ארל הריסון
 | |
| לידה |
27 באפריל 1899  |
|---|---|
| פטירה |
28 ביולי 1955 (בגיל 56) |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
|
| מעסיק |
אוניברסיטת פנסילבניה |
| תפקיד |
Commissioner of the United States Immigration and Naturalization Service |
  | |
ארל גרנט הריסון (בשם מלא באנגלית: Earl Grant Harrison; 27 באפריל 1899 – 28 ביולי 1955) היה עורך דין אמריקאי, אקדמאי ועובד ציבור. בעקבות מלחמת העולם השנייה הסב את תשומת הלב הציבורית למצוקתם של הפליטים היהודים ניצולי השואה בדו"ח הידוע בכינויו "דו"ח הריסון", שהפיק עבור נשיא ארצות הברית, הארי טרומן.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנותיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הריסון נולד בשכונת פרנקפורד (אנ') בפילדלפיה, פנסילבניה, בנו של החנווני ג'וזף ליילנד הריסון (יליד אנגליה) והסקוטית-אירית אנה מקמולן (ילידת צפון אירלנד). הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון פרנקפורד. בשנת 1918 שירת בחיל הרגלים בצבא ארצות הברית כקצין בדרגת סגן, במלחמת העולם הראשונה. בשנת 1920 סיים את לימודיו באוניברסיטת פנסילבניה עם תואר ראשון במשפטים בבית הספר למשפטים באוניברסיטת פנסילבניה בשנת 1920 ועם תואר שני במשפטים בשנת 1923. הוא היה עורך בעיתון המשפטי של אוניברסיטת פנסילבניה. הוא עסק בעריכת דין במשרד שאול, יואינג, רמיק וסול משנת 1923 עד 1945, והפך לשותף בשנת 1932. בשנת 1944 התמנה לדיקן בית הספר למשפטים באוניברסיטת פנסילבניה, תפקיד אותו מילא עד 1948.
קריירה ממשלתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הריסון כיהן בממשלו של הנשיא פרנקלין רוזוולט, תחילה כמנהל רישום במשרד המשפטים מיולי 1940 עד ינואר 1941. הוא היה נציב ההגירה וההתאזרחות בארצות הברית משנת 1942 עד 1944. במהלך כהונתו עבר שירות ההגירה וההתאזרחות של ארצות הברית רפורמה ושינוי ארגון משמעותי לאחר העברתו ממשרד העבודה למשרד המשפטים. ב-1945 התמנה הריסון לתפקיד סגן נשיא אוניברסיטת פנסילבניה ודיקן בית הספר למשפטים.
דו"ח הריסון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – דו"ח הריסון
ב-15 במרץ 1945 מינה הנשיא רוזוולט את הריסון בתור נציג ארצות הברית בוועדה הבין-ממשלתית לפליטים. ב-22 ביוני ביקש הנשיא הארי טרומן מהריסון לערוך סיור במחנות העקורים באירופה. הריסון עזב בתחילת יולי בתור ראש משלחת קטנה שהתפצלה לביקור בעשרים מחנות עקורים. ב-24 באוגוסט הפיק הריסון דו"ח על ממצאיו.
פעילויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]
באביב 1946 העיד הריסון מטעם סטודנט שחור שנשללה קבלתו לבית הספר למשפטים באוניברסיטת טקסס, סטודנט שנאלץ ללמוד בבידוד עקב מדיניות האפליה הגזענית של בית הספר. היה זה תיק סווט נ' פיינטר (אנ'), שהקדים את תיק בראון נגד מועצת החינוך.
הריסון התפטר מתפקידו כדיקן בשנת 1948, כאשר חבר הנאמנים של אוניברסיטת פנסילבניה בחר לתפקיד נשיא האוניברסיטה את הרולד סטאסן, תפקיד אותו ביקש הריסון. הריסון הצטרף למשרד עורכי הדין שנדר, הריסון, סגל ולואיס (shnader Harrison seagal & Lewis).
הריסון זכה להכרה בזכות היענותו לצורכי הקהילה ומסירותו לשירות הציבורי. בנוסף לעבודתו עבור ממשלת ארצות הברית ובנוסף לקריירה המקצועית שלו, היה הריסון פעיל בנושאי צדקה ומנהל המועצה האזורית בפילדלפיה של הוועידה הלאומית של נוצרים ויהודים, האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות וה-NAACP. הוא היה נאמן קרן קרנגי לשלום בינלאומי (אנ') ושל אוניברסיטת פנסילבניה. בשנת 1946 נשקלה מועמדותו לתפקיד מושל פנסילבניה.