אסימון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אסימון ישראלי

אסימוןיוונית: ἄσημον ("אַ-סֶמוֹן"), "ללא סימן", דרך לשון חז"ל) הוא אמצעי תשלום בטלפונים ציבוריים. האסימון הוא מטבע שאינו עובר לסוחר ומחירו מתעדכן מעת לעת. משלשלים אותו לחריץ מתאים במכשיר הטלפון כדי לבצע ממנו שיחות.

בישראל החל השימוש באסימונים בשנת 1953. קוטרו של האסימון היה גדול מעט ממטבע של שקל חדש, ולרוחבו היה פס משוקע ובמרכזו חור. האסימון היה אופן התשלום היחיד לשיחה בטלפון ציבורי (למעט שיחת גוביינא) עד סוף שנות ה-80, אז הוחלף בהדרגה בטלכרט. להחלפה היו שלוש סיבות עיקריות: מניעת העומס התפעולי בריקון האסימונים מהטלפונים הציבוריים, נוחות למשתמש ומניעת גניבות ורמאויות (בתקופה בה השתמשו באסימונים היו טלפונים ציבוריים נפרצים לעתים כדי לגנוב את האסימונים ולמכור אותם תמורת כסף, ומשתמשים היו קושרים חוט דרך החור באסימון ובכך מבצעים בו שימוש חוזר ומרמים את משרד התקשורת). ביטוי שנותר מתקופה זו הוא "נפל לו האסימון" במובן של "הבין סוף סוף את הרעיון", משום שרק כאשר האסימון היה נופל לתוך המכשיר ניתן היה לבצע את השיחה.

סוג אסימון נוסף הוא ז'יטון – אסימון המשמש להפעלת מכונות משחקים או להשתתפות במשחקי קזינו שונים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Telecom-icon.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא תקשורת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.