כזבי בת צור

כזבי בת צור (בתו של אחד מחמשת נשיאי מדין), היא זו שעל פי התורה (בפרשת בלק-פרשת פנחס) זנתה עם נשיא שבט שמעון - זמרי בן סלוא בזמן חניית בני ישראל בשיטים. בתגובה למעשה הרג פינחס את שניהם באמצעות חנית.

הרקע למעשה הזנות

לאחר ארבעים שנות הנדודים במדבר מגיע עם ישראל לשיטים, שם הוא חונה. העם נמצא לאחר שבלעם (שנשכר על ידי בלק בן ציפור - מלך מואב) חפץ לקללו, אולם על ידי התורה, ה' שם בפיו ברכות לעם ישראל. המדרש מביא כי כאשר בלעם מגלה שאינו יכול לקלל את עם ישראל אלא רק לברכם, הוא מייעץ לבלק להכשיל את עם ישראל על ידי בנות מדיין. בלק מקבל את העצה ושולח את בנות מדיין. הן מפתות חלק מעם ישראל לזנות עמהן וכחלק ממעשה הזנות הם משכנעות אותם להשתחוות לעבודה זרה.

מעשה הזנות

שיא החטא של העם מגולם ביציאתו בריש גלי של זמרי בן סלוא (נשיא שבט שמעון) וביאתו על כזבי לעין כל. בעת חטא עריות זה של עם ישראל פורצת מגפה בעם.

ע"פ המדרש (ירושלמי סנהדרין פ"ט) תופס זמרי את כזבי בבלוריתה ובא לפני משה בשאלה: "בן עמרם (כביטוי לזלזול)! זו (כזבי) אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה, בת יתרו (צפורה, אשת משה) מי התירה לך?". למרות שמשה היה מותר לו לשאת את צפורה, מאחר שלקחה לפני מתן תורה. אבל מאחר שזמרי לא בא כדי לשאול הלכה אלא להתריס בפניו בלבד, נעלמה ממשה ההלכה. והוא לא ידע להסביר את מעשיו והדבר גרם לתגובה קשה בעם: "געו כולם בבכיה, והיינו דכתיב והמה בוכים פתח אוהל מועד".

הריגת זמרי וכזבי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ויקום פנחס ויקח הרומח ויבוא האוהל וידקור את זמרי בן סלוא ואת כזבי בת צור נאמר במדרש תנחומא שנעשו כמה ניסים לפנחס האחד שדקרם צמוד לאברי מינם שיראו כי היה חטא ולא יגידו לא היה חטא השני שמלאך סתם את פיהם של זמרי וכזבי שלא יצעקו השלישי שהצליח להרים את שניהם הרבעי שהרומח לא נשבר החמישי שהם לא דיממו השישי שהם לא מתו השביעי שפתח האוהל הוגבה השמיני שמלאך הדף את שבט שמעון שלא יפגעו בפנחס

פינחס הוא היחיד שזוכר את ההלכה: "וירא פינחס בן אלעזר, מה ראה? אמר רב, ראה מעשה ונזכר הלכה... הבועל את הגויה קנאין פוגעין בו".

ראו גם

• עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפינחס

קישורים חיצוניים

• מעשה זמרי וכזבי על דרך הקבלה