אקרנופלן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אקרנופלן מסוג A-90

אקרנופלן (Ekranoplan, ברוסית: Экраноплан) שייך למשפחת כלי טיס המכונים באנגלית Ground Effect Vehicle (או GEV). זהו כלי טיס הדומה במראהו למטוס, אך פועל על טהרת אפקט הקרקע, תופעה המורגשת כאשר מנחיתים מטוס; מעט לפני הנגיעה בקרקע, קצב הירידה של המטוס מואט כשנוצרת מעין כרית אוויר בין המטוס לקרקע המקטינה את כוח הגרר הפועל בכיוון הפוך לכיוון הטיסה.

יתרונות וחסרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלים העושים שימוש באפקט הקרקע לצורך פעולתם מגלמים בתוכם מספר יתרונות וחסרונות יחסית לכלי טיס מצד אחד וכלי שיט מצד שני.

יתרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ככלל, אקרנופלן הוא בעל תצרוכת דלק נמוכה יותר בהשוואה לכלי טיס באותו גודל והספק ולפיכך בעל יעילות גבוהה יותר. מצד שני, האקרנופלן מסוגל להגיע למהירויות הגבוהות משמעותית ממהירויות אופייניות עבור כלי שיט היות שהכלי פועל בגובה של מספר מטרים מעל פני המים ולפיכך לא חווה חיכוך כתוצאה ממגע איתם. בנוסף, עד לגבול מסוים, הכלי יזדקק לפחות כוח יחסית לכלי טיס על מנת לפתח מהירות נקובה.
  • היות שאקרנופלנים פועלים בגובה מאוד נמוך, ההשלכות הבטיחותיות כתוצאה מכשל מנועים לדוגמה נמוכות משמעותית יחסית לכלי טיס הפועלים ברום גבוה.
  • עבור יישומים צבאיים, לאקרנופלנים יש יתרון משמעותי יחסית לכלי טיס היות שהם קשים לזיהוי על ידי מכ"ם עקב קרבתם לקרקע.

חסרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • היות שאקרנופלנים פועלים בגובה נמוך יחסית לכלי טיס, למפעיל יהיה זמן תגובה קצר מאוד ולפיכך גם פחות אפשרויות פעולה במקרה של כשל.
  • עקב גובה הפעולה הנמוך של אקרנופלנים, קיים סיכון של התנגשותם בכלי שיט, בניינים ותוואי שטח משתנים העלולים להיות מחוץ לשדה הראייה של המפעיל בתנאי אקלים קשים כמו ערפל.
  • השימוש באקרנופלנים מוגבל מאוד בתנאי ים קשים (גלים גבוהים) שכן הדבר גורם לאי נוחות עבור הנוסעים. בנוסף, הדבר מסוכן עבור הכלי עצמו מבחינה מבנית שכן הכלי הוא פחות רובוסטי מכלי שיט קונבנציונלי עקב הדרישה למשקל נמוך יותר.
  • עקב החסרונות הרבים של כלים אלו, לא התפתח ביקוש רב להם ולכן עלויות הייצור והפיתוח עבור כל יחידה גבוהות משמעותית מכלי טיס שקול. כתוצאה מכך, כרגע, אין כדאיות כלכלית לאקרנופלנים ולכן אינם מסוגלים להתחרות בשוק מול כלי טיס.

מפלצת הים הכספי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המלחמה הקרה, אקרנופלנים נצפו במהלך השנים בים הכספי כשתארו אותם כעצמים ענקיים הנעים במהירות מעל פני המים. את השם "מפלצת הים הכספי" נתן איש מודיעין אמריקאי שהיה מבולבל לנוכח הצילום האווירי של כלי רכב ענק, הנראה כמו מטוס שקצצו את שתי כנפיו. לאחר תום המלחמה הקרה, "המפלצת" נחשפה כאחד ממספר עיצובים של אקרנופלנים של ברית המועצות שתוכננו לטוס מטרים ספורים מעל פני הים, ובכך לחסוך באנרגיה ולהישאר מתחת לראדאר האויב.

אורכו של ה־KM, "מפלצת הים הכספי", היה 100 מטרים, הוא שקל 540 טון והיה יכול לטוס במהירות של 400 קמ"ש. לאחר שצבר מהירות, לאקרנופלן לא היה מגע עם פני המים, והוא יכול היה להמשיך בתנועה גם מעל קרח, שלג, או אדמה ישרה, ללא כל קושי.

כלי רכב אלה פותחו בעבר על ידי ברית המועצות לצורך תובלה צבאית מהירה מאוד (מספר מאות קילומטרים לשעה), ושירתו בעיקר לחופי הים הכספי והים השחור. האקרנופלן הגדול ביותר יכול היה לשנע מעל 100 טון של מטען. בשנת 1987 פותח דגם הנושא טילים נגד ספינות.

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום, למרות שהתעשייה עדיין לא חזרה לייצר כלי רכב כאלה, מתבצע מחקר ופיתוח נמרץ במספר ארצות, וביניהם ארצות הברית, רוסיה, סין, גרמניה, בריטניה, אוסטרליה ועוד.

אחד הגורמים המעכבים את התעשייה הוא אי הבהירות בקשר לסיווג כלי רכב אלה והרישוי הנדרש. ארגון הימאות הבינלאומי סיווג את כלי רכב אלו לשלוש קטגוריות עיקריות:

  • סוג A: לא יכולים לעלות מעל תחום "אפקט הקרקע".
  • סוג B: יכולים "לנתר" מעל תחום אפקט הקרקע באופן זמני אך לא לגובה העולה על 150 מטרים.
  • סוג C: יכולים באופן קבוע לטוס מעל אפקט הקרקע. אלו הם מטוסים לכל דבר מבחינת הרישוי והסיווג.

נכון לזמן זה, קטגוריות אלו תקפות רק לכלים המובילים 12 נוסעים או יותר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]