפשר לייצר את אבני האודם, הברקת והספיר, וגם את היהלום.

תליונים עשויים מאבן החן ענבר


ביהדות, שובצו אבני חן בשנים משמונת בגדי הכהונה שלבש הכהן הגדול בזמן עבודת הקודש במשכן ובבית המקדש. בחושן היו משובצות תריסר אבני חן, כמספר שבטי ישראל: אודם, ברקת, פטדה, נופך, ספיר, יהלום, לשם, שבו, אחלמה(אבן חן מקראית), תרשיש, שהם, ישפה. האבנים היו ערוכות בארבעה טורים אנכיים, ולצד כל אבן היה חקוק שם של אחד משבטי ישראל. גם על כתפות האפוד שובצו שני אבני שוהם. (ספר שמות פרק לט, פסוקים ו-ז, י-יד, בהתאמה)

עם השנים, יחס האדם לאבני חן סגולות ותכונות שונות, והן תפסו ועדיין תופסות מקום רב בדתות ובאמונות תפלות שונות.

בקברים קדומים נקברו עם המת לעתים גם אבנים יקרות. את האבנים האלו מצאו הצלבנים בימי הביניים ולקחו אותם לאירופה, שם ייחסו לאבנים האלו כוחות קסם. לדוגמה, אבן הספיר נחשבה כמגנה מפני עוני. רק היהלום, האודם, הספיר, הברקת האופאל והאחלמה נחשבו לאבנים טובות ממש, וכל השאר נחשבו רק לאבנים טובות למחצה, או אבנים נחותות יותר.

אבני חן מלאכותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן ליצר אבני חן כדוגמת יהלום, אודם, ספיר וברקת באופן מלאכותי בתנאי מעבדה מבוקרים (תוך שימוש בטכנולוגיות גידול גבישים). ניתן לשלוט על צבען וברקן של האבנים המלאכותיות על ידי זיהום באמצעות הוספת תחמוצות שונות, ביצוע טיפולים תרמיים, והקרנת הגביש.

אבני חן אחרות כדוגמת אקווה אורה אינן קיימות כלל בטבע כמחצב טבעי אלא מיוצרות בתהליכים תעשייתיים במעבדות לשימושים שונים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]