ארה צהובת-חזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgארה צהובת-חזה
Blue-and-Yellow-Macaw.jpg
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: תוכאים
משפחה: תוכיים
סוג: ארה
מין: ארה צהובת-חזה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Ara ararauna
‏(ליניאוס)
תחום תפוצה
Distribution Ara ararauna.svg

אַרָה כּחוּלָה-צֻהוּבָּה (שם מדעי: Ara ararauna), חבר בקבוצה גדולה של תוכים נאוטרופים הידועים בתור ארות. הם משגשגים בדרום מזרח אמריקה – ממזרח קולומביה וונצואלה, דרך אקוודור ופרו, כמו גם גיאנה, סורינאם, גיאנה הצרפתית, טרינידד, ברזיל, פרגוואי, צפון ארגנטינה, מזרח פנמה, ומערב קולומביה - עמק מגדלנה (נהר), מזרח הרי האנדים.

בדרך כלל זהו סוג הארה הנפוץ ביותר באזור מחייתו הטבעי. עם הזמן, זן זה כמעט ונעלם לחלוטין מברזיל, ונצואלה וקולומביה בעקבות הרס סביבת גידולו הטבעית, לכידה, ציד וסחר בלתי חוקי.

הם חיים ביערות הגשם, בצמחיה משוונית גבוהה וצפופה, יערות פתוחים וגם ביצות וסוואנות עם דקלים גבוהים ועצים גבוהים אחרים (באזורים טרופיים – עד 500 מטר ובאזורים אחרים – עד 1500).

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודלם נע בין 76-86 ס"מ. משקלם נע בין 900-1,300 גרם. מראם הכללי הוא כחול עשיר. האזור שמתחיל מהמקור התחתון ונמשך עד ללחיים (כולל) צבוע בלבן ונחצה על ידי מספר פסים של נוצות שחורות, המתחברים לאזור הגרון וצובעים אותו בשחור. האוזניים, צידי הגרון, החזה העליון, הבטן, חלקו התחתון של הזנב וחלקן התחתון של הכנפיים - צבועים בצהוב-כתום. חלקו העליון של הזנב כחול, וחלקו התחתון צהוב-זית. המקור שחור, העיניים בצבע צהוב בהיר והרגליים אפורות כהות. הצבעים עשויים להשתנות מפרט לפרט, כתלות בגנטיקה, בתזונה ובבריאותו של הפרט. גווני הכחול שבכנפיים ובגב נעים בין טורקיז לכחול מלכותי, ואילו גוני הצהוב שבחזה נעים בין צהוב לזהב, מכאן שמה באנגלית – ארה כחולה-צהובה. לצעירים זנב קצר יותר ועין חומה כהה.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארה צהובת-חזה ניזונה בטבע ממגוון של פירות בשלים ולא בשלים, מנגו, אגוזים, זרעים, פירות קטנים (ענבים, אוכמניות וכדומה), פרחים וחלקי צמח ירוקים הנמצאים בעצים. קרוב לוודאי שגם חרקים וזחליהם. כמעט כל יום עף בבוקר ובערב לקירות טיט, המשמשים מקור עשיר של מינרלים. בנוסף, מנטרל הטיט את החומרים הרעילים שנמצאים בפירות לא בשלים.

בשבי נהוג לתת לארה פירות, ירקות, זרעים, כופתיות. יש המאכילים בזרעים רוויי שומן, כמו בוטנים ופקאנים. בשבי – מגוון פירות וירקות (בעיקר אגסים, תפוחים, שזיפים, בננות, מלפפונים, תירס, גזר). כמויות קטנות של אגוזי מלך, בוטנים, אגוזי לוז וכדומה. תערובת זרעים המורכבת מזרעי חמניות, חריע, חיטה, שיבולת שועל וסוגי דוחן שונים. בקיץ – זרעים מונבטים, מזון יונים מושרה, מזונות ירוקים. לחם לבן ומזון ביצים. אוהב דייסה וביסקוויטים כפינוק.

תוחלת החיים הממוצעת היא 80-100 שנים[דרוש מקור]. ככל שהמזון יהיה עשיר ומגוון יותר - תוחלת החיים תהיה ממושכת יותר.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו סוג הארה הנפוץ ביותר באזור מחייתו הטבעי. אך ברבות הימים, הזן כמעט ונעלם לחלוטין מברזיל, ונצואלה וקולומביה בעקבות הרס הנישה האקולוגית שלו, ציד וסחר בלתי חוקי. בטבע – ארות אלה חיים בדרך כלל בזוגות, משפחות קטנות או קבוצות של עד 20 פריטים, אולם באזורי קינון ומזון, כמו גם באזורים המנוצלים לליקוק טין, מתקבצים מאות פריטים. צהובי החזה נראים בעיקר בערב ובבוקר, בזמן שהם עפים מעצי הקינון ואליהם. זהו מראה מרהיב, בשלל צבעי הנוצות הבהירות והצעקות החוזרות בזמן התעופה.

ניתן לזהות בבירור את הזוגות בתוך כל קבוצה. לעתים קרובות נראים על העצים וקירות הטיט יחד עם זני ארות נוספים – סקרלט ואדומת-כתף. מאוד זהירים, ומחכים עד שהם בטוחים שאין שום טורף בסביבה. קשה מאוד לראותם כאשר הם מסתתרים בעליהם של עצים גבוהים, שכן הם יושבים שם מאוד בשקט. נוכחותם מוסגרת בדרך כלל על ידי נפילת שיירי מזון מהעצים.

אם הוא חש בסכנה – הארה מתעופף תוך כדי צרחות רמות. מתנהג בביישנות ליד יישובים. תעופתו די מהירה וישירה, בדרך כלל רק מטרים בודדים מעל צמרות העצים. מטות הכנפיים האופייניות איטיות וחזקות.

התנהגות בשבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשבי - תוכי עליז ולפעמים רועש, בעיקר מוקדם בבוקר ובשעות אחה"צ המאוחרות. מסתגל לבעליו במהירות. לעסן כבד ולכן דורש אספקה קבועה של ענפים קשים וגזעים ללעיסה. ניתן לגידול עם סוגי ארות גדולים אחרים ותוכים אחרים בכלל, כאשר אינו נמצא בעונת הרבייה. ניתן להחזיקו עם תוכים אחרים בעונת הרבייה בתנאי שהכלוב גדול מספיק. אוהב להתקלח או להיות מרוסס, בעיקר בקיץ.

קיים תת-מין בוליבי, שהוא גדול יותר מהצהוב חזה הרגיל. גודלו בדרך כלל מגיע לגודלה של ארה יקינטונית (100 ס"מ) ואף יותר. הצבע הכחול של תת-מין זה עמוק יותר (יותר כחול), אולם האופי מאוד דומה לאופיו של בן-דודו הקטן. בעל יכולת דיבור, אם כי לא נחשב לחקיין טוב. דורש הרבה

תשומת לב רבה, שאם לא כן קיימת נטייה להפוך לאגרסיבי ולמרוט נוצות.

Ara ararauna qtl1.jpg