לכבוד חמדת לבבי
לכבוד חמדת לבבי
|
|---|
|
אֶעֱרֹךְ מַהְלַל נִיבִי לִפְנֵי אֱלֹהֵי אָבִי לִכְבוֹד חֶמְדַּת לְבָבִי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא נָטַע הָאֵל בִּישֻׁרוּן חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן אִישׁ מִגֶּזַע אַהֲרֹן מְשָׁרֵת צוּר מִשְׂגַּבִּי כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן הוּא פִּינְחָס הוּא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא יִקְרָאוּהוּ הַגִּלְעָדִי הַתִּשְׁבִּי יוֹם קִנֵּא קִנְאַת הָאֵל הָרַג בְּכֹחַ וָאֵל נְשִׂיא שֵׁבֶט יִשְׂרָאֵל וּבַת צוּר שְׁמָהּ כָּזְבִּי דִּין שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ אִישׁ אֲרָמִית מִשְׁכָּבוֹ קַנָּאִים הֵם פּוֹגְעִים בּוֹ וַיֹּאמֶר אָרִיק חַרְבִּי וַיָּקָם מִתּוֹךְ עֵדָה רֹמַח בְּיָדוֹ הָדָה וַיֶּחֱרַד חֲרָדָה נִתְגַּבֵּר כְּמוֹ לָבִיא דָּקַר בְּחַרְבּוֹ אוֹתָם כְּדֶרֶךְ שְׁכִיבָתָם עַל הָאָרֶץ חֲבָטָם וּלְמֹשֶׁה אוֹתָם הֵבִיא בִּשְׂכַר זֹאת אֵל חַי עוֹלָם נָתַן לוֹ שָׂכָר מֻשְׁלָם בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם וַיְכַפֵּר עֲלֵי חוֹבִי נִסִּים עֶשֶׂר וּשְׁנַיִם בְּדִבְרֵיהֶם שְׁנוּיִים עָשָׂה לוֹ דַר שָׁמַיִם צוּרִי גּוֹאֲלִי אָבִי אֱמֶת בְּפִיהוּ הָיָה לְאַלְמָנָה עֲנִיָּה עֵת אֶת בְּנָהּ הֶחֱיָה וּלְנַפְשׁוֹ אָמַר שׁוּבִי הַשֶּׁמֶן גַּם הוּא שָׁרְתָה בְרָכָה בּוֹ וְהָיְתָה כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלְתָה וַתִּגְדְּלִי וַתִּרְבִּי רוֹדְפִים אַחֲרֵי תֹהוּ הִכָּה בְּשֵׁבֶט פִיהוּ וַיֹּאמְרוּ ה' הוּא אֱמֶת וְאַתָּה נָבִיא וְגָזַר אֹמֶר עָשָׂה מִסְפַּר שָׁנִים שְׁלֹשָׁה מָטָר לֹא נָתַן אַרְצָה הוּא הַמּוֹצִיא הַמֵּבִיא נָתַן לוֹ הָאֵל מַהְלְכִים בְּעוֹלַם הַמַּלְאָכִים וּלְעִתּוֹת הַצְּרִיכִים הוּא נִגְלָה כַּעֲרָבִי בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה עָלֹה עָלָה בַסְּעָרָה אֱלִישָׁע אֵלָיו קָרָא וַיֹּאמֶר אָבִי אָבִי נַפְשִׁי לַיְלָה אִוַּתְהוּ מִי יִתֵּן אֶמְצָאֵהוּ פֶּתַח בֵּיתִי אֶרְאֵהוּ יַשְׁקִיף בְּעַד אֶשְׁנַבִּי חֲסִין קָדוֹשׁ אֶקְרָאָה אִישׁ אֲשֶׁר פָּנָיו רָאָה הֵן כַּבִּיר יָדוֹ מָצְאָה תְּשׁוּרָה אֵלָיו אָבִיא חֵן חֵן לוֹ אִישׁ לוֹ נִגְלָה בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לָיְלָה וּבִבְרִית דַּם הַמִּילָה בֹּא יָבֹא רָץ כַּצְּבִי זָכוּר לְטוֹב יָאִיר נֵרִי יְבַשֵּׂר צִיּוֹן עִירִי יֹאמַר לָהּ הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי קוֹל זִמְרַת שִׁיר מַהֲלָלִי יִרְצֶה צוּרִי גּוֹאֲלִי וְלֹא דּוּמִיָּה לִי כָּל עוֹד נִשְׁמָתִי בִי |
לכבוד חמדת לבבי (גם אערוך מהלל ניבי) הוא פיוט שנהגו לשורר בברית מילה, בקרב רבים מקהילות ספרד. מחבר הפיוט הוא רבי דוד חסין מגדולי פייטני מרוקו אשר חי ופעל במאה ה-18.
המחבר רמז את שמו כמקובל בראשי חרוזי הפיוט "אנכי דוד בן אהרון בן ח (סין) חזק".
המחבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחבר הפיוט הוא רבי דוד חסין מגדולי פייטני מרוקו אשר חי ופעל במאה ה-18.
רבי דוד חיבר מאות פיוטים, אך שניים מהם זכו לתפוצה גדולה, והושרו במקומות רבים עוד בחייו: הפיוט 'אוחיל יום אשתאה', ופיוט 'לכבוד חמדת לבבי' שחובר לברית מילה.
פיוטים אלה יחד עם שאר פיוטים נמצאים בספר פיוטים שהוציא חסין לאור בשם תהילה לדוד.
תוכן הפיוט[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפיוט סובב כולו על חייו של אליהו הנביא ומעשי הניסים שעשה.
דמותו של אליהו הנביא, המכונה גם מלאך הברית, קשורה - כך על פי חז"ל - בהיותו נוכח בכל טקס ברית מילה.
הפיוט משולב כאמור, עם מעשי הניסים שנעשו על ידי אליהו:
הבתים הראשונים עוסקים בקנאות פינחס (שלדעת חלק מהמדרשים, הוא אליהו הנביא[1]) הריגת פנחס את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור, שחטאו כחלק מחטא בעל פעור, ובשכר שקיבל מאלוהים.
הבית לאחר מכן עוסק הפיוט בהחייאת בנה של האישה האלמנה על ידי אליהו הנביא. ובסמוך לכך הנס בכד הקמח וצפחת השמן. בית נוסף עוסק בגזירת אליהו שלא ירד גשם. בסיום הפיוט, מבקש הפייטן לזכות לבוא אליהו בכדי שיבשר על בוא הגאולה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיוט אערוך מהלל ניבי, באתר הפיוט והתפילה
תהילה לדוד- חלק 2, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 24:22)- מידע על לכבוד חמדת לבבי בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מדרשים מסוימים (למשל פרקי דרבי אליעזר, פרק מז) מזהים את אליהו עם פנחס בן אלעזר הכהן, בעקבות הקנאות הדתית המשותפת להם והמייחדת אותם. לפי אותם מדרשים פינחס חי במשך מאות שנים ולאחר מכן עלה השמימה ולא טעם טעם מיתה.