ארגון האמנה לביטחון קולקטיבי
ארגון האמנה לביטחון קולקטיבי (משותף) (Организация Договора о коллективной безопасности ,ОДКБ) הוא ברית פוליטית-צבאית שהוקמה על ידי חבר המדינות העצמאיות על בסיס האמנה לביטחון קולקטיבי שנחתמה ב-15 במאי 1992 ומאגדת תחת ברית אחת את כל צבאות המדינות החברות בחבר המדינות העצמאיות. מטה הארגון ברחוב ורברקה 7, מוסקבה, רוסיה.
תוכן עניינים |
היסטוריה [עריכה]
בטשקנט, אוזבקיסטן התאספו 6 מנציגי המדינות החברות בחבר המדינות העצמאיות (ארמניה, קזחסטן, קירגיזסטן, רוסיה ואוזבקיסטן) וחתמו על ההסכם לביטחון משותף. אזרבייג'ן חתמה עליו ב-24 בספטמבר 1993, גאורגיה ב-9 בספטמבר אותה שנה ובלארוס - ב-31 בדצמבר. האמנה נכנסה לתוקף ב-20 באפריל 1994. בשנות ה-90 מעמד האמנה התערער כאשר כמה מן החברות החתומות באמנה סירבו להאריך את תוקף האמנה ולבסוף נזנחה האמנה ונותרה על הנייר.
ב-14 במאי 2002, בעת ישיבה במוסקבה אודות האמנה לביטחון קולקטיבי הוחלט להקים את ארגון האמנה לביטחון קולקטיבי ולהפכו לארגון בינלאומי. ב-7 באוקטובר אותה שנה, בקישינב נחתם כתב הזכויות של הארגון וב-18 בספטמבר 2003 נכנסה האמנה לתוקפה המחודש. ב-7 בדצמבר 2004 בעצרת הכללית של האו"ם הוחלט לצרף את ארגון האמנה לביטחון קולקטיבי כארגון שותף בעצרת הכללית.
הארגון כולל את וועדת מזכירי המועצות לביטחון לאומי המאגד את ראשי המועצה לביטחון לאומי מכל מדינה החברה בארגון. מעמד הארגון הועמד במבחן עם פרוץ ההפיכה בקירגיזסטן כנגד השלטון והמהומות שפרצו בין הקירגיזים לאוזבקים הביאו את נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב לדרוש את כינוס ועדת ראשי מועצות הביטחון וביחד עם רוזה אטונבייבה, הנשיאה הזמנית של קירגיזסטן לבקש את התערבות ארגון האמנה לביטחון קולקטיבי, על מנת להשליט סדר במדינה. ההחלטה שהתקבלה הייתה להקים מטה תיאום בקירגיזסטן בין כוחות המשטרה הקירגיזית וארגוני ביטחון המדינה והוחלט לא לשלוח כוחות צבא של הכוחות הקולקטיביים (המשותפים) לתגובה מהירה.
מבנה [עריכה]
מזכ"ל הארגון [עריכה]
גופי ארגון [עריכה]
ארגון הניהול העליון ביותר בברית הוא המועצה לביטחון קולקטיבי שהוא כינוס של כל ראשי המדינות החברות בארגון והיא המחליטה אם לפתוח במבצע או התערבות צבאית במצבים הנדרשים לכך.
- מועצת שרי החוץ הוא מועצה לשיתוף פעולה בין המדינות החברות בארגון שנושאי מדיניות חוץ של הארגון.
- מועצת שרי ההגנה - זרוע ביצועית מייעצת לתיאום בנושאי צבא, תעשיות ביטחוניות וייצוא צבאי טכנולוגי
- ועדת מזכירי מועצות הביטחון - גוף תיאום מייעץ בנושאי ביטחון לאומי
- המטה המאוחד של ארגון האמנה לביטחון קולקטיבי נחשב למטה הכללי של הראגון המארגן ומתאם בין זרועות הצבא של הארגון.
הכוחות הקולקטיביים (המשותפים) לתגובה מהירה [עריכה]
הכוחות הקולקטיביים (המשותפים) לתגובה מהירה (Коллективные силы оперативного реагирования) הוקמו ב-4 בפברואר 2009 בהחלטת המדינות החברות בארגון, למרות סירובה העיקש של בלארוס. הכוחות מורכבים משלושה גדודים רוסיים, שניים קזחים וגדוד אחד מכל שאר המדינות החברות בארגון - סך הכול: 4,000 חיילים. הזרוע האווירית של הארגון (בעלת 10 מטוסים ו-14 מסוקים) יושבת בבסיס חיל האוויר הרוסי בקירגיזסטן.
הארגון כולל כוחות שיטור ואכיפת חוק, כוחות מיוחדים ונחתים. בסוף שנת 2009 בוצע התרגיל הצבאי הראשון של הארגון, שנערך בבסיס הצבאי מאטיבּוּלק בגבול הקזחי-סיני והשתתפו בו יחידות צבא מכל המדינות החברות בארגון והיה זה התרגיל הצבאי הגדול ביותר מאז התפרקות ברית המועצות.
מדינות שנכללות בארגון [עריכה]
ארמניה (מ־15 במאי 1992)
בלארוס (מ־31 בדצמבר 1993)
קזחסטן (מ־15 במאי 1992)
קירגיזסטן (מ־15 במאי 1992)
אוזבקיסטן (מ־15 במאי 1992 ועד 2 באפריל 1999 והצטרפה מחדש ב-16 באוגוסט 2006)
טג'יקיסטן (מ־15 במאי 1992)
רוסיה (מ־15 במאי 1992)
גאורגיה (מ־9 בספטמבר 1993 ועד 2009, עת פרשה המדינה מהארגון בעקבות המתיחות עם רוסיה)
אזרבייג'ן (מ־1993 ועד 1999; לא אשררה את האמנה לביטחון קולקטיבי ואינה חברה בארגון)
עד כה, ארגון האמנה לביטחון קולקטיבי - כברית צבאית פוליטית טרם השתתף במבצע צבאי כלשהו.
מדינות שאינן חברות ובעלות פוטנציאל להצטרף לברית [עריכה]
אוקראינה (חתומה על האמנה לביטחון קולקטיבי מ־1994. ב-2000 הייתה למדינה משקיפה וב-2010 התקבל חוק בפרלמנט האוקראיני לפיו נאסר על המדינה להצטרף לכל ברית צבאית שהיא)
איראן (ב־2009 מזכ"ל הארגון הודיע, כי אם איראן תבקש להצטרף לברית, חברי הארגון לא יתנגדו)
סרביה (ב־2009 דיווח מזכ"ל הארגון כי נבחנת האפשרות לצרף את סרביה)
אפגניסטן (ב־2010 ביקש נשיא המדינה חמיד קרזאי להצטרף לברית)
