טלפון ציבורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טלפון ציבורי בארצות הברית
טלפונים ציבוריים מכוסים גרפיטי בטורונטו שבקנדה
טלפון ציבורי יפני
טלפון ציבורי ישראלי בירושלים

טלפון ציבורי הוא מכשיר טלפון המוצב במקום ציבורי כשירות הניתן לציבור על ידי חברות הטלפונים. בדרך כלל השיחה מתאפשרת לאחר תשלום באמצעות מטבעות, אסימונים, תשלום באמצעות כרטיס אשראי או כרטיסי חיוג.

מכשירי טלפון אלה ממוקמים במקומות ציבוריים עיקריים כגון שדות תעופה, תחנות רכבת או בכיכרות, אולם חשיבותם פוחתת והולכת בשל השימוש הגדל והולך בטלפונים סלולריים.

הטלפון הציבורי המופעל במטבעות הומצא על ידי ויליאם גריי ונרשם כפטנט בשנת 1891. המעבר מטלפונים בהם משלמים במטבעות לטלפוני אשראי או כרטיסי חיוג נגרם בעיקר בשל הגניבות הרבות של המטבעות והאסימונים.

לאחר המצאת האינטרנט החלו להופיע במקומות ציבוריים טלפונים המאפשרים גלישה באינטרנט לאחר תשלום בגין הגלישה באמצעות כרטיס אשראי.

תוכן עניינים

[עריכה] טלפונים ציבוריים בישראל

טלפונים ציבוריים נמצאים בישראל בכל יישוב, ובהתאם לכמות התושבים. ניתן להשתמש בהם לשיחות פנים ארציות ובינלאומיות.

מכשירי הטלפון הציבורי בארץ מופעלים באמצעות כרטיס מגנטי שנקרא טלכרט, שניתנים לרכישה בסניפי רשות הדואר, ברשתות שיווק ובקיוסקים. ניתן להפעילם גם באמצעות כרטיסי חיוג קבועים של מנויים כגון בזקכרט, שניתנים לרכישה בחנויות בזקסטור. בעסקים שונים ובמסעדות קיימים לעתים טלפונים ציבוריים שמופעלים באמצעות מטבעות, אך עלותם גבוהה מזו שבכרטיסי החיוג.

למתקן הטלפון הציבורי מוצמד לעתים ספר טלפונים, אך בשל השחתת הספרים וכן הגידול הרב בכמות מנויי הטלפון בארץ, שיצר ספרי טלפונים עבי כרס שאין להם מספיק מקום בתא הטלפון, קיימים כיום פחות טלפונים ציבוריים המחזיקים ספר טלפונים.

[עריכה] התפתחות הטלפונים הציבוריים בישראל

ב-1921 הותקנו במוסדות שונים בישראל מכשירי הטלפון הראשונים, אך רק לאחר הקמת המדינה הותקנו טלפונים ציבוריים מוסדרים ביישובים הגדולים בארץ, עם הקמת משרד התחבורה, הדואר, הטלגרף והרדיו.‏‏[1] טלפונים אלו היו מכשירי CCB מתוצרת בריטניה, והם הופעלו באמצעות מטבעות. ב-1953 הוחלט על מעבר לשימוש באסימונים, בעקבות שחיקת ערך המטבעות בשל האינפלציה והשינויים בסוגי המטבעות.‏‏[2] בתקופה זו גם החלק השימוש בטלפונים ציבוריים מתוצרת הארץ, שיועדו לשיחות מקומיות בלבד, במקביל למכשירי ה-CCB שהמשיכו לשמש לשיחות מקומיות ובינלאומיות כאחד.

בשנות ה-60 הותקנו טלפונים ציבוריים מסוג טג"צ, שאפשר חיוג בין-עירוני ישיר, ללא סיוע טלפונאי מרכזיית הטלפונים, כפי שהיה עד אז. לשם כך שונו גם האסימונים ששימשו לטלפון זה, והתאפשרה הכנסתם של מספר אסימונים בו זמנית למכשיר. בתקופת מלחמת יום הכיפורים גבר השימוש בטלפונים הציבוריים ועלה מחירם של האסימונים, ורק ב-1981 החל ייצור אסימונים זולים מקומי בישראל, בפיקוח משרד התקשורת.

ב-1984 הוקמה חברת בזק, ובחנה מספר הצעות להפעלת טלפונים ציבוריים מופעלי כרטיס בטכנולוגיות שונות. ב-1990 החלה החלפת רוב מכשירי הטלפון הציבורי בארץ במתקנים מבוססי כרטיס הולוגרמי (אופטי) של החברה השווייצרית LANDIS & GYR, באמצעות חברת תעש הישראלית.‏‏[3] כרטיסים אלו כונו טלכרט, והקלו על השימוש בטלפון הציבורי, בשל משקלם הקל יחסית לאסימונים, נוחות השימוש, ומניעת זיופי אסימונים ופריצות לקופות המכשירים.

בעקבות השינוי והעלייה בביקוש לשימוש בטלפונים הציבוריים, עלה מספר המכשירים ברחבי הארץ מ-14,000 בשנת 1990 לשיא של כ-27,000 בשנת 1996.‏‏[4] מאז חלה ירידה בשימוש במכשירים, עם כניסת הטלפונים הסלולריים לשוק התקשורת בישראל, ולפיכך ירדה גם כמות מתקני הטלפונים הציבוריים. כיום נותרו ברחבי הארץ כ- 15,000 מכשירים. ב-2004 ביקשה חברת בזק להקטין את כמות הטלפונים הציבוריים הפזורים בארץ, בשל ההפחתה בשימוש בהם ועלות אחזקתם, אך ועדת הכלכלה של הכנסת דחתה את הבקשה, על מנת למנוע פגיעה ביישובי הפריפריה ובמוסדות החינוך.‏‏[5]

נראה כי כיום משמשים הטלפונים ציבוריים בארץ בעיקר קבוצות אוכלוסייה שלא משתמשות בטלפונים סלולריים, כמו הקהילה החרדית והעובדים הזרים,‏‏[6] וכן אנשים ששוהים במוסדות סגורים שונים שלא מאפשרים אחזקת מכשירים סלולריים, כגון בתי חולים, בתי סוהר ופנימיות.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טלפון ציבורי

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ ‏מתוך השיחה הבינלאומית הראשונה (1881), 1/7/2008, אתר חדשות NFC
  2. ^ ‏משה לפינר, אסימוני הטלפון של ישראל, באתר קולקט
  3. ^ ‏מתוך אתר חברת בזק
  4. ^ ‏מתוך נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה באתר מכון ירושלים לחקר ישראל
  5. ^ועדת הכלכלה לא אישרה לבזק לבטל טלפונים ציבוריים, 28/12/2004, אתר ynet
  6. ^ ‏מתוך כתבה בעיתון TheMarker


שפות אחרות