בוליביה

רפובליקת בוליביה
דגל סמל
מוטו לאומי: אין
המנון לאומי: Bolivianos, el hado propicio
יבשת	דרום אמריקה
שפה רשמית	ספרדית, ו36 שפות מקומיות
עיר בירה	סוקרה 16°30′S 8°68′W
העיר הגדולה ביותר	סנטה קרוס
משטר	רפובליקה
ראש המדינה - נשיא	נשיא אוו מוראלס
הקמה - עצמאות - תאריך	הכרזת הרפובליקה החמישית מספרד 6 באוגוסט 1825
שטח‏ - דירוג עולמי - אחוז שטח המים	1,098,581 קמ"ר  28 בעולם 1.29%
אוכלוסייה‏‏ (הערכה ליולי 2011) - דירוג עולמי של אוכלוסייה - צפיפות - דירוג עולמי של צפיפות	10,118,683 נפש  83 בעולם 9.21 נפש לקמ"ר 215 בעולם
תמ"ג‏‏ (הערכה לשנת 2011) - דירוג עולמי - תמ"ג לנפש - דירוג עולמי לנפש	51,410 מיליון $  92 בעולם 5,081 $ 150 בעולם
מדד הפיתוח האנושי‏‏ (2011) - דירוג עולמי	0.663  108 בעולם
מטבע	בוליביאנו ‏ (BOB)
אזור זמן	UTC -4
סיומת אינטרנט	.bo
קידומת בינלאומית	591+

רפובליקת בוליביה (בספרדית: República de Bolivia) היא מדינה מוקפת יבשה, במערב דרום אמריקה. היא גובלת עם ברזיל בצפון ובמזרח, פרגוואי וארגנטינה בדרום, וצ'ילה ופרו במערב. זוהי אחת המדינות הנחשלות ביותר בדרום אמריקה.

בבוליביה שיעור האינדיאנים, תושביו הראשונים של האזור, הוא מהגבוהים ביבשת ומספרם עולה על מספר התושבים ממוצא אירופאי. הבירה המנהלתית של בוליביה, לה פאס, היא עיר הבירה הגבוהה ביותר בעולם - היא שוכנת בגובה של 3,600 מטרים מעל לפני הים. פירוש שם העיר בספרדית: השלום.

המדינה קרויה על שמו של מי שכונה "המשחרר" של דרום אמריקה, סימון בוליבר.

היסטוריה

העדויות הראשונות להתיישבות בהרי האנדים מתוארכות לשנת 10,000 לפנה"ס ^{[דרוש מקור]} , בתחילת המאה ה-2 לפנה"ס החלה תרבות הטיוואנאקו להתפתח בדרום אגם טיטיקקה. תרבות הטיוואנאקו הצטיינה באדריכלות מודרנית וטכניקות חקלאיות חדישות במושגים של אותם הימים. מרכזה של תרבות זו היה בעיר טיוואנאקו. במקביל, התפתחו גם תרבויות באזור מוקסוס ומולוס (חלק מלה פס של היום). בשנת 1450 (משוער) סיפח שבט האינקה את בוליביה לממלכתו ושלט בה עד לכיבוש הספרדי בשנת 1530

במשך התקופה הקולוניאלית הספרדית בבוליביה, נקראה הטריטוריה פרו העליונה והייתה תחת מרות המשנה למלך לימה, בירת פרו. במשך שנים רבות העיר פוטוסי שבטח בוליביה הייתה העיר הגדולה ביותר בחצי הכדור המערבי. הסמכות המלכותית-ספרדית בבוליביה נחלשה במשך מלחמותיו של נפוליאון, והשנאה כנגד השלטון הספרדי גדלה. הכרזת העצמאות של בוליביה בשנת 1809 גרמה למלחמה של 16 שנים שבסופה נוסדה הרפובליקה שנקראה על שמו של סימון בוליבר ב-6 באוגוסט 1825.

העצמאות לא הביאה לבוליביה יציבות. עד 1981 בוצעו בבוליביה 192 הפיכות (כלומר הפיכה כל 10 חודשים)‏‏. חולשתו של הצבא גרמה לאבדן חלקים משטחה של המדינה למדינות שכנות במהלך מלחמות, חוף הים שלה נכבש על ידי צ'ילה במלחמת האוקיינוס השקט. על אף שבוליביה היא עדיין המדינה העניה ביותר בדרום אמריקה שורת רפורמות שהנהיגה הממשלה גרמו להתפתחות עקבית של הכלכלה במדינה.

פוליטיקה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

יחסי ישראל-בוליביה

עד לתחילת שנת 2009, היו למדינת ישראל ולבוליביה יחסים דיפלומטיים מלאים, אולם בעקבות מבצע עופרת יצוקה החליטה בוליביה לנתקם. נשיא בוליביה אוו מוראלס מסר "בעקבות הפגיעה החמורה בחיי אדם, החליטה בוליביה לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל". מוראלס נחשב כבן ברית של נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבז שגם החליטה לנתק את יחסיה הדיפלומטים עם ישראל בעקבות המבצע. [1]

כלכלה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

גאוגרפיה

מפת בוליביה

בוליביה היא מדינה במערב דרום אמריקה אשר מוקפת יבשה. המדינה גובלת עם ברזיל בצפון ובמזרח, פרגוואי וארגנטינה בדרום, וצ'ילה ופרו במערב.

בוליביה ממוקמת ברכס הרי האנדים, כאשר הנקודה הגבוהה ביותר במדינה מגיעה לגובה של 6,542 מטר. מרכז המדינה מעוצב על ידי רמה, האלטיפלאנו, היכן שגרים מרבית הבוליביאנים. במזרח המדינה ישנה שפלה אשר מכוסה על ידי יערות הגשם של האמזוניה.

האקלים במדינה מורכב, ולמרות שבוליביה נמצאת באזור טרופי, האקלים מאוד משתנה מהאזורים הנמוכים ועד ההרים האנדים.

מחלקות

מבחינת שלטון מקומי, בוליביה מחולקת לתשע מחלקות, וכל מחלקה מחולקת למספר מחוזות נוספים אשר מנהלים את העניינים הפנימיים שלהם.

צ'וקיסקה קוצ'במבה אל בני לה פאס אורורו פנדו פוטוסי סנטה קרוז טריחה

דמוגרפיה

מרכז לה פאס

במפקד האוכלוסין האחרון שנערך במדינה, ב-2001, נמנו 8,274,325 תושבים. על-פי הערכה מ-2009, מונה אוכלוסיית בוליביה כ-9.9 מיליון נפש.

רוב האוכלוסייה בבוליביה היא ממוצא אמריקאי-ילידי (אינדיאני). חלקם של האמריקאים הילידים באוכלוסייה מוערך ב-56 עד 70 אחוזים, ורובם הגדול משתייכים לשתי הקבוצות הילידיות הגדולות, קצ'ואה (Quechua) ואיימרה (Aymara), ששורשיהן באינקה. עוד כ-30 קבוצות ילידיות קטנות יותר קיימות במדינה. החשובה בהן היא בני הגוארני, השוכנים בחלקה המזרחי.

כ-10 עד 15 אחוזים מן התושבים הם ממוצא אירופי. רובם ממוצא ספרדי, ומיעוטם צאצאי מהגרים מגרמניה, אוסטריה ומדינות אירופיות נוספות. כ-30 עד 40 אחוזים הם מסטיסים, בני תערובת של אירופים וילידים אמריקאים. כחצי אחוז מן התושבים הם ממוצא אפריקאי, וכן קיימים מיעוטים קטנים של צאצאי מהגרים מסין, מיפן, ומן המזרח התיכון.

התושבים הם ברובם הגדול נוצרים קתולים. כחמישה אחוזים משתייכים לזרם האוונגליסטי, אשר חלקו באוכלוסייה הולך וגדל, וכאחוז אחד הם בהאים.

כשני מיליון בוליביאנים חיים מחוץ לארצם הענייה. יעדי ההגירה העיקריים הם ארגנטינה, ספרד וארצות הברית. הערים הגדולות הן: סנטה-קרוס 1,685,000 אל-אלטו 993,000 לה-פאז 897,000 בעבר לה-פאז הייתה העיר הגדולה ביותר. בגלל שגידול האוכלוסייה באל-אלטו וסנטה-קרוס גבוה במיוחד, הן הערים הגדולות ביותר. הנתונים על הערים הגדולות נלקחו ממפקד נכון לשנת 2010 מאתר gazetteer

תרבות

התרבות הבוליביאנית הושפעה רבות מתרבות האינקה ותרבויות אינדיאניות מקומיות נוספות. פסטיבל ידוע שנערך בבוליביה הוא "קרנבל אורורו" - "El carnaval de Oruro".

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
	פורטל אמריקה הלטינית

• בוליביה
• מידע על בוליביה
• בוליביה, באנציקלופדיה ynet
• בוליביה, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• בוליביה, באתר nrg מעריב
• היסטוריה של בוליביה
• בוליביה
• הערות רקע של ממשלת ארצות הברית: בוליביה
• ילדי רחוב בבוליביה