כזבי בת צור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כָּזְבִּי בַת צוּר היא דמות המוזכרת בפרשת בלק ופרשת פנחס. לפי המקרא, הייתה בת אחד מחמשת נשיאי מדין שזנתה עם נשיא שבט שמעון זמרי בן סלוא בזמן חניית בני ישראל בשיטים. בתגובה למעשה הרג פינחס את שניהם בחנית.

הרקע למעשה הזנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הכתוב בתורה, לאחר ארבעים שנות הנדודים במדבר הגיע עם ישראל לשיטים, שם חנה. קודם לכן ניסה בלעם, שנשכר על ידי בלק בן ציפור מלך מואב, לקלל את ישראל אך ה' שם בפיו דברי ברכה. המדרש מביא כי כאשר בלעם ראה זאת, ייעץ לבלק להכשילם על ידי בנות מדין. בלק קיבל את העצה ושלחן. הן פיתו חלק מעם ישראל לזנות עמהן ושכנעום להשתחוות לבעל פעור.

מעשה הזנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיא החטא של העם מגולם ביציאתו בריש גלי של זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון וביאתו על כזבי לעין כל. בעת חטא עריות זה של עם ישראל פורצת מגפה בעם.

ע"פ המדרש (ירושלמי סנהדרין פ"ט) תפס זמרי את כזבי המדינית בבלוריתה ובא לפני משה בשאלה: "בן עמרם (כביטוי לזלזול)! זו אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה, בת יתרו (צפורה, אשת משה) מי התירה לך?" זאת למרות שמשה היה מותר לו לשאת את צפורה, מאחר שלקחה לפני מתן תורה. אבל מאחר שזמרי לא בא כדי לשאול הלכה אלא להתריס בפניו בלבד, נעלמה ממשה ההלכה והוא לא ידע להסביר את מעשיו. הדבר גרם לתגובה קשה בעם: "געו כולם בבכיה, והיינו דכתיב והמה בוכים פתח אוהל מועד".

הריגת זמרי וכזבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקרא מתאר את הריגתם בקצרה: "וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו. ויבוא אחר איש ישראל אל הקבה וידקר את שניהם את איש ישראל ואת האישה אל קבתה"

במדרש תנחומא נאמר שנעשו לפנחס כמה ניסים:

  • שהצליח לדקרם צמוד לאברי מינם וכך כולם ראו שהיה מדובר בחטא של זנות.
  • הגיע מלאך וסתם את פיהם של זמרי וכזבי כדי שלא יצעקו.
  • שהצליח להרים את שניהם.
  • שהרומח לא נשבר.
  • שפתח האוהל הוגבה.
  • הגיע מלאך והדף את בני שבט שמעון שרצו לפגוע בפנחס.

המדרש מסביר כי משה שכח את ההלכה ולא ידע מה לעשות ופינחס היה היחיד שזכר את ההלכה: "וירא פינחס בן אלעזר, מה ראה? אמר רב, ראה מעשה ונזכר הלכה... הבועל את הגויה קנאין פוגעין בו".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]